תעלומת המוות של אבישג אריאל

אבישג אריאל נקברה בבית העלמין בראשון לציון עם בטן ענקית של הריון שהסתיים בדרך הכי עצובה שיש, כשעוברה יישאר לנצח עטוף ברחמה. היא הלכה לעולמה בהודו, בבית החולים היוקרתי ג'יטאנג'אלי, לשם הגיעה בחודש התשיעי להריונה על מנת לעבור ניתוח קיסרי שתכננה מראש בקפדנות. אבל הבדיקות והתכנונים לא עזרו. היא מתה על שולחן הניתוחים עוד בטרם החלה הלידה. 

בעיר התיירות ההודית אודאייפור כולם הכירו את אריאל בת ה-34, הישראלית הכריזמטית הנשואה לרג'ו, הודי בן המקום, ואמו של ילדם המשותף, עדי, בן השלוש. "מינרווה", הגסטהאוס של בני הזוג, הצליח כל כך עד שהיה קשה להשיג בו חדר פנוי. אבישג הפנתה את המטיילים אל המלונות השכנים, אך כולם חזרו אליה בערבים לארוחת ערב ובילוי עם המוני תיירים ששהו במקום. במסעדה שעל גג הגסטהאוס דלקו האורות עד השעות הקטנות של הלילה.

מאיה פרידמן, חברתה של אבישג, עדיין מתקשה לעכל את האובדן. "כשטיילנו בהודו 'מינרווה' היה המקום הראשון שנקלענו אליו", היא מספרת, "נשארנו שם שבועיים רק בגלל החיבור עם אבישג. האישיות שלה הייתה ממגנטת. גם כשחזרנו לארץ שמרנו על קשר קרוב ורצוף ונסענו לשם שוב. קשה לי לדבר על זה, איבדתי חברה יקרה. זו טרגדיה ענקית. היא מתה, העובר מת והבן שלה גדל בהודו, כך שהמרחק הגדול הופך את כל הסיפור לעוד יותר טרגי".

סיבת המוות הכפול נותרה מעורפלת 

אריאל הגיעה לבית החולים במאי 2011, ולטענת בית החולים ג'יטאנג'אלי מתה כתוצאה מזריקת אפידורל מזוהמת. אך המשפחה מטילה ספק בגרסת בית החולים וחושדת כי המוות היה תמים הרבה פחות ממה שההודים מוכנים לספר.

"יש לי הרבה מאוד שאלות פתוחות בקשר להתנהלות ביום שבו הייתה אמורה להיערך הלידה", אומר אוהד אריאל, 33, אחיה הקטן של אבישג. "אני עד עכשיו לא יודע אם היא מתה כתוצאה מטעות או שהיא נרצחה".

על מה אתה מבסס חשד כל כך כבד?
"הכרתי טוב את אחותי, היינו מאוד קרובים, והיא אישה שבודקת הכל מהכל, בטח כשהיא הולכת לרופא. בית החולים שאליו פנתה הוא מומחה בתחום של לידה קיסרית וגם המרדים הוא מומחה. עם הרופאה המיילדת היא הייתה מיודדת במשך תשעה חודשים".

מה בדיוק אמרו לו?
"שהיא מתאוששת מזריקת טשטוש ושהתינוק נרדם. לא נתנו לו להיכנס לחדר הניתוח. גיסי אינו מבין דבר ברפואה, החתימו אותו על טופס לביצוע דיאליזה כדי לנקות מהדם את החומר שהוזרק לה. ואחרי כל זה כתבו בדו"ח הפטירה שהיה לה מום בלב. זה לא נכון. לא היה לה כלום. מום בלב? היא אדם בריא לחלוטין, תמיד הייתה".

 מה יכול להיות המניע לרצח בכוונה תחילה?
"היא הצליחה שם מאוד כלכלית, וכשמסתכלים על כל המלונות מסביב רואים למה זה יכול היה לקרות. המלון שלה צמח מ-7 חדרים ל-20 חדרים ועכשיו בונים עוד 20 לפי התוכניות שלה. היא הייתה בחורה מבריקה, עם ראש עסקי. בכל דבר שהיא נגעה היא עשתה חיל והייתה יצירתית, דעתנית ובעלת יכולת אדירה להוציא את התוכניות שלה לפועל".

המשטרה עצרה את הרופא הלא נכון

שמונה חודשים עברו מאז, אבל בבית המשפחה בראשון לציון הזמן עומד מלכת. בסיום השבעה עברה ציונה אריאל (62) להתגורר בחדר שבו גדלה אבישג, בין קירות עליהם תלויים תצלומים מוגדלים של הבת היפהפייה וציורי קיר שציירה בתקופת לימודי האמנות שלה בקאמרה אובסקורה. "אימא שלי עד עכשיו לא מוכנה לבשל את המאכלים שאבישג אהבה, אפילו קציצות פשוטות. היא ואבא שלי באבל כבד", מספר אוהד.

בלידה הראשונה של הבן עדי, אבישג בחרה ללדת בישראל.
"נכון, אבל היא הייתה מחוברת מאוד להודו והרגישה שיהיה נכון ללדת שם את הילד השני".

מערכת הבריאות של הודו היא אזור דמדומים. הליך רפואי פשוט בבית חולים יכול להיגמר באסון, בין אם בגלל כוח רפואי לא מיומן או אתיקה מקצועית אפלה. גניבת כליה מאדם בריא, למשל, היא בין הזוועות שאפשר להיתקל בהן, וכל מפגש עם הרפואה המקומית הוא מפגש עם הלא נודע.

ב-30 ביוני אשתקד פורסם בכלי התקשורת כי בתוך יממה מתו בבית חולים בכלכותה 17 תינוקות כתוצאה מפגמים בלידה, משקל נמוך והרעלות דם. מחסור בכוח אדם מיומן וטיפול סטרילי גורמים לסטטיסטיקת הילודה בהודו לנסיגה של עשרות שנים בכל הקשור לתמותת נשים ועוברים בעת הלידה.

זו הסיבה שאריאל ז"ל נערכה ליום הלידה כפי שנערכים למבצע צבאי מסוכן. היא גם בחרה לשלם הון כדי להבטיח לעצמה את הטיפול המושלם ושכרה חדר ניתוח וחדר התאוששות בבית חולים יוקרתי המרוחק כ-5 שעות נסיעה מביתה באודאייפור.

"אחותי הלכה לבית חולים אקסקלוסיבי", מבהיר אוהד. "בחניון של המקום יש מרצדסים, לא ריקשות. זה אמור להיות בית חולים מעולה. היא אמרה 'אני לא אגיד לכם מתי אני יולדת, אני רוצה לעשות לכם הפתעה'. יומיים לפני הלידה דיברנו והיא ביקשה ממני לבוא לתקופה להודו לעבוד בעסק שלה, בזמן שהיא תטפל בתינוקות. 48 שעות אחרי השיחה הזו היא נפטרה".

איך נודעו לכם הפרטים שמסרת לי על זריקת האפידורל?
"רופא שנכנס לחדר הניתוח מיד אחרי שאבישג נפטרה פגש את גיסי וסיפר לו את הדברים".

ציונה: "הרופא הזה ראה את הדברים ולא חשש לספר. אבל המשטרה ההודית עצרה דווקא את הרופא המרדים שכלל לא היה בניתוח, כי הרי הניתוח הוקדם ביום. שמענו שדווקא את המסכן הזה שלא עשה דבר עצרו לשבועיים והיכו אותו מכות רצח בחקירה. הרופאה המומחית לא נעצרה ולא נחקרה למרות שהיא הקדימה את הניתוח ברגע האחרון. טענו שם שהיא לא הספיקה ליילד ולכן לא ייתכן שתהיה חשודה במשהו".

ד"ר מיכאל לוטן, מנהל ההרדמה בבית החולים ליולדות ליס, מסביר, וזאת ללא כל קשר למקרה של היולדת אריאל, לגבי מידת המסוכנות של זריקת האפידורל. "בידיים טובות של רופא מרדים מיומן ואחראי, זריקת אפידורל לכשעצמה איננה מסוכנת. מדובר בהזרקה לחלל האפידורלי, אליו מזריקים מרקאין, שהוא חומר הרדמה מקומית".  

למה עלולה לגרום הזרקה לא נכונה, למשל לווריד?
"מצבים של שימוש לא נכון כמו החדרת מרקאין לכלי דם אסורה בתכלית האיסור, שכן היא יכולה לגרום בסבירות גבוהה להפרעות קשות בקצב הלב, לדום לב ולמוות".

 איך יכול לקרות דבר כזה?
"החדרת מרקאין לכלי דם נובעת כמעט תמיד מטעות מצערת. בשום מקרה אין הצדקה להזרקה ישירה תוך ורידית של מרקאין לכלי דם בזרוע".

המשפחה התכוונה להגיש תביעה נגד בית החולים ההודי, אבל לאחר שביררו את הנושא מול קונסולית ישראל בהודו התברר שרק בעלה יכול להגיש תביעה מאחר שאבישג הייתה אזרחית הודו (היא ביטלה את התושבות הישראלית שלה).

לאור היעדר הוכחות לזדון, רג'ו הגיש תביעה משפטית בגין גרימת מוות ברשלנות, תיק שהתנהלותו צפויה לקחת 5 שנים. משיחות שמנהלת עימו ציונה הוא מסופק אם ייעשה צדק. "הודו היא מדינת עולם שלישי שבה הכל עובד על שוחד", אומרת האם. "אין משפט הוגן והמשטרה לא חקרה את התיק כמו שצריך. הרופאה המיילדת בכלל לא נחקרה וביום למחרת יצאה לחופשה. יד עלומה בחשה בסיפור הזה".

אוהד: "הייתה לי מחשבה לשלוח לשם חוקר פרטי כדי לברר מה קרה, הבעיה בהודו היא שהאנשים עניים עד כדי רעב וב-1,000 דולר אתה יכול לקנות כל אחד ולסדר עדים שיסתירו את מה שקרה".

"כנראה היה מי שקינא בה"

סיפור האהבה של אריאל עם הודו החל לפני שבע שנים, בגיל 27. היא כבר החזיקה בעמדה בכירה בחברת סלולר כשהחליטה לארוז תרמיל וטסה לטיול בהודו, במהלכו הגיעה לאודאייפור והתאהבה בגבר הודי נאה ונעים הליכות בשם ראג'נדרה סינג (רג'ו), 32, בעליו של גסטהאוס קטן. אריאל אמנם סיימה את הטיול כמתוכנן ושבה לישראל, אבל רג'ו המשיך לחזר אחריה בטלפון ובמייל עד שנעתרה לו, עזבה את העבודה ונסעה להתאחד עם אהובה.

"שמרנו על קשר רצוף ויומיומי", מוסיפה האם. "היה בינינו קשר קרוב, בלי מחיצות. סמכתי עליה תמיד כי הייתה חכמה במיוחד. אני זוכרת ששאלתי אותה בדאגה 'איך את הולכת לחיות במדינת שאנטי?' הרי שם שעה היא לא שעה ומילה היא לא מילה, הכל בערך. ואבישג, הייתה לה שפה אחרת, כשהיא אמרה – היא התכוונה. אבל בגלל האישיות המיוחדת שלה היא הצליחה לשנות אותם. בעלה וצוות העובדים הפכו לישראלים של ממש בגישה שלהם – מדויקים, מתוקתקים, חרוצים. היא הטביעה במקום הזה חותם".

הגסטהאוס תחת הנהלתה של אריאל הפך כאמור לאבן שואבת לתיירים. עוד ועוד חדרים נבנו, הכל דיברו בחבל רג'אסטן על השירות המעולה, ולא רק יחסית למדינה שבה וילון סאטן בחדר, מים חמים באמבט ושניצל וצ'יפס הם כמו מים במדבר. אריאל הכניסה שיפורים במסעדה, יזמה פתיחת בר במרתף, טיפחה את עיצוב הפנים, אך מעל הכל הייתה חברה ויועצת לאלפי תיירים שפקדו את המקום.

"היא הייתה ילדה מיוחדת, מבריקה, פרפקציוניסטית", אומרת ציונה, "מגיל צעיר הייתה לה גישה שונה. לפני הגיוס היא שינתה את שם המשפחה מבלולו לאריאל, עשתה את זה באומץ וכל הילדים שלי הלכו אחריה. בשבעה הגיעו שתי בנות והחזירו לי 13 אלף שקל. שאלתי על מה הכסף והן סיפרו לי שחודש לפני כן הבת שלי הלוותה להן את הכסף, כי נגמר להן המזומן באמצע הטיול. היא נתנה סכום כסף גדול מאוד במושגים של הודו לשתי בנות שהיא לא הכירה. בכלל, כולם ידעו שהיא תעזור בכל בעיה, בעיקר הישראלים".

היו ביטויים של קנאה כלפיה?
"הם נסקו למעלה והייתה קנאה מסביב, אבל לא היו איומים או התנכלויות ביומיום. השוני של המקום שלה היה מנקר עיניים. בכל שנה אבישג ורג'ו קנו עוד כמה פיסות נדל"ן כדי להגדיל את החלק של הגסטהאוס על מי האגם והיה כנראה מי שקינא בהם. הייתה למשל הודית שהציעו לה מחיר כפול על הבית הישן שלה והיא לא הסכימה בשום פנים למכור".

השאירה מכתב מצמרר

רג'ו בעלה של אריאל שקע באבל כבד לאחר מותה, והוא מתקשה להתאושש. לטענת המשפחה הוא מרגיש אשם במותה. מכיוון שהוא מכיר את תחלואי הרפואה ההודית, הוא מכה על חטא משום שלא הטיל וטו על הלידה בהודו וליווה את אבישג ללידה בישראל. הוא מטפל בבן עדי בסיוע אימו ובליווי שומר ראש ועם ציונה הוא מדבר מספר פעמים בשבוע. בשיחות הם בוכים באנגלית שבורה ובעברית שלמד מאבישג.

אריאל השאירה אחריה מכתב ארוך שהפך עם מותה לסוג של צוואה. בכתב יד היא מפרטת שורה של הוראות מדוקדקות במקרה שלא תשרוד את הניתוח. "זה מכתב מזעזע של ילדה עם חשש כבד", אומרת האם. "היא כתבה שם לבעלה משפט שאני לא אשכח: 'אם אני לא אצא מהלידה, שלא תחשוב שאימא שלך תגדל את הילד ואתה תהיה עסוק בעבודה, כי אני אצפה בך'. בהמשך ביקשה מרג'ו שכשעדי יהיה בן 13, שיביא אותו לישראל כדי לערוך לו בר מצווה".

יש לך מושג למה היא כתבה מכתב שכאילו מנבא את מותה?
"אחרי שאבישג מתה הגיעו שתי צרפתיות לגסטהאוס, ואחת מהן הציעה לרג'ו להשתמש ביכולות התיקשור שלה כדי לתקשר עם רוחה של אבישג. בתיקשור התקבל המסר שאבישג הלכה שבוע לפני הלידה למגלה עתידות ולא סיפרה לאף אחד. האיש אמר לה שיותר טוב שתלד בדלהי ולא בבית החולים ששילמה לו, כי בבית החולים הזה יש חשש שמשהו לא טוב עשוי לקרות. אבישג לא עשתה עם המידע הזה שום דבר. היא חשבה שהיא בריאה ומרגישה נהדר ונצמדה לתוכנית המקורית, אבל מהמכתב שכתבה ברור שברקע היה חשש כבד".

"אבישג אהבה את הודו וראתה במקום הזה בית", אומר אוהד, "פעמיים בשנה היא ביקרה בישראל והייתה אומרת שהיא מתגעגעת לבית שלה ברג'אסטן. היא ידעה שהיא לוקחת סיכון, את הלידה הראשונה היא הרי עשתה בארץ. אבל כולנו מרגישים אשמים".

למה?
"כי היינו מאוד קרובים ואם הייתי אומר לה 'את תבואי ללדת בישראל', אז היא הייתה חיה עכשיו".

ממשרד החוץ נמסר בתגובה כי הסיפור מוכר להם. סגן הדובר לתקשורת ישראלית, יונתן רוזנצווייג מסר כי "איננו יכולים להתייחס לפרטים רפואיים ולנסיבות אישיות. אכן טיפלנו בעבר בסידורי העברת הגופה לקבורה בישראל".