33 היהודים המשפיעים בעולם

שלדון אדלסון | איל הון, 79

בספטמבר שעבר זכה להתנצלות מערוץ 10. בחודש שעבר זכה להתנצלות מהמפלגה הרפובליקנית האמריקאית. קצת אחר כך פורסם שהוא לוחץ על ראש אותה מפלגה, מיט רומני, להבטיח שישחרר את ג'ונתן פולארד. היינו אומרים משהו על זה שהון עצמי המוערך בכ-25 מיליארד דולר אמור לאפשר לך להישען לאחור ולתת לאחרים להתלכלך – אבל כנראה שאצל שלדון זה לא ממש המצב. יש לו כל הזמן מה להגיד – ולמזלו, יש לו גם הרבה דרכים לדאוג שישמעו אותו.

בישראל, למשל, זה קורה דרך "ישראל היום", העיתון בעל החשיפה הגבוהה ביותר בימי חול, המאפשר לאדלסון לפרגן ללא הפסקה לחברו הטוב נתניהו ולעצב על הדרך את תודעתם של המוני ישראלים הקוראים אותו בשקיקה ברכבת. בארצות הברית זה קורה דרך המפלגה הרפובליקנית, לה תרם במהלך השנים עשרות מיליוני דולרים שהקנו לו השפעה עצומה. רק לאחרונה אמר שהוא מוכן לתרום עוד סכום עתק של 100 מיליון דולר, וזאת כדי להבטיח שרומני ינצח את ברק אובמה בבחירות הקרובות. בעיתון המקוון "האפינגטון פוסט" חישבו ומצאו ששינויי המס שמתכנן רומני יחסכו לאדלסון כשני מיליארד דולר. יכול להיות שיש קשר בין הדברים?

מארק צוקרברג | מייסד ונשיא פייסבוק, 28

"הונו של מארק צוקרברג נחתך בחצי", זעקו הכותרות רק לפני כמה ימים. הו, האימה. הבחור הצעיר שהנפיק השנה את הרשת החברתית שהקים, ראה את מחיר המניה שלו צולל, וכל מה שנותר לו – לפי הערכות מומחי "פורבס" – הוא הון של 9.4 מיליארד דולר, פלוס מינוס.

המספרים, במקרה הזה, מדברים בעד עצמם. בלי קשר לשאלה עד כמה מהר ואיך בדיוק יצליחו בפייסבוק למצות את הפוטנציאל הכלכלי של האתר, קשה להפריז בעומק השפעתם של צוקרברג ומפעלו על החיים שלנו כמו שאנחנו מכירים אותם. עם יותר מ-900 מיליון פרופילים רשומים, כמחציתם פעילים, ועם עשרות מיליוני בני אדם ששורפים שעות על גבי שעות בכל יום מול המסגרות הכחולות שלו, אין צורך שהונו האישי של צוקרברג ייחתך בחצי כדי שמה שהוא עושה יהפוך לשיחת היום. מספיק שהוא ישנה איזה כפתור מריבוע למלבן או יוסיף תמונת כיסוי מעל תמונת הפרופיל כדי להוציא אותנו משלוותינו – ולהבהיר סופית שהוא מכתיב את סדר היום שלנו. עכשיו, כשהוא כבר נשוי, נקווה רק שהדחף שלו להמצאות ולשינויים יתמתן קצת. אנחנו צריכים מנוחה, מארק, ואתה צריך לתת לאשתך קצת זמן איכות.

לארי אליסון | מייסד ומנכ"ל "אוראקל", 68

לא פחות מתשעה יהודים התברגו ב-45 המקומות הראשונים ברשימת עשירי התבל האחרונה של "פורבס", ואדון אליסון, שניצב לו בגאון במקום השישי, הוא הראשון מבין שותפיו לדת. במלים אחרות – מדובר ביהודי הכי עשיר בעולם, עם הון המוערך ב-36 מיליארד דולר.

איך זה משפיע על המתרחש ברחבי תבל? ובכן, הרבה יותר ממה שנדמה לכם. על המוצרים של אוראקל בניהולו של אליסון, המתמחים בניהול בסיסי נתונים, נשענות עשרות אלפי חברות – והיא עצמה מעסיקה למעלה מ-115 אלף עובדים מסביב לעולם. אליסון, נשוי בפעם הרביעית ואב לשניים, דואג גם לתרום, ומתחזק את "קרן אליסון לרפואה", הנאמדת ב-445 מיליון דולר ותומכת במחקרים רבים הקשורים למחלות הנגרמות כתוצאה מהזדקנות. כנראה שהוא עצמו גם כבר חושב על היום שבו יפרוש לפנסיה, שכן בחודשים האחרונים דווח כי הוא מנהל מגעים בעלי קבוצות NBA בתקווה שאחד מהם ימכור לו את המועדון תמורת כמה מאות מיליונים. אתם יודעים, שיהיה מה לעשות בזמן הפנוי.

ג'ון סטיוארט | מנחה ה"דיילי שואו", 49

בחור מצחיק, ג'ון סטיוארט, אבל מה הוא עושה ברשימת היהודים הכי משפיעים? הרי זה לא שהתוכנית שלו משודרת באחת מהרשתות הגדולות בארצות הברית, אלא בערוץ הכבלים "קומדי סנטרל". ביום טוב צופים בה שלושה מיליון אמריקאים – פחות או יותר שביעית מכמות הצופים במשחק פוטבול ממוצע.

ועדיין, כל הגדרה פחותה מ"מכתיב דעת קהל" לא תעשה חסד עם הבחור השנון, החד, החריף, האמיץ והקולע ביותר בטלוויזיה האמריקאית, ואולי בכלל. הקונטרה שהוא מציב פעם אחר פעם בפני אנשי פוקס ניוז האולטרה שמרנים הפכו אותו לדובר הלא רשמי של הליברלים בארצות הברית, ומיטב הקטעים מהתוכנית שלו, בעיקר הפוליטיים, נמנים דרך קבע על הקליפים הוויראליים הנצפים ביותר ברשת. עם פי חמש יותר תוצאות בגוגל מאשר האדם הכי עשיר ברשימה הזו (לארי אליסון), סטיוארט הוא בלי שום ספק מהקולות השפויים החשובים ביותר בעולם. לא שלהיות מצחיק מאוד זה לא מספיק, כן?

ג'יל אברמסון | עורכת ה"ניו יורק טיימס", 58

בשנה שעברה חגג ה"ניו יורק טיימס", אולי העיתון החשוב ביותר בעולם, 160 שנה להיווסדו עם מהפכה: ג'יל אברמסון מונתה לעורכת הראשית, והפכה לאישה הראשונה הממלאת את הג'וב הנחשק הזה. שנה מאוחר יותר היא זכתה במקום החמישי בדירוג הנשים החזקות בעולם של "פורבס", והוכיחה כי משרה נכונה בתחום העיתונות היא עדיין כרטיס מכריע לעיצוב דעת קהל, גם בימים של סגירת עיתונים ומחאות בצומת מעריב.

הבייבי של אברמסון מוכשר במיוחד: לאורך השנים הנפיק הטיימס 108 פרסי פוליצר, יותר מכל עיתון אחר בעולם, ולמרות שהוא עיתון "עירוני" (הגדול בארצות הברית), בכל ארה"ב יש רק שני עיתונים יומיים עם תפוצה גדולה יותר, ואתר האינטרנט שלו הוא אתר החדשות הנצפה ביותר בארה"ב. על כל זה מנצחת אברמסון, נשואה ואם לשניים, שכבר בגיל 32, קיבלה את משרת העורכת הראשית הראשונה שלה, בעיתון קטן שעונה לשם ה"ליגל טיימס". "העיר הזו היא חלק מה-DNA של העיתון", אמרה בעבר על הטיימס, שהיום הוא חלק מה-DNA שלה – ושל מיליונים רבים אחרים ברחבי העולם.

סטיבן ספילברג | במאי קולנוע, 65

"בלי שום ספק אחד מאנשי הקולנוע המשפיעים בהיסטוריה... אולי הבמאי הכי מפורסם אי פעם... מהקולנוענים העשירים בעולם" – כפי שאתם רואים, ב-IMDB, מסד הנתונים הקולנועי הגדול ברשת, לא הולכים סחור סחור: ספילברג הוא המלך, וכל השאר לא.

רוצים הוכחות? בבקשה. הסרטים שביים ספילברג הכניסו יותר מ-8.5 מיליארד דולר ברחבי העולם, יש לו בבית שני פסלוני אוסקר לבמאי הטוב ביותר והונו האישי נאמד ב-3.2 מיליארד דולר. ועדיין, אף אחד מהנתונים האלה לא ממחיש את סוד כוחו האמיתי: ספילברג, כפי שנאמר מפורשות בשם חברת ההפקות שהקים ב-1994, דרימוורקס, פשוט מייצר חלומות – והוא עושה את זה טוב יותר מכל במאי אחר.

אז נכון, הימים הזוהרים של פארק היורה ואי.טי כבר מאחוריו, אבל עם סרט אוסקרים מעורר ציפיות על הנשיא לינקולן ועם אינספור תוכניות לפרויקטים חדשים, נדמה שהבמאי הוותיק והמוערך לא ממהר לפנות את מקומו כאחראי על הפנטזיות והדמיון של המונים מסביב לעולם. בין אם אלה שבעת ילדיו הפרטיים, מיליוני ילדים אחרים ברחבי העולם, או הילד שנמצא בתוך כל מבוגר באשר הוא. ולעזאזל הציניות.

ג'ייק ליו | ראש סגל הבית הלבן, 57

מוזיקאים ענקיים (בראשות פול סיימון והראמונס), דמויות טלוויזיה (כולל ג'רי ספרינגר), זוכי פוליצר, סופרים, שופטים בכירים, חוקרים, מדענים, מלחינים, שחקנים, מנהלים בכירים – לא ברור מה יש ב"פורסט הילס", בית הספר התיכון הציבורי (!) בקווינס שמייצר כל כך הרבה דמויות מפתח בתרבות ובחיים האמריקאים, אבל משהו מזה לבטח נדבק בג'ייקוב ליו הצעיר.

ג'ייק, יליד ניו יורק, המשיך אחרי התיכון ללימודי משפט בהרווארד ובג'ורג'טאון, וב-1993, בגיל 38, נכנס לבית הלבן כעוזר מיוחד לנשיא ביל קלינטון. הוא שיחק תפקיד מרכזי במדיניות האיזון התקציבי בסוף שנות התשעים, ומאוחר יותר העביר כמה שנים בחיק האקדמיה החמים. או אז קרא לו אובמה לשוב לשדרות פנסילבניה 1600, תחילה כסגן מזכירת המדינה, אחר כך שוב במשרד למנהל ותקציבים – וכיום כראש הסגל הראשון שהוא יהודי אורתודוכסי. מכאן, בין החדר הסגלגל למדשאות המטופחות, מלווה שומר השבת הזה צמוד צמוד את האיש החזק בעולם ונמצא קרוב מאוד לכל ההתרחשויות החשובות ביותר. בעבר הוא הבטיח לעזור לחמם את היחסים בין אובמה לנתניהו – אבל כנראה שיש דברים שאפילו המוכשרים ביותר מפורסט הילס מתקשים לבצע.

מייקל בלומברג | ראש עיריית ניו יורק, 70

בלומברג הוא החלום האמריקאי בהתגלמותו: בן ונכד למהגרים ממזרח אירופה אשר עבד במגרש חנייה כדי לממן את לימודיו לתואר הראשון, והיום מדורג במקום ה-20 ברשימת עשירי תבל. איך זה קרה? קריאה נכונה של ההזדמנויות. במקום להכניס לקופת חיסכון את חבילת הפיצויים הנדיבה שקיבל בעקבות פיטוריו בגיל 40 מבנק השקעות שבו עבד, בלומברג בחר להשקיע אותם בהקמת חברה שתספק מידע כלכלי לחברות בוול סטריט. ב-2010 החברה הזאת כבר הכניסה כשבעה מיליארד דולר והעסיקה 13 אלף עובדים.

אלא שבלומברג, שהונו האישי נאמד ב-22 מיליארד דולר, לא שואב את כוחו הרב דווקא מעסקיו הפרטיים, אלא דווקא יותר מהעבודה, שעליה הוא מרוויח סכום צנוע של דולר אחד לשנה, כראש עיריית ניו יורק. ב-2001, אחרי עשרות שנים כחבר המפלגה הדמוקרטית, הוא רץ לראשות העיר החשובה בעולם דווקא מטעם המפלגה הרפובליקנית, והוכיח שבפוליטיקה אופורטוניזם זו לא מילה גסה. 73 מיליון דולר הוא השקיע מכיסו בקמפיין הבחירות שלו, פי חמישה מיריבו הדמוקרטי מארק גרין, ואחרי הניצחון הסוחף נדרש להתמודד עם ניו יורק של אחרי ה-11 בספטמבר. הוא עשה את זה בצורה כה מרשימה עד שב-2005 נבחר שוב, וב-2009 עשה זאת בפעם השלישית, לאחר שהמשבר הכלכלי הביא את עיריית ניו יורק לשנות את החוק ולאפשר לו קדנציה נוספת. בבחירות הבאות הוא לא יוכל להשתתף, מה שפחות או יותר מבטיח את זה שבשנים הקרובות נראה אותו רץ לנשיאות ארה"ב.

דיוויד אקסלרוד | יועץ פוליטי, 57

הוא נולד בלואר איסט סייד של מנהטן, אבל למד בשיקגו ונחשב לתוצר המערכת הפוליטית של העיר. בשנות התשעים כיהן כיועץ פוליטי בכיר לביל קלינטון, וקצת לפני הבחירות של 2008 הגיעה ההזדמנות האמיתית שלו כאשר חבר לתוצר נוסף של המערכת הפוליטית של שיקגו, ברק אובמה, והיה יועצו הקרוב במהלך מסע הבחירות המוצלח.

אחרי שנבחר לנשיא, אובמה מינה את אקסלרוד, נשוי ואב לשניים, ליועצו הבכיר. הוא מילא את התפקיד הזה במשך שלוש שנים סוערות, עד שבשנה שעברה עזב כדי להתרכז באתגר הבא: תכנון מסע הבחירות של 2012 בתור האסטרטג הבכיר של הקמפיין. תוצאות עבודתו של אקסלרוד בתפקידו הנוכחי ישפיעו ישירות על זהות הנשיא הבא של ארצות הברית, ולמעשה יעצבו את סדר היום העולמי. אין בעולם הרבה תפקידי מאחורי-הקלעים עם יותר השפעה מאשר אלה שהוא עשה בהם קריירה, ואין הרבה אנשים שיודעים לעשות את זה יותר טוב ממנו.

האוורד שולץ | נשיא ומנכ"ל סטארבקס, 59

נכון, לא כתוב כאן למעלה ששולץ הוא מייסד סטארבקס, פשוט כי טכנית הוא לא האיש שהשיק את רשת בתי הקפה. הוא החל לעבוד בה כמנהל שיווק רק ב-1981, כשזו עוד הייתה רשת מקומית בסיאטל שלא הגישה כמעט דבר מלבד קפה פשוט, ובסך הכל ניסה להפציר בבעלים להתרחב. זה לא ממש עבד, ולכן שולץ עשה מעשה: הוא עזב, הקים חברה משלו, קנה את סטארבקס, שינה את התפריט מהיסוד, גרר אותה להצלחה ענקית והפך במהרה למיליארדר ולאיש שאחראי על הבוקר של מיליוני בני אדם ברחבי העולם.

שולץ הוא איש עסקים מהזן הקלאסי: צמיחה והתרחבות עומדים לנגד עיניו, עין לנדל"ן וחוש למשא ומתן הם כליו המרכזיים, ודבקות בחזון היא עיקרון מפתח עבורו. לא נראה שהוא מתרגש יותר מדי מזה שהוא מעסיק 150 אלף בני אדם, וגם אחרי כל השנים האלה הוא מתנגד למודל הזיכיונות של רשתות אחרות. מה שאומר שכל הסניפים הם בבעלותו.

את הפרסום השלילי שלו שולץ קנה דווקא בסיאטל. ב-2001 הוא רכש את קבוצת הכדורסל המקומית והאהובה, ואחרי חמש שנים מכר אותה לאנשי עסקים מאוקלהומה סיטי, בזמן שהיה ברור כי אלה יעקרו את הקבוצה ויעבירו אותה לעירם. מאבק משפטי ארוך ומכוער הסתיים בעזיבת הקבוצה ובעשרות אלפי לבבות שבורים של אוהדים שלא יכולים לסבול את שולץ. לרוע מזלם יש סניף של סטארבקס בכל פינה ובכל עיר בעולם בערך שיזכיר להם אותו.

סאמנר רדסטון | איל תקשורת, 89

מכירים את ויאקום? קונגלומרט התקשורת הרביעי הכי גדול בעולם, שמעסיק למעלה מעשרת אלפים עובדים ושמכניס בשנה כמעט 15 מיליארד דולר? טוב, אולי לא בשם – אבל בתוצרים שלו בטח נתקלתם לאחרונה. MTV ואולמי פראמונט, למשל, הם שני הנכסים המרכזיים שלו.

את CBS, בכל מקרה, אתם בטח מכירים. "הרשת של אמריקה", המעסיקה למעלה מ-20 אלף עובדים ומכניסה גם היא כ-15 מיליארד דולר מדי שנה, היא באופן מסורתי רשת הטלוויזיה הארצית הנצפית ביותר בארצות הברית וצינור ידע חשוב מאין כמוהו למיליוני אנשים ברחבי העולם.

אז מה משותף לוויאקום ול-CBS? ובכן, אדון רדסטון, שגדל עד גיל 17 בכלל כרוטשטיין ועזר לאביו להצמיח את רשת התיאטראות שלו כשהוא מצדד בסלוגן "התוכן הוא המלך!", הוא בעל מניות השליטה בשתיהן – ובעצם האיש שעומד מאחורי מה שהמוני בני אדם רואים ושומעים מדי יום. זה לא גורר לא מעט אש ומצריך לא מעט אחריות, אבל מעל הכל – זו עמדה משפיעה שמעטים האנשים שיכולים להתחרות בה.

לי רוזנברג | נשיא איפא"ק

עם כל הכבוד לג'רמי בן עמי מג'יי סטריט, הארגון היהודי החזק ביותר בארצות הברית, ואחד הארגונים האמריקאים הכי חזקים בכלל, הוא עדיין השדולה הישראלית בוושינגטון, איפא"ק – עם 100 אלף חברים רשומים, אינסוף תרומות והשפעה עצומה על המתרחש בבירה האמריקאית ובירושלים.

בראשו חבר הנאמנים שלו עומד לי רוזנברג, לשעבר יועץ מדיני של אובמה ומשקיע בקרנות הון סיכון משיקגו (צפוי למדי), אבל גם מפיק מוערך של מוסיקת ג'ז (קצת יותר מפתיע ומגניב).

בחלקו של רוזנברג נפל לכהן בתקופת שפל ביחסי ארה"ב ישראל, או לפחות ביחסי מנהיגיהן. למרות השם השמרני שיצא לאיפא"ק, אפילו שם הבינו לאן נושבת הרוח בבחירות הקרבות בארה"ב (לא לכיוון רומני), ובאחרונה יצא הארגון בהודעת תמיכה שמשבחת את סיועו של ממשל אובמה לישראל. מה שבטוח, ביטוח. (אבי גרפינקל)

ראלף לורן | מעצב אופנה, 73

ב-1967, כשהוא בן 28 בלבד – כלומר, 16 שנה אחרי שהגיע לכיתה ז' לבוש בחליפות שקנה מכסף שחסך בעצמו – הקים ראלף לורן את חברת "פולו פאשנס". שלוש שנים אחר כך כבר זכתה החברה שלו בפרס העיר ניו יורק, ובשנות השמונים החליפות שלו כבר התחרו באלה של ארמאני וורסאצ'ה. היום מדובר בחברה ששווה 4.7 מיליארד דולר, ושבעליה, אשר נולד בברונקס בכלל תחת השם ראלף רובן ליפשיץ, שווה בעצמו 6.5 מיליארד דולר.

לורן, שקרא לחברה שלו "פולו" כי אהב את המראה של בתי הספר הפרטיים באנגליה, הפך את הסטייל הזה לאמריקאי לגמרי, וליומיומי בכל מקום ברחבי הגלובוס. יש כנראה מעצבים יהודים יצירתיים ממנו – כמו קלווין קליין המינימליסטי או אלבר אלבז העומד בראש בית אופנת העילית הצרפתי "לנוון" – אבל העבודה שלו היא כנראה המשפיעה ביותר על תרבות הקז'ואל העולמית. הרי החולצה הקצרה עם צווארון הכותנה והכפתורים היא המדים הרשמיים לשעות הפנאי של כל כך הרבה אנשים. גם אלה שיכולים להרשות לעצמם את המקור, וגם אלה שקונים ערימות חיקויים בבנגקוק.

בן שלום ברננקי | נשיא הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב, 59

העיירה הקטנטנה דילון בדרום קרוליינה היא נוף הילדות של בן ברננקי, אחד האנשים החזקים בכלכלה האמריקאית ובעולם הכספים הבינלאומי. במשך זמן רב הוא עבד מאחורי הקלעים בשקט יחסי, עד שלפני ארבע שנים הפך שמו, כנשיא הפדרל ריזרב, לאחד השגורים ביותר בארצות הברית. זה קרה שהמדינה הענקית החלה להתמודד עם מלוא עוצמתם של מכת הסב פריים והמשבר הכלכלי שנולד בעקבותיה, וכולם נכנסו להיסטריה.

אלא שברננקי, כלכלן שמשאיר את האף שלו מחוץ לשיקולים אסטרטגיים ופוליטיים, לא נבהל. הוא שינס מותניים, קיבל את כל התמיכה מג'ורג' בוש הבן, ויצא למאבק החשוב בחייו כדי להציל את החשבונות האמריקאים. גם חילופי משמרות בבית הלבן לא פגעו במומנטום שלו, וברק אובמה אישרר את חשיבותו ומינה אותו לקדנציה שנייה, שבה הוא עדיין מכהן.

כצפוי בזמנים קשים, מתוקשרים ולחוצים כל כך, פעולותיו של ברננקי בזמן ההתמודדות עם המשבר הקנו לו אויבים ומבקרים. אבל היהודי המוכשר הזה, שמימן את לימודיו בהרווארד באמצעות עבודות מלצרות, לא מפחד מעבודה קשה, ובטח לא ממה שאומרים. הוא יודע שהקרדיט על מה שעובד כיום בכלכלה האמריקאית צריך קודם כל ללכת אליו.

ג'ורג' סורוס | טייקון, פילוסוף ופילנתרופ, 82

טייקון – בגלל שהוא שווה כיום 19 מיליארד דולר, הון שהחל לצבור בשנות החמישים והשישים בזכות כישורי השקעות נדירים והמשיך לפתח בזכות לא מעט יוזמה. פילוסוף – בגלל שהוא פחות או יותר מי שאחראי להתאמת הפילוסופיה הרפלקסיבית לעולם ההשקעות, רעיון שהוא טוען שעמד בבסיס התעשרותו בתחום. אבל האמת היא ש"פילנתרופ" הוא כנראה התואר הראשון שצריך לבוא אחרי שמו של סורוס, למרות שכרונולוגית הוא כמובן האחרון שהתפתח.

היהודי הנדיב הזה, ששרד את הכיבוש הנאצי בהונגריה מולדתו, למד בלונדון והתעשר בניו יורק, תרם בחייו יותר מ-8 מיליארד דולר למטרות כמו בריאות, זכויות אדם וחינוך מסביב לעולם. אז נכון, יש כאלה שמסתכלים עליו בעין עקומה בגלל שהוא טורח להבהיר מדי פעם כי הוא לא נוהג להגדיר את עצמו כחלק מן העם היהודי, ובכל זאת – מדובר באיש שתרם מיליונים עוד הרבה לפני שביל גייטס פיתח מצפון, ומדובר בסכום שהשפעתו בעולם חשובה וניצחת הרבה יותר מאשר עוד כמה אחוזי רווח עבור המוני המשקיעים שלמדו ממנו איך עושים כסף במט"ח.

דייוויד וולפי | רבי, סופר ומרצה, 54

וולפי (עם פ' דגושה) מציג שילוב מרתק ומושך במיוחד: מצד אחד רב שמרן ואחד המנהיגים של התנועה הקונסרבטיבית ביהדות העולמית, מצד שני גרוש, נאה, כריזמטי במיוחד ועם יותר מ-30 אלף לייקים בפייסבוק. אין פלא, אם כך, שנבחר לאחרונה על ידי העיתון "ניוזוויק" לרב המשפיע ביותר בארצות הברית.

וולפי, שמתמחה בניהול דיונים ובוויכוחים בעל פה, בין אם על במות נואמים מול קהל נלהב ובין אם בתכניות טלוויזיה, הוא רטוריקן מעולה שיודע לשכנע גם את אחרון הכופרים בדבריו. אלא שהתוכן של נאומיו חוצבי הלהבות חשוב לא פחות מאופן הצגתם הנעים והמשכנע. הוא מצליח להעלות לסדר היום האמריקאי נושאים כגון חשיבותה של אמונה, משמעות המונח אלוהים, מגבלות האדם ועוד. כל אלה, בשילוב פעילותו היומיומית האינטנסיבית בלוס אנג'לס, ביססו את מעמדו כרב מהסוג החדש, כזה שמסקרן כל מי שנתקל בו – והפכו אותו בעיני רבים לפילוסוף מודרני של היהדות לכל דבר ועניין.

תומאס פרידמן | עיתונאי וסופר, 59

לילדות שלו הוא קרא אורלי ונטלי, אבל זה ממש לא אומר שפרידמן הוא אוהד ישראל מושבע. יליד מינסוטה הזה, המספק מדי שבוע שני טורים מושחזים לניו יורק טיימס, הוא אחד המבקרים העיקשים ביותר של המדיניות הישראלית ושל פעולותיה בעזה ובשטחים – וכמי שזכה בפוליצר שלוש פעמים בקריירה המפוארת שלו, יש מצב שכדאי גם להקשיב לו.

הוא החל לדווח לטיימס מביירות ב-81, ובאחד הפוליצרים שלו זכה לאחר שסיקר מירושלים את האינתיפאדה הראשונה, שליחות שהולידה ב-89 את ספרו הראשון, "מביירות לירושלים", עליו גם זכה בפרס הספר הלאומי של ארה"ב. עניינים גדולים לא פחות מהמזרח התיכון, כמו גלובליזציה ומעמדה של ארה"ב בעולם, מעסיקים אותו אפילו יותר, והפכו אותו לאחד העיתונאים היחידים בעולם שאפשר לומר עליהם בפה מלא כי כולם, מביבי דרך אובאמה ועד מרקל, נמנים על קהל קוראיו. לכו תדעו, אולי הם אפילו מטקבקים.

איירין רוזנפלד | נשיאה ומנכ"ל "קראפט פודס", 59

עם 126 אלף עובדים ברחבי העולם, כשמוצריה נמכרים בלמעלה מ-170 מדינות, כש-40 מבין עשרות מותגיה הם בני יותר ממאה שנה ועם 12 מותגי על המכניסים כל אחד יותר ממיליארד דולר בשנה – "קראפט פודס" היא אימפריה. מדובר באחת מחמש חברות המזון הגדולות והרווחיות בעולם, המדורגת לרוב רק אחרי נסלטה ופפסיקו, לצד יוניליוור, ומספקת לא מעט נחת לפרנסיה.

בראש התאגיד הענקי הזה, שמשפיע מדי יום על הדרך שבה אנחנו צורכים מזון, עומדת איירין רוזנפלד, יהודייה מבית טוב שהחלה את דרכה בתעשיית המזון בתפקידים זוטרים כבר לפני יותר מ-30 שנה. ב-2008 "פורבס" מיקם אותה שנייה ברשימת ה"נשים שצריך לשים לב אליהן", ובשלוש השנים האחרונות היא נעה בין מקומות 2 ל-13 ברשימת הנשים המשפיעות בעולם. חלוקתה הקרובה של החברה לשתי חטיבות נפרדות צפויה לפגוע בה בדירוגים הבאים, אבל נכון לרגע הזה – מדובר במישהי שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם להתעלם ממנה.

סרגיי ברין ולארי פייג' | מייסדי גוגל, 39

מה עוד לא נאמר על ברין ופייג'? האמת, כמעט הכל, ואתם מוזמנים לגגל את זה. שני הגאונים מעמק הסיליקון הקימו את מנוע החיפוש החזק והמשמעותי בעולם, ושינו באחת את הדרך שבה אנחנו צורכים מידע ומנהלים את חיינו.

כיום פייג' הוא מנכ"ל החברה וברין משמש "רק" כמנהל פרויקטים מיוחדים, אבל האמת היא שאי אפשר באמת להפריד בין השניים ולהציב אחד מהם מעל חברו. הפרויקט המשותף שלהם, שהפך לבן בית כמעט בכל משפחה בעולם, הוא עדיין מועמד לגיטימי לתואר "הפיתוח הטכנולוגי הטוב בעולם" – וזאת למרות שורה של כישלונות מתוקשרים בשנים האחרונות (מישהו רוצה להיות במעגל שלי בגוגל פלוס?). במציאות בה אפל משיקה טלפון עם כניסת מטען חדשה שמחייבת רכישת מטענים ומתאמים חדשים לכל מוצריה, הסלוגן "דונט בי איוול" ("אל תהיה רשע") של גוגל מקבל משנה תוקף, ומזכיר שמאחורי הדבר הענק הזה עומדים בסך הכל שני נערי בר מצווה אנושיים שהיו ממש טובים עם מחשבים.

ברנארד אנרי לוי | אינטלקטואל, פילוסוף סופר ועיתונאי, 63

קודם כל הפתעה: איש רוח שאוהב את הצבא הישראלי. "מעולם לא ראיתי צבא כל כך דמוקרטי כמו צה"ל, ששואל את עצמו כל כך הרבה שאלות מוסריות", אמר אנרי לוי בכנס בתל אביב ב-2010, בציטוט שסימל יותר מכל את גישתו של איש האשכולות הזה כלפי ישראל. המדינה היהודית, צריך לציין, אמנם לא חפה מביקורת מכיוונו – אבל אנרי לוי הקפיד מאז ומעולם להגן על עמדתה המוסרית ולצאת נגד הביקורתיות של אירופה כלפיה.

הוא עצמו, אגב, זוכה כבר שנים ארוכת ליחס מעורב: כבוד המהול בשלל ביקורות, ואף באיומים על חייו. כנראה שפועלו העצום בתחום הפילוסופי (ייסוד אסכולת הפילוסופים החדשים בצרפת בשנות השבעים), האינטלקטואלי (היה הצרפתי הראשון שקרא להתערב במלחמה בבלקן בראשית שנות התשעים) והעיתונאי (פרסם תחקיר ידוע בעקבות רצח העיתונאי דניאל פרל באפגניסטן ב-2002) אמנם הקנה לו מעמד בכיר בקרב בעלי הדעה בעולם, אבל גם הצליח להרגיז לא מעט. טוב, ככה זה כשכל כך הרבה אנשים מחכים רק לשמוע מה יש לך להגיד.

לויד בלנקפיין | מנכ"ל גולדמן סאקס, 58

 אבא פקיד דואר, אמא פקידת קבלה. סביר להניח שסקר מקיף יגלה שלויד בלנקפיין עשה עם נתוני הפתיחה האלה יותר מהממוצע. אחרי שעבר כמה עבודות מזדמנות (כולל אחת באצטדיון היאנקיז הישן), סיים את לימודי התיכון בהצטיינות והמשיך ללימודי משפטים בהרווארד – אותם מימן בעזרת מלגת הצטיינות – השתלב בלנקפיין הצעיר בגולדמן סאקס, והתחיל להתקדם בשקט בשקט במעלה שרשרת הניהול בבנק ההשקעות מהגדולים והיהודיים בעולם.

הוא שם, כאמור, כבר מתחילת שנות השמונים – אבל שיא הקריירה שלו הגיע כאשר מונה ב-2006 לתפקיד המנכ"ל. זה קרה רגע לפני שהבנק שלו, ובנקים דומים לו, הפכו לשעירים לעזאזל של משבר הסב פריים, אבל המשבר הזה אפשר לבלנקפיין להוכיח שהוא לא רק בנקאי מוכשר, אלא גם דיפלומט ומנהל משברים ממולח. בזהירות ובחוכמה הוא הילך בין הצהרות בעד רגולציה והגבלת בנקי ההשקעות לבין ניצול של תנאי השוק לכדי גריפת רווחים נוספים. כיום הוא עדיין עומד בגאון בראש בנק ההשקעות הכי חשוב בעולם, באחת מנקודות האחיזה המשמעותיות ביותר של הכלכלה העולמית. נראה לנו שלהורים יש במה להתגאות.

מארק רונסון | מפיק מוזיקלי, 37

האלבום הראשון שלו, מ-2003, נעצר במקום ה-70 במצעד הבריטי. האלבום השני, מ-2007, כבר טיפס עד למקום השני, וגם השלישי, מ-2010, התמקם רק שלב אחד לפני הפסגה. בסיבובי ההופעות מארק רונסון ממלא אולמות, והמסיבות שהוא מתקלט בהן הן תמיד האירועים הכי נחשקים.

ועדיין, הבריטי המוכשר הזה לא נכנס לרשימה בזכות המוזיקה שהוא מייצר ומופיע איתה בעצמו, אלא יותר בזכות הקסמים שהוא עושה עם אנשים אחרים. העובדה היא שבערך מאז 2004 יש שורה בלתי נגמרת של אמנים שעובדים עם רונסון המפיק המוזיקלי ונהנים מהטאץ' הכל כך ייחודי שלו – אדל, ליל וויין, איימי וויינהאוס, לילי אלן, רובי וויליאמס, אסטל, דוראן דוראן, בוי ג'ורג' ועוד רבים, כולם שיגרו לעולם יצירות שהגיחו מתוך שיתוף פעולה צמוד איתו, ועזרו להכתיר אותו כאחד האנשים שמעצבים את הווייב המוזיקלי הכי עכשווי ונכון בעולם.

סטיב באלמר | מנכ"ל מיקרוסופט, 56

על הנייר, לסטיב באלמר אין יותר מדי סיבות להיות מרוצה. בעשור וקצת שעברו מאז שמונה למנכ"ל מיקרוסופט, בינואר 2000, ענקית הטכנולוגיה של המייסד ביל גייטס בעיקר החווירה אל מול הפיתוחים פורצי הדרך של אפל ולא הציעה שום בשורה משמעותית, למעט עוד גרסאות עייפות לאותן מערכות הפעלה. הביקורות על תפקודו של באלמר הלכו וגברו, וכך גם הקולות להחליפו או לפחות לפרק את החברה לחטיבות ובכך להפחית את השפעתו.

אלא שבאלמר, אשר עובד במייקרוסופט מאז 1980, לא ויתר – ובימים אלה, כידוע, מושלמת השקת מערכת ההפעלה החדשה WINDOWS 8, שאמורה להמציא את מיקרוסופט מחדש ולקחת שוב את ההובלה בעולם טכנולוגי רווי תחרות. תוכלו לאהוב אותה, תוכלו לסלוד ממנה, אבל כנראה שהיא תציץ אליכם מכל מקום בתקופה הקרובה. אם גם זה לא יצליח לבאלמר, הוא יוכל ללכת הביתה עם 15.7 מיליארד הדולרים שהוא שווה ולהעביר את הזמן בספירת שטרות. גם זה משהו.

הווארד שטרן | מגיש רדיו וטלוויזיה, 58

"אני צריך שישנאו אותי", "זה לא נהדר להיות במיטה איתי", "הטלוויזיה מוכנה שאתחיל להופיע בה כי הסטנדרטים ירדו מספיק". אבל גם "קשה להשלים עם מה שהממשלה עושה לחופש הדיבור", "אני שונא דתות כי הן מפרידות בין בני אדם" ו"אין הבדל בין האפיפיור לבין אפריקאי שצובע את הפנים ומתפלל לאבן". ובטח ש"ברברה וולטרס היא זקנה בת תשע מיליון שנה", "ג'יי לנו לא ראוי לצחצח את נעליו של דייויד לטרמן" ו"אנשים עם פחות ופחות כישרון הופכים לכוכבים" – בין אם זה על עצמו, על עניינים ברומו של עולם או על מפורסמים אחרים, הווארד שטרן אוהב לדבר.

אביו היה טכנאי רדיו ומנהל אולפן הקלטות שבו דובבו דמויות מצוירות, ושטרן, שהתלווה כילד עם אביו לעבודה במנהטן ופיתח חיבה לרדיו כבר בגיל 5, הפך ברבות השנים לאחד משדרני הרדיו ומנחי הטלוויזיה המוכרים והפרובוקטיביים ביותר בארצות הברית. כזה שלוקח את חופש הביטוי, מערבב אותו עם טונות של כישרון מילולי, כריזמה ואפס מעצורים, ויוצר סגנון הגשה כובש שמעורר אינספור שערוריות – ועל הדרך גם מכניס לו כמה מאות מיליוני דולרים לחשבון הבנק. זה גם יכול להסביר למה הוא עדיין משדר תוכנית בבוקר, למרות שלקום מוקדם זה הדבר שהוא הכי שונא לעשות.

מיכאיל פרידמן | אוליגרך, 48

פרידמן, שנולד בלבוב, כיום באוקראינה, התחיל את הקריירה שלו ממקום לא זוהר בכלל: בצעירותו הוא היה ספסר כרטיסים באירועי תרבות והעביר תקופה קצרה בניהול מועדון לילה. אלא שמאז ברית המועצות כבר התפרקה וההזדמנויות פשוט נפלו על הצעיר המוכשר, וכיום פרידמן הוא האדם השישי הכי עשיר מבין אזרחי רוסיה, אשר שוויו עומד על 13.4 מיליארד דולר (מקום 57 בעולם).

אז למה הוא משפיע? בעיקר בגלל ההתפרסות הרחבה שלו. עסקיו של פרידמן (גרוש +2) מגיעים מנפט, מתקשורת, מבנקאות ומתשתיות, והחברות שבבעלותו (חלקית או מלאה) מעסיקות למעלה מ-100 אלף בני אדם ומכניסות עשרות מיליארדי דולרים בשנה. הוא נחשב לאחד האנשים החזקים ביותר בעולם העסקים האירופי, ולדמות מסקרנת במיוחד בקרב החוגים הכלכליים. נו, מספיק אוליגרך בשבילכם?

פיליפ רות' | סופר, 79

"מאמי יא מאמי תפתחי את הרגליים / לשבעה מדוכאים / שבעה פלסטינאים". את השורות האלה כתב רק לכאורה הלל מיטלפונקט לצורך אופרת הרוק "מאמי", אבל בעצם כתב אותן קודם פיליפ רות', מי שנחשב לבכיר הסופרים האמריקאים החיים כיום ומועמד קבוע לפרס נובל לספרות. רק שאצל רות' מופיעה בתפקיד האישה הנחשקת הגויה הסנובית, ובתפקיד הפלסטינאים החרמנים מופיעים, ובכן, אנחנו – כלומר היהודים הנוירוטיים, ההיסטריים ומלאי רגשי הנחיתות.

אבל לא רק היהודים חוטפים אצל רות', איש רוח שרבים נושאים אליו את העיניים, אלא כל מי שמדיפים ריח של שמרנות או תקינות פוליטית (שני קצוות שנפגשים בעצם באותו מקום דכאני). אם זה לא משכנע אתכם, נוסיף שרות' גם כתב את סצנת הסקס עם נתח הכבד הטובה בכל הזמנים (בספר שהקנה לו את תהילתו, "מה מעיק על פורטנוי"). (אבי גרפינקל)

אד מיליבנד | מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, 42

עד לפני כמה שנים אד היה הפוליטיקאי הפחות מפורסם לבית מיליבנד. דייויד, אחיו המבוגר ממנו בארבע שנים, הספיק להחזיק בשני תיקים ממשלתיים תחת טוני בלייר לפני שמונה ב-2007 לשר החוץ בממשלתו של גורדון בראון. בזמן הזה אד עדיין היה עסוק בקידום עצמי במעלה הסולם הפוליטי בלונדון, וההזדמנות הגדולה שלו הגיעה רק כשדיויד קמרון הקים קואליציה עם ניק קלג והליברל דמוקרטס, מה שאילץ את ראש הממשלה היוצא ומנהיג הלייבור להתפטר. אד קפץ על ההזדמנות, ועם רעננות וכריזמה מפתיעים סחף אחריו מספיק בוחרים מהמפלגה כדי לגבור על אחיו בקולות ספורים.

עכשיו, כשממשלת קמרון נאבקת עם ההאטה הכלכלית והצורך להמית קיצוצים נרחבים על מגזרים רבים, הוא מנהיג את האופוזיציה הבריטית וצובר פופולאריות עצומה בקרב ההמון הקורס תחת הנטל. אם האסטרטגיה הזו, של להגיח מאחור כשאף אחד לא מצפה לזה, תעבוד לו שוב – התואר הבא שלו יהיה ראש ממשלת בריטניה, ואז כבר בכלל יובהר סופית עד כמה הוא משפיע. לא רע בשביל האח הקטן, היינו אומרים.

ברברה וולטרס | עיתונאית ומגישת טלוויזיה, 82

אמנם היא אחרי שיאה, אבל כמי שהאוטוביוגרפיה שפרסמה ב-2008 הפכה מיד לרב מכר, וולטרס היא עדיין – וכנראה לנצח – שם נרדף לעיתונות חוקרת, לראיונות נוקבים, וליצירת טלוויזיה עיתונאית שרבים מפנים את הלו"ז רק כדי להצליח לצפות בה. קשה לחשוב על דמות שוולטרס לא תפסה לשיחה נוקבת מול המצלמות – מבגין וסאדאת, דרך קסטרו והוגו צ'אבס ועד מוניקה לוינסקי, שהריאיון איתה מוכתר עד היום כראיון הטלוויזיוני הנצפה בכל הזמנים.

פעילותה הטלוויזיונית הענפה של וולטרס, המנחה המיתולוגית של תוכנית התחקירים 20/20 ומי שכבר ב-76 הפכה לאישה הראשונה שמגישה חדשות ברשת טלוויזיה ארצית, זיכתה אותה ב-2007 בכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד. מאז היא עסוקה בעיקר בפטפטת עם וופי גולדברג בתוכנית "THE VIEW", אבל מעמדה כדמות חריפה ודעתנית, אשר שמה דגש מרכזי על קידום מעמד האישה, לא נפגם כלל. "עדיין אין מספיק נשים בעמדות מפתח בפוליטיקה, בתעשייה ובתקשורת כדי שנוכל לומר שהכוח נוטה אלינו. זה יקרה כשאישה תהיה נשיאת ארצות הברית", אמרה בעבר. אם כך, ברברה, עוד לא מאוחר לקחת את המשימה על עצמך.

רומן אברמוביץ' | אוליגרך, 46

הוא התייתם משני הוריו בגיל 4, עבד כמכונאי במפעל ובימי התפרקות ברית המועצות הצליח להשתלט על חלק ממשאבי המדינה ולצבור לעצמו הון של 20 מיליארד דולר. ועדיין, אם הוא לא היה מחליט לרכוש את קבוצת הכדורגל הלונדונית צ'לסי ולהכניס את עולם הספורט לאקסטזה, כנראה שלא היינו ממש שומעים עליו.

אבל רומן אברמוביץ' כן רכש את צ'לסי, מינה את ז'וזה מוריניו למאמן וזכה באליפות הליגה האנגלית על חשבון האימפריה של מנצ'סטר יונייטד. אחר כך הוא פיטר את מוריניו והביא במקומו את אברהם גרנט (מיליארדרים הם לא "משוגעים", הם "אקסצנטרים"). בשנה שעברה, דווקא אחרי שקיצץ בתקציבה, זכתה צ'לסי סוף סוף בליגת האלופות. ועוד משהו: בזמן שקניתם לחברה שלכם פרחים או עגילים, הוא קנה לבת זוגו מוזיאון. כי ככה זה כשאוהבים. (אבי גרפינקל)

דייוויד שטרן | קומישינר N.B.A

אפשר לאהוב כדורגל, אבל אי אפשר להתעלם מהקסם של הכדורסל – כנראה ענף הספורט הכי מפותח, מתקדם, מתוקשר, מרושת ומשווק שיש. השכר של שחקני ה-NBA הוא הגבוה בעולם הספורט, מדינות מוכנות להשקיע סכומי עתק י כדי לצרף כדורסלנים מפורסמים לליגות שלהן, ולו לתקופה קצרה, העתיד של כדורסלן המשתלב בליגה הטובה בעולם הוא תמיד נוצץ במיוחד.

את המציאות הזאת, אפשר להגיד, יצר כמעט לבד דייוויד שטרן, הבוס הגדול של NBA כבר כמעט שלושים שנה. האיש שקיבל לידיו ב-1984 ליגה עם רייטינג ברצפה, הפסדים כספיים, בעיית סמים ותדמית אלימה, סחט את כל מה שאפשר מדור הכדורסלנים האדיר שנפל לידיו בשנות השמונים – ממג'יק ג'ונסון, דרך לארי בירד ועד מייקל ג'ורדן – וברא מחדש את הספורט המקצועני כמו שאנחנו מכירים אותו. תקנות וחוקים שהגה והנחיל הפכו את הליגה לאחד מהמפעלים המוצלחים בעולם, ייצאו את הכדורסל לאירופה, אסיה ודרום אמריקה ולימדו מנהלי ליגות בשלל ענפים, איך עושים זאת נכון. אחרי ששרד בשנה שעברה עוד סכסוך עבודה ושביתה מתוקשרת, אפשר כבר לקבוע בשקט: יש לנו ווינר.

רות' ביידר גינסבורג | שופטת בית המשפט העליון בארה"ב, 79

מכירים את זה שאנשים אומרים על נושאים מסוימים, "אההה... זה? לזה אני לא מתקרב עם מקל"? אז גברת גינסבורג, האישה השנייה והיהודייה הראשונה שמכהנת כשופטת בביהמ"ש העליון בארה"ב, עשתה קריירה מפוארת במיוחד בדיוק מהגישה ההפוכה. מהדחף האמיתי להעלות את הנושאים החשובים והרגישים ביותר אל סדר היום, ולסחוט אותם עד שתצא מהם חקיקה שתשפר את איכות החיים של תושבי ארה"ב, ומשם תזלוג אל יתר העולם.

מי שמונתה לתפקיד ב-1993 על ידי ביל קלינטון, 13 שנים אחרי שג'ימי קרטר מינה אותה לבית המשפט לערעורים של מחוז קולומביה, הפכה ברבות השנים לדמות שהאמריקאים לא יכולים להתעלם מאמירותיה הנוקבות. עמדתה בעניינים רבים, בעיקר זכויות נשים, לרבות הפלות, מיצבה אותה בצד הליברלי של בית המשפט העליון בארה"ב, ושלחה שמרנים רבים לצאת מדעתם בבית. השפעתה, אגב, לא נגמרת בגבולות אמריקה: השנה ביקרה במצרים בניסיון לתת יד בכתיבת חוקה דמוקרטית, ואף עוררה מיני סערה כשהמליצה להם להתבסס על החוקה הדרום אפריקאית ולא על זו האמריקאית, שנכתבה בזמן שהעבדות הייתה חוקית וללא אף מעורבות נשית. המצרים עוד חושבים על זה.

ביל קריסטול | פרשן בכיר ב"פוקס ניוז", 59

קודם כל, נא לא להתבלבל עם בילי קריסטל. קריסטול, 59, הוא לא קומיקאי חביב עם תספורת בעייתית, אלא פרשן שמרני ורציני מאוד ב"פוקס ניוז", רשת הטלוויזיה האהובה על משה פייגלין. אביו אירווינג היה הוגה דעות בתנועת הניאו-קונס, "השמרנים החדשים", שסיפקה את המצע הרוחני ואת התמיכה האינטלקטואלית לממשלו של ג'ורג' בוש הבן ולצעדים כמו הורדת מסים לעשירים והפלישות לעיראק ולאפגניסטן. הוא גם נחשב לכוח המרכזי שהכשיל את הרפורמה שניסה להעביר בזמנו הנשיא ביל קלינטון במערכת הבריאות האמריקאית.

בכל מקרה, חזרה לביל, אדם שהוא למעשה המקבילה האינטלקטואלית והפטפטנית של שלדון אדלסון (ע"ע). אוהב: שימוש בכוח, עשירים ואת ישראל. שונא: שוויון, מדיניות רווחה ויפי נפש. לטיפוסים כמוהו כנראה התכוון ראש עיריית שיקגו רם עמנואל כשאמר "הרפובליקאים הם אנשים רעים שצריכים לקבל מקל בראש". (אבי גרפינקל)

הארווי וויינסטיין | מפיקי סרטים וממייסדי "סרטי מיראמקס", 60

כשחושבים על זה, סיפורם של הארווי וויינסטיין ושל אחיו הצעיר בוב יכול היה להיות בעצמו סרט די מוצלח. ב-79 הם ייסדו יחד את מיראמקס, חברה שהתמחתה בהפצת, קידום ולאחר מכן גם בהפקת סרטים עצמאיים. ב-93 היא נרכשה על ידי ענקית המדיה דיסני, שאפשרה להארווי ובוב להמשיך להתמקד בסרטים עצמאיים. תחת שיתוף הפעולה הזה קיבלנו סרטים כמו "ספרות זולה", "סיפורו של וויל האנטינג", "כלבי אשמורת", "החיים יפים", "קיל ביל", "סינמה פרדיסו" ועוד– קלאסיקות מודרניות שהאולפנים הגדולים לא נגעו בהן.

אלא שתחת חופש פעולה הולך ומצטמצם, ובעקבות חילוקי דעות סביב סרטו מעורר המחלוקת של מייקל מור, "פרנהייט 9/11", עזבו האחים את מיראמאקס ב-2005, והקימו חברה חדשה. זה נראה היה כמו סופה תקופה, אלא שב-2010, אחרי שמיראמקס נדחקה לתחתית סולם התקציבים בדיסני, חברת האם חיפשה למכור את השם והזכויות הנלוות לו. הארווי ובוב היו שם כדי לקחת לאמץ בחזרה את הבייבי שלהם, ולצד משקיעים נוספים רכשו את החברה האהובה, שחינכה דור שלם של חובבי קולנוע. בימים אלה שוקד הארווי, מפיק מיתולוגי, על החייאתה המחודשת תחת הצביון המקורי שלה – העצמאי, הייחודי, האמיץ והמקורי. סוף טוב, ממש כמו בסרט של דיסני.

>> לכל כתבות המגזין