חיים הכט יצאת צדיק (צילום: רועי ברקוביץ')
חיים הכט|צילום: רועי ברקוביץ'

"אני יכול להגיד לך כבר עכשיו בדיוק מה יכתבו", התנבא חיים הכט ימים אחדים לפני יציאתה לדרך של העונה החדשה של "יצאת צדיק". למען הסר ספק, הוא לא חשב אפילו לשנייה שמבקרי הטלוויזיה יחמיאו לו ולתוכניתו. אם נחבר את כל הביקורות הארסיות שפורסמו על התוכניות שהוביל הכט במהלך השנים – "בין כרכור לסינגפור", "רישיון להרוג" וכמובן "יצאת צדיק" – נקבל גזיר עיתון שיכול לחבר בין כדור הארץ לירח. להכט לא היתה סיבה לחשוב שהפעם זה יהיה אחרת.

רק שהפעם זה היה אחרת. בעיתוני שלישי בבוקר המופע הטלוויזיוני של הכט לא חטף אש מהמבקרים. מצד שני, הוא גם לא גרף מחמאות. למעשה, שובה למסך של יצאת צדיק אחרי שש שנות היעדרות עברה בין דפי העיתונים בקול דממה דקה. "הפרלמנט" עניינה את כותבי הטורים הרבה יותר.

"מאוד שמחתי שהתעסקו עם אסי כהן", מתאר הכט את התחושה בבוקר שאחרי, "והייתה להם סיבה טובה. 'הפרלמנט' זה משהו נדיר. כשצפיתי בה פתאום הבנתי ש'יצאת צדיק' ו'הפרלמנט' זו אותה תוכנית. הרי אם שאולי היה אינסטלטור, הוא לא היה לוקח 900 שקל בשביל לתקן תקלה שהוא המציא – הוא היה לוקח 1,900. אבל אל תדאג. גם הזמן לקטילות שלי עוד יגיע, וזה בסדר".

המבקרים אולי התעלמו, אבל הצופים לא: עם רייטינג מרשים של 33.2 אחוז (ממשקי הבית היהודיים), השקט התקשורתי באמת לא צריך להטריד את הכט. אחרי שש שנות הקפאה, הוא לא היה יכול לצפות לקאמבק חלק יותר. מה ששמעתם: בפעם האחרונה ש"יצאת צדיק" שודרה זה היה ב-2006, כשאהוד אולמרט – ההוא שיצא השבוע כמעט צדיק – עדיין כיהן כראש ממשלה.

חיים הכט ודניאל ויינברג
מתוך התוכנית. אחוז הצדיקים והרמאים די דומה

איך אתה מסביר את ההפסקה הארוכה הזו?
"זו תוכנית שמאוד קשה לעשות. היא כרוכה בהמון בעיות משפטיות. עד היום לא הפסדנו באף משפט, אבל זה מתיש. באחת התוכניות תפסנו טכנאי של מכונות כביסה בקלקלתו, ואני אמרתי, על דרך הביטוי, שהמכונה שהוא תיקן הייתה יד ראשונה, בלי שום תקלות. התכוונתי לומר שהיא הייתה במצב טוב. עורך הדין שלו עשה תחקיר, ולמד שהמכונה לא הייתה יד ראשונה, אז הם תבעו. השופטת בתיק הזה הייתה יפהפייה, אז כדי להמחיש את כוונתי אמרתי לה שזה כאילו שאומר שכבודה היא שופטת יד ראשונה. היא אמרה שלא הייתי צריך להגיד יד ראשונה, אבל דחתה את התביעה וחייבה אותו בהוצאות".

זה עדיין לא מסביר הקפאה של שש שנים.
"אני מודה שיש בתוכנית הזו קטע לא פשוט של ההתייצבות מול האנשים שנפלו. זה קשה אנושית. אתה לא נפגש עם עבריינים – אתה נפגש איתנו. עם עם ישראל, שחי בתרבות של קומבינה ושקר, ושאומר לעצמו: 'אם אני יכול לצאת עם 800 שקל, למה שאצא עם 200?'. יום אחד צילמנו בשדרות רוטשילד בתל אביב, ושמענו שני טכנאים שבאו לתקן מדיח מדברים ביניהם ואומרים 'בוא ניקח רק 200 שקל כי אני חושב שהכט והצוות שלו מצלמים פה'. באותה תקופה טכנאים היו נכנסים לדירות ומתחילים ללטף את הקירות בחיפוש אחרי המצלמות, הייתה תחושה של עין צופייה. הבנו שהמצב גרוע, שאנשים עלולים לזייף צדיקות ולהרוויח, אז החלטנו להפסיק".

אז מה השתנה עכשיו?
"עבר מספיק זמן. בקשת חשבו שכדאי לבדוק איפה אנחנו עומדים, מה השתנה".

איפה אנחנו עומדים?
"קח למשל את רופאי השיניים. אם צילמנו 20-25 רופאים, ומתוכם יש 6-7 מקרים חמורים, ואני לא מדבר על דברים גבוליים, אלא על המקרים המובהקים לגמרי, אז זה נותן לך מושג איפה אנחנו עומדים. לקחנו בחורה שהשיניים שלה נקיות לגמרי, שלא כואב לה כלום, והרופא מציע לה לעקור שתי שיניים ולעשות עוד שש סתימות. זה לא רק 400 או 600 שקל שלוקחים על סתימה מיותרת – זה אנשים שהיו מוכנים להרוס לבחורה את הפה. חוץ מזה, חזרנו לכמה בעלי מקצוע שנפלו בעונות קודמות, וגילינו לצערנו שהם לא שבו מדרכם הלא טובה".

מצד שני, בסיום התוכנית הראשונה אמרת ש-55 אחוז מהשרברבים שצולמו יצאו צדיקים. בתוכנית עצמה בחרתם להראות כמעט אך ורק נוכלים. יכול להיות שהעריכה מדגישה במכוון את הצד השלילי?
"זה נכון ש-12 מ-22 השרברבים שצילמנו יצאו בסדר, אבל עם חלק מהם עיגלנו פינות והחלקנו אותם לכיוון הצדיקות. זה גם נכון שבעריכה אנחנו מחפשים את הטיפוסים והסיפורים המעניינים, אבל לפעמים דווקא לאנשים הטובים יש סיפור יותר מעניין, כמו במקרה של האינסטלטורית החד הורית ששידרנו השבוע".  

לא תולים אנשים, רק חושפים

יש משהו מפתיע במפגש עם הכט מחוץ למסך הטלוויזיה. המגיש הרושף, עם תנועות הידיים המוגזמות והזעם הקדוש מדי, מתגלה במעבר למציאות כבן שיחה נעים, עם דיבור רך, שפת גוף מאופקת והומור שיודע לחרוג מגבולות השטעטל. כשהוא מתייצב מול המצלמה הכט נוטה משום מה להיראות כמו עצמו על ספידים. אחרי הפגישה שלנו צפיתי בתוכנית הראשונה של העונה, ושוב נתקלתי שם – בעיקר בדברי הפתיחה – בהכט הישן והלא-בהכרח-טוב: זה שקושר כתרים מוגזמים לתוכניתו ("יצרנו סנסציה", "פריצת דרך"), מפזר הבטחות ילדותיות ("תישארו עם פה פעור") ומאבד אלפי קלוריות בנפנופי ידיים כמעט מאיימים. בהמשך התוכנית, כשנותנים לתמונות ולצדיקים לדבר, המצב משתפר. כך או כך, איך לומר, הכט של המציאות בהחלט עדיף.

במציאות הוא גם לא מתחמק מהדיון הנוקב הנוגע ל"יצאת צדיק", זה שנסוב סביב שאלת הפרופורציה. אין מחלוקת שלאינסטלטור שמתעקש להחליף ברז תקין ולגבות מאות שקלים מיותרים מגיע לחטוף; השאלה אם הוא צריך לחטוף מול מדינה שלמה.

חיים הכט יצאת צדיק (צילום: רועי ברקוביץ')
חיים הכט|צילום: רועי ברקוביץ'

זה לא עונש מוגזם? בנאדם תיחמן ב-200 שקל, אבל כשהתחמנות הקטנה הזו מוצגת בפריים טיים היא מקבלת מימדים של פשע נגד האנושות. המשפחה שלו רואה את זה, אני יכול רק לדמיין מה עוברים הילדים שלו בבית ספר. זה יכול להרוס חיים של אנשים, שאחרי הכל הם לא הטייקונים שאחראים לגזל האמיתי של החברה הישראלית.
"העונש הוא לא פשוט. זו אחת הסיבות שהפסקנו בזמנו. זה לא כיף גדול להרים טלפון לבנאדם ולהגיד לו שהוא נפל. אבל אני חושב שיש לזה חשיבות ציבורית יוצאת דופן. זה הפרצוף של החיים שלנו פה. אף אחד לא מאמין לאף אחד. אני לא מאמין לך, אתה לא מאמין למדינה, הכל מבוסס על מי מרמה את מי. אני אומר – בואו נעצור את זה ברמה הכי בסיסית. הבנאדם שנכנס לדירה יש לו צ'אנס לצאת צדיק, לקבל דחיפה לפרנסה, להיות גיבור המשפחה. תהיה בנאדם – תקבל את כל הכבוד. איך אמר הלורד האנגלי: 'אנחנו לא תולים את ג'ון כי הוא גנב סוס, אנחנו תולים אותו כדי שלא יגנבו יותר סוסים'. אז אנחנו לא תולים, אבל אנחנו חושפים. אנחנו כמובן גם נותנים אפשרות להגיב, ועדיין אני מסכים איתך שזה לא פשוט. בפרומואים, אגב, אנחנו מקפידים לטשטש את הפרצופים של בעלי המקצוע, כי בפרומו הוא לא יכול להגיב, זה נראה מחוץ להקשר, וזה משודר המון פעמים".

חוץ מסטירה לתחמנים, הכט משוכנע שהתוכנית שלו נותנת רוח גבית למי שמתעקשים להיות ישראלים הגונים: "תחשוב על המצב הישראלי הקלאסי – אתה עומד בפקק, נניח בוואדי ערה, ונהג אחרי נהג עוקפים אותך מימין על השוליים. אתה תיכף מתפוצץ, מתעקש להיות בסדר, אבל הרמזור מתחלף פעם ועוד פעם ואתה תקוע במקום וכבר יוצא לך עשן מהאוזניים. כל מה שאתה רוצה שיקרה באותו רגע, זה שיבוא שוטר ויקרע להם את הצורה. אבל אף פעם אף אחד לא בא ונותן לך מדליה. אז אני בא עם מדליה".

זו לא הגזמה מהצד השני? למה מגיעה מדליה למי שבסך הכל עשה את עבודתו וביקש תשלום סביר?
"אני מסכים איתך שהורדנו את רף הצדיקות לרצפה. הבנאדם בסך הכל עשה את מה שמצופה ממנו. אבל כשאתה חושב על זה יותר לעומק, אתה מבין שבישראל זה לא פשוט להיות צדיק, ואנשים שהולכים בדרך הישר צריכים חיזוק חיובי. החברה, השקרים וחוסר האמון גוררים אותך בכוח, מושכים אותך לצד השני, ואתה צריך להיות מאוד נחוש כדי לא להיגרר. בצילומים לעונה הזו היה לנו מקרה של טכנאי מחשבים שזיהה שאין בעיה אמיתית, סידר את העניין, ביקש מאה שקל על הביקור והלך. כשהתקשרנו אליו הוא אמר, 'אתה לא יודע כמה זמן חיכיתי לך'. הוא סיפר שאשתו כל הזמן אומרת לו שבגללו לא יהיה להם בית, שהוא פראייר, שככה הוא בחיים לא יעשה כסף. הוא נתן לי לדבר עם אשתו, זה היה בשבילו פיצוי על הרבה שנים. בשורה התחתונה, זה ממש לא מובן מאליו להיות ישר בישראל".

"תוכן שיווקי זאת לא מילה מגונה"

הוא כבר בן 62, וכמו רוב חייו גם היום הוא חי בפריפריה, במושבה מגדל שליד הכנרת. לא בדיוק המקום שבו הייתם מצפים למצוא טאלנט של ערוץ 2. בימים של פגישות ועבודה בתל אביב הוא יוצא מביתו בארבע וחצי לפנות בוקר, מגיע כעבור שעה וחצי לדירת בתו התל אביבית ושם מתארגן לקראת היום שבדרך. כך עשה גם ביום שבו התקיים הראיון הזה, וכשירד בשש בבוקר למרכול כדי לקנות עיתונים, נתקל בעוד פיסה של המציאות הישראלית: "אני נכנס ובקופה עומדת ילדה אתיופית יפה ורועדת. כמה דקות לפני זה נכנס מישהו, הצמיד סכין לצוואר שלה ולקח את הכסף מהקופה".

בצעירותו היה חבר קיבוץ גלעד שברמות מנשה, עבד ברפת ואף למד ריכוז רפת במכללת רופין, "ולשם היו חיי הולכים אלמלא תאונת דרכים קשה שעברתי בגיל 22 ושבה הלכו לי הרגליים", הוא אומר. יום אחד נתקל במודעה על קורס כתבי ספורט של הטלוויזיה הישראלית, הגיש מועמדות והתקבל. לצידו בקורס ישב אחד, רפי גינת.

חיים הכט יצאת  צדיק (צילום: רועי ברקוביץ')
הכט. מרגיש אאוטסיידר|צילום: רועי ברקוביץ'

הקריירה של הכט עברה פיתולים רבים, בין השאר שימש ככתב בכנסת של קול ישראל. אל קידמת המסך הגיע בגיל מאוחר יחסית, אבל גם היום טלוויזיה היא לא העיסוק העיקרי שלו. הרחק מהזוהר של הפריים טיים, הכט מנהל ביד רמה את תחנת הרדיו הגלילית "קול רגע", שהוא המייסד והבעלים שלה וכמה פעמים בשבוע גם מגיש בה תוכנית אקטואליה שעוסקת בענייני האזור.

הביקורת שספג במהלך השנים לא פסחה גם על הצד הרדיופוני שלו: לפני כמעט עשור התפרסמה ב"מעריב" כתבה רחבת יריעה שבה הוצג הכט כמי שרודה בעובדי הרדיו הכפופים לו, משפיל אותם ומפר את זכויותיהם הבסיסיות. אזכור הכתבה הזו גורם לו להיאנח בכבדות: "הכתבה הזו כמעט חיסלה אותי. במובן הפיזי", הוא אומר. בשונה מהביקורות הקטלניות שספג על תוכניות הטלוויזיה, שאותן – לפחות כלפי חוץ  – הוא מקבל באהבה, הצגתו כרודן מקומי שמתעמר בעובדיו הותירה אצלו צלקת אמיתית. לטענות החמורות, אגב, הוא מתכחש בתוקף עד היום.

"מי שלא עשה חדשות במקומות כמו צפת, בית שאן וטבריה, לא מבין מה זה לעשות עיתונות. תפתח מקומונים בצפת ותקרא מה כותבים עליי שם. השבוע קוראים לי שם מנוול, שקרן, שרלטן, רק כי אנחנו מעיזים להגיד את האמת על בעלי תפקידים בכירים בעירייה. המקומונים ממומנים מהמודעות של העירייה, ואני נכנס באמ-אמא שלה, אז אני אויב העם".

גם בתחנה שלך משודרות תוכניות שממומנות על ידי בעלי עניין, שהן למעשה תוכן שיווקי. למה לך מותר?
"תוכן שיווקי זה לא מילה מגונה, ובלבד שאתה אומר למאזין בצורה ברורה – זו תוכנית שנרכשה בכסף, זו בעצם מודעה. הפואנטה היא שגם אם יש תוכניות שממומנות על ידי גורם חיצוני, זה לא מסיט אותנו מלעשות עיתונות נטו. עיריות שמפרסמות ברדיו שלי לא מקבלות חסינות. אני באופן אישי גם עושה פרסומות וקמפיינים (דבר שנוגד את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות - א.ל), ובזכות זה אני פי שבע יותר חופשי מכולם, לא סר למרותו של אף עורך או אדון, לא צריך לחשוב איך לא לפגוע בבעלים הזה או במו"ל ההוא".

כשאתה מגיע ללב התעשייה בתל אביב אתה מרגיש בבית?
"אני בפירוש מרגיש אאוטסיידר. אני אוהב את הצפון, מדברים שם שפה אחרת. גם  הסאונד של התחנה הוא שונה מסאונד של תחנה בתל אביב. כצופה טלוויזיה אני עד היום מכור בעיקר לספורט".

אטדגי ניסים יוצא צדיק (תמונת AVI: mako)
מתוך התכנית. "הבנו שעלולים לזייף צדיקות"|תמונת AVI: mako

 האגדה מספרת שעבדת תקופה קצרה עם בנימין נתניהו.
"הייתי הדובר שלו למשך יום אחד. במהלך הקדנציה הראשונה שלו בראשות הממשלה נערך מפגש בינו לבין מנהלי תחנות הרדיו האיזוריות. היו לו ימים קשים, יצא לנו לדבר קצת אחרי הכנס ואמרתי לו שהוא ראש ממשלה, ואין סיבה שהוא יתנהל מול התקשורת כאילו הוא ראש אופוזיציה. למחרת התקשרו מהלשכה שאבוא להיות הדובר שלו. בדיוק פתחתי תחנת רדיו, אבל כשראש ממשלה מתקשר אתה בא. בימים ההם עיתונאי שעבר לדברר את ביבי כאילו המיר את דתו, ומיד התחילה סערה, כל הכתבים והפרשנים התעסקו בי. הבנתי שבאווירה כזו יהיה קשה לעבוד, אז אחרי יום הודעתי שאני מוותר".

אם נתניהו הוא כוס התה הפוליטי שלך, אני מניח שהמחאה החברתית לא בדיוק מדברת אליך.
"ההגדרות של שמאל וימין הטשטשו. את חברון הייתי מחזיר בתוך 30 שניות, את רמת הגולן בחיים לא. בקיץ שעבר המחאה החברתית לקחה לי את הלב. ישבתי מול הטלוויזיה ובכיתי מהתרגשות, הוצאנו ניידת שידור להפגנות בעפולה ועודדנו אנשים לבוא. אלא שכבר אז אמרתי שיש צעד אחד שהמחאה חייבת לעשות, ושבלעדיו כל העסק לא שווה: שינוי שיטת הבחירות. רק זה. מרגע שזה התפספס, זה יצר נזק עצום, כי אנשים כמוני, שנתנו את הלב למחאה, רואים לאן זה הוביל – לכלום, והיום הם יושבים בבית מאוכזבים. אתה לא יכול לעשות שינוי בישראל בלי לשנות את שיטת הממשל. כי נצעק כמה שנצעק – 15 חברי כנסת דתיים ימשיכו לסובב את כולנו כמו זנב שמכשכש בכלב. ועדיין, גם עכשיו אנחנו נותנים בתחנה שלנו בראש למפקד משטרת עפולה שהזמין סטודנטים לחקירה לפני הפגנה של המחאה".

 Aviv67@gmail.com

>> לכל כתבות המגזין