אחרי עשר שנים של פעילות, החליטה דבורה אלחדד ארושס לסגור את קבוצת "אני פמיניסטית דתיה - וגם לי אין חוש הומור". בפוסט ארוך ומפורט מסבירה ארושס את החלטתה, ולמעשה מצהירה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי הגיעה למסקנה שאי אפשר לשלב פמיניזם ויהדות.
"הדברים יוצאים מן הלב, ומשקפים את חוויתי האישית. לא קל לי לכתוב את הדברים, אבל הדברים נזעקים בקרבי כבר תקופה ארוכה מדי", כותבת אלחדד. "בשנים הראשונות לקיומה של הקהילה הזו, היא הרגישה כמו הדבר הנכון: הנה! נשים התאגדו, שברו שתיקה, עמדו על זכויותיהן – ועם זאת כיום אני מבינה שטעיתי. חשבתי שאנחנו מחדשות, מאתגרות, אבל שוב ושוב המשכנו להגדיר את עצמנו לאור ההגדרות שלהם. אם ברצונך להיות אישה שווה, חופשיה, בעלת ריבונות וסוכנות על גופה, על רחמה, על מיניותה, על בריאותה, על אהבתה, על שמחתה - אזי מסגרת דתית אינה המקום לכך".
לדברי ארושס הקבוצה היא "מסך עשן" לבעיה העיקרית: אי שיוויון אינהרנטי ומהותי בין איש לאישה בדת היהודית. "הקבוצה הזו כמוה כסם הרגעה זמני, טשטוש מאלחש, ממסך", היא כותבת, "דיכוי האישה ביהדות הוא לא אלמנט קטן שניתן להסיר אותו קוסמטית או להתעלם ממנו כאילו לא היה. הוא בבסיס. המחשבה שנוכל להיות אנחנו בתוך מערכת מיזוגינית-במוצהר, שנוכל לשמור על כבודנו העצמי - היא אשליה במקרה הטוב, רמיה עצמית במקרה הרע, ושיתוף פעולה ברמיה של אחרות במקרה העוד-יותר-רע".
ארושס הקימה את הקבוצה במאי 2012, וכיום יש בה יותר מ-17,000 חברות וחברים. הקבוצה, שהייתה מוכרת גם מחוץ לפייסבוק, היוותה בית לנשים דתיות שהתלבטו בסוגיות של שוויון נשים. עלו בה במהלך השנים בנושאים שונים, החל מפרסום כנסים ועד שאלות הלכתיות – וכמובן גם פוסטים הקשורים לדילמות פנימיות של הקהילה. "במשך שנים האמנתי שניתן לשנות 'מבפנים'. שניתן לאחוז את החבל משני קצותיו. ש'הם' לוקחים בעלות על היהדות, אך היא לא באמת שלהם, ובעומק, יש בדת מקום לכולןם", כתבה ארושס.
"אני רוצה שנפסיק ללחוש", מסיימת ארושס את הפוסט. "את לא צריכה רשות. את יודעת. את שווה, כמו שאת. כל כולך. הגוף שלך נפלא, המיניות שלך טובה, המחזור הנשי שלך הוא מופת של טבע אלוהית. הקול שלך מבורך. הנוכחות שלך חשובה. את לא צריכה לבלוע את העלבון בעד שום ערך בעולם. את לא צריכה להחריש. את לא צריכה להיכנס מהדלת הצדדית, או לשבת מאחורי וילון. את לא צריכה להמציא לזה צידוקים דחוקים. את לא צריכה לחכות שהרב יאשר. את לא חייבת לכבד את מי שבז לכבודך. תהליך של תיקון של עוול היסטורי לא אמור 'לקחת זמן' ו'לא להבהיל'. את לא פוגעת באף אחד כשאת דורשת את החירות שלך: קחי אותה, היא שלך בזכות".
התגובות לפוסט היו מגוונות. היו שתמכו במסקנה אליה הגיעה אלחרר ואפילו כינו את הטקסט שלה "מכונן", והיו רבות שלא קיבלו את הפסיקה המוחלטת שעשתה: "הגעת למסקנה שדת ופמיניזם לעולם לא ידורו בכפיפה אחת", כתבה מגיבה לפוסט, "ולמרות שזה היה בית לאלפי נשים שכן ניסו לגור בבית המוזר הזה, החלטת להשליך את המנעול שלו לפח ולומר להן, תבחרי: דת ודיכוי, או פמיניזם ונשיות. לי זה חבל, אפילו חבל מאוד. את השוביניזם לא המציאה היהדות. שוביניזם קיים גם במקומות שאין שם יהדות, ועדיין נשים, בכל מקום שהן, צריכות מקום שמכיל את התת-מגזריות שלהן. גם אם יש בו ערכים מתנגשים. החיים שלנו מורכבים כל כך".
גולשת נוספת כתבה שבתור אתאיסטית שיצאה מהדת גם היא הבינה שאין "פמיניזם הלכתי", ובכל זאת היא מתרעמת על סגירת הקבוצה. "הקבוצה הזו בעיקר יצרה מקום לנשים דתיות לפלס דרך לעצמאות נשית. אמנם לא עד הסוף, אמנם יש מסך עשן, אך הן יכולות לראות לפניו ומבעדו ולבחור. נשים דתיות יודעות שהן לא לבד בתוך הדת, שיש עוד נשים כמותן וזה נורמלי לא לאהוב כיסוי ראש או לשמור שבעת נקיים והן עדיין נשים נפלאות שמקיימות מצוות ויכולות לבחור את מה לקיים ואיך. הדרך שאת עשית נפלאה. תני גם לאחרות להגיע אליה, בבקשה".
גולשת נוספת ביקשה לטעון שלא כל הזרמים ביהדות מפלים נשים: "אני מבינה שהאורתודוקסיה היא הבית שלך או הייתה הבית שלך, ואותו ציפית לשנות מבפנים. אני לא מזמינה אותך לבוא להתפלל אצלנו. לכל אחת מתאים משהו אחר. יש יהדויות שיש בהן מסורת של שויון מגדרי מלא".