"מדוע כל כך חשוב לאנשים להגדיר את צה"ל כצבא מוסרי ואז להסתבך שוב ושוב עם המציאות? נכון, תמיד אפשר למצוא צבא אחר, אכזרי יותר, שביחס אליו צה"ל ממש מלאך, אבל גם אותו צבא יכול למצוא צבא אכזרי ממנו שהרי לאכזריות כידוע אין גבול. אולי חשוב לאנשים להצטייר בעיניי עצמם כשונים מהחמאס, כטובים יותר. השאלה במה זה מתבטא? אולי זו הבעיה כשצדקת הדרך היחידה היא הפחד משואה".
מי שחתום על הסטטוס הנ"ל, שפורסם בפייסבוק ב-16 ביולי, בעיצומו של מבצע צוק איתן, הוא לא מזכ"ל שלום עכשיו יריב אופנהיימר, לא יו"ר סיעת מרצ זהבה גלאון וגם לא עיתונאית "הארץ" עמירה הס, אף על פי שיש להניח ששלושתם היו עושים לו לייק. אין זה אחד מאותם אנשי שמאל שהביקורת שלהם על צה"ל ועל פשעי המלחמה שהוא מבצע לשיטתם בעזה, התירה בשבועות האחרונים את דמם בקרב חוגי הימין וזיכתה אותם בכינויי נאצה כמו "בוגד מסריח" או "עוכר ישראל". למעשה, לא יהיה זה מוגזם לומר שכותב הסטטוס הוא שנוא נפשם של שמאלנים באשר הם. לפני 20 שנה הוא היה זה שהכין לאחיו את כדורי ההולופוינט שבאמצעותם התנקש ביצחק רבין. והיום? היום כבר לא ממש ברור מי הוא.
מאז תחילת מבצע צוק איתן, הפך חגי עמיר לאחד הקולות הביקורתיים והחריפים ביותר שנשמעים מעל דפי הרשת. הסטטוסים שלו, שמתעלמים בחינניות ממדיניות ה"שקט יורים" שמאפיינת בימים אלה את מרבית כלי התקשורת בישראל, ומאשימים את צה"ל בהפרה בוטה ומכוונת של זכויות אדם, גרמו לרבים מימין ומשמאל לשפשף את עיניהם בתדהמה ולצבוט את עצמם כדי לוודא שהם לא חולמים.
וזה לא נעצר שם. בחודש שעבר, רגע לפני שפרץ המבצע ובזמן שרוב העם התאחד מאחורי השנאה המשותפת לחנין זועבי, יצא עמיר להגנתה: "יאללה תרדו מחנין זועבי, היא בסך הכל מדברת, זו דעתה, היא לא מייצגת אתכם אלא את אלה שבחרו בה שרובם ערבים", הוא כתב בעמוד הפייסבוק הפופולרי שלו. "לא היא זו שיצרה את המצב המטורף הזה, לא היא זו שסיפקה את הנשק לחוטפים. אלה שיצרו את המצב הזה והציפו את האיזור בנשק חם והכניסו את כולם למערבולת של מלחמות ,יושבים בממשלה ונהנים מההצגה. הם אלה ששולחים קלגסים להכות ילדים ולהרוס בתים".
מאז הספיק עמיר להעלות לא מעט סטטוסים אנטי-מלחמתיים. ב-21 ביולי כתב "המנהרות הן איום אסטרטגי על ישראל? מחר ביבי יכריז שהוא הציל אותנו משואה. אולי די עם ההיסטריה? מדינה עם צבא סדיר, עם אמצעים פי אלף מהאויב, שעדיין חיה בגטו". שבוע לפני כן שיתף את המאמר השנוי במחלוקת של גדעון לוי, "הרעים לטיס", בתוספת הכיתוב "עכשיו הם בקטע של יורים, עוד כמה שנים כשישתחררו הם יהיו בקטע של בוכים". לאחר פרסום הידיעה על מעצרם של רוצחי הנער הערבי מוחמד אבו-חדיר, כתב עמיר כי "מי שתומך בעונש מוות למחבלים צריך לקחת בחשבון שהוא יופנה גם נגד יהודים, שהרי אין מצב שחוק יהיה רק נגד ערבים בשל היותם ערבים", וגם מהתקשורת הוא לא חסך שבטו: "זו הבעיה עם התקשורת הישראלית – כשיש מלחמה כל הכתבים הם בעצם דוברי צה"ל, קול אחד, ותעמולת המשטר הופכת לאמת מוחלטת ואוי למי שיטיל בה ספק, ואני בסך הכל רוצה לדעת מה באמת קורה בצד שלנו ובצד השני, ואת הדבר החשוב הזה בעצם לא יודעים".
אז איך זה שהאדם שסייע ברצח ראש הממשלה הפך למצפן המוסרי של החברה שלנו? ואיך זה שדווקא בתקופה שבה הציבור מוקיע מקרבו את כל שמי שמסרב להתיישר לפי הקונצנזוס הלאומי, מעז עמיר להעלות על דל שפתיו דברי בלע הומניטריים? האם יכול להיות שגיבור הימין הקיצוני, האיש שביצע סיכול ממוקד בהסכמי אוסלו, עבר למחנה השלום? הייתכן שחגי עמיר שמאלן?
"לחגי תמיד היה חשוב הנושא של זכויות אדם"
עמיר (46), ישב בכלא 16 שנה לאחר שהורשע בקשירת קשר לרצח ראש הממשלה והחזקת נשק בניגוד לחוק, ושנה נוספת על איומים בעקבות ויכוח שניהל עם שב"ס ב-2004 סביב שיחת טלפון, שבמהלכו אמר בבדיחות הדעת: "מה אתם מפחדים, שאני אחסל וארצח את שרון? אם אני רוצה אני מסוגל להרים שיחה אחת ולדאוג שיחסלו ויפוצצו אותו".
מאז שחרורו ב-2012, מיעט עמיר להתראיין לתקשורת. את הראיון הראשון בחר לספק דווקא לעיתונאי השמאלני עמי קאופמן מהמגזין האינטרנטי 972+ המזוהה עם השמאל, ובו סיפר, בין השאר, על הבכירים בחמאס איתם חלק תא, בהם איברהים חאמד וחסן סלאמה. כשנשאל האם הוא מצטער על מעורבותו ברצח רבין, ענה "ברור שלא, הרי זה לא קרה במקרה. חשבנו על כך במשך שנתיים, פעלנו על פי ההלכה היהודית ועל מצווה אסור להתחרט".
לפני כשנה פורסם ראיון נוסף עם עמיר בעיתון האוסטרלי סידני מורנינג הרלד, שהתעניין בעמיר בעיקר משום שהאסיר איקס התאבד בתא הבידוד שנבנה עבור אחיו יגאל, ושבו שהה במשך 10 שנים. בראיון דחה עמיר מכל וכל את תאוריות הקונספירציה לפיהן השב"כ הוא האחראי למותו של רבין ולא יגאל, ופסק בתמציתיות "הוא ירה בו".
העיתונאית וצלמת העיתונות נירה ידין, שפרסמה ראיון בצרפתית עם עמיר בגרסה הקנדית של מגזין Vice, עובדת בימים אלה על סרט עלילתי שמבוסס על חייו. לצורך כתיבת הסרט הם נפגשים אחת לשבוע, מה שהופך את ידין לאחד האנשים הקרובים ביותר כרגע לאסיר המשוחרר. "חגי נפגע קשות מהתקשורת", היא אומרת. "הדעות שלו מעניינות והמראיינים מעוותים אותן. זה מקומם".
לטענת גורם בכיר בתקשורת, עיתונאים רבים פנו לעמיר בבקשות לראיונות מאז שיצא מהכלא, ומכולם הוא רצה כסף. גם כשאנחנו פנינו אליו בבקשת ראיון למגזין m, הופנינו לידין, שדרשה תשלום של 2,500 שקל עבור הזכות לשמוע את האני מאמין של עמיר. "יש איזושהי הסכמה שבשתיקה בין מערכות התקשורת שאף אחד לא משלם לו שקל", אומר אותו גורם. "אף אחד לא מוכן לתת לו כסף. זה לגמרי הרצחת וגם ירשת".
לאחר שהתקשורת הפנתה לו עורף, הקים עמיר חשבון פייסבוק והחל להשתמש בו כשופר להפצת דעותיו הרדיקליות. בזמן שארגונים כמו להב"ה וכהנא חי פרסמו על הוול שלו פוסטים של שטנה וגזענות נגד ערבים, המשיך עמיר בקו הקבוע שלו, שמתנגח בעיקר בממסד הציוני, במערכת הביטחון ובצביעות של החברה הישראלית. הפוסטים הבלתי צפויים שלו זכו לתגובות של השתאות וזעם מצד מעריציו בימין, שבינם לבין עמיר מתפתחת לעתים קרובות התכתבות ארוכה בתגובות. "היהפוך כושי עורו?!", הגיבה לו לאחרונה פאני, בעוד שאלון כתב "נהיית שמאלני אחושרמוטה אה חגי? מה עשו לך בכלא נשמה?".
כיום עובד עמיר במסגרות ובריתוך, לומד הנדסת בניין במכללה וגר עם הוריו בשכונת נווה עמל בהרצליה, באותו בית שהוצת לאחר הרצח. אמו גאולה, שהייתה בעבר גננת, לא מופתעת מעמדותיו של בנה וממשיכה להתגאות בו. "הוא לא שמאלני, הוא אוכל את עצמו על הגירוש מגוש קטיף ועל זה שנתנו את השטחים האלה לחמאס כדי שיתחזק ויתעצם", היא אומרת. "לחגי תמיד היה חשוב הנושא של זכויות אדם. כשהוא היה בכלא ובאו אליו מהסנגוריה הציבורית הוא אמר להם 'תראו איזה תנאים מקבלים פה הערבים, מתעללים בהם'. בגלל זה זרקו אותו מכלא שקמה לכלא רמון".
אישה וילדים עדיין אין לו, אבל גאולה לא דואגת. "הוא קצת ביישן אבל גם חרוץ, ישר. הוא אומן, הוא אוהב ליצור והוא עושה עבודות מדהימות. בחור משכמו ומעלה".
מההשמצות שהוא סופג מצד מחנה הימין אמו לא מתרשמת. "אני כועסת עליהם כי כשהשמאלנים תקפו אותנו ומיררו לנו את החיים הם לא עשו כלום, הם סתם ישבו כמו טמבלים. מה הימין נזכר בו עכשיו? כשחגי היה צריך אותם הם כולם הסתתרו, אף אחד לא פתח את הפה, אז למה פתאום עכשיו אכפת להם ממנו? לימין אין רשות להעיר הערות".
גם לריסה עמיר טרימבובלר, אשתו של יגאל ואמו של ינון אליה שלום, בנם המשותף בן ה-7, לא נופלת מהכיסא. "ככה זה חגי, הדעות שלו לא מפתיעות אותי", היא אומרת מביתה שבירושלים. "קשה להגדיר אותו אבל גם אין סיבה לעשות את זה. הוא ימני אבל יש לו הרבה דברים משותפים עם השמאל, בעיקר זכויות אזרח ומיעוטים".
יגאל יודע מה הולך בעמוד הפייסבוק של חגי?
"יגאל לא קורא את הפוסטים שהוא מעלה כי אין לו פייסבוק ואינטרנט, אבל מדי פעם כשאנחנו מדברים בטלפון אני מקריאה לו קטעים נבחרים. עם חלק מהדברים הוא מסכים, ועם חלק לא".
אמיתי עמיר, הצעיר מבין שלושת האחים, מתגורר כיום בקריית ארבע ונשוי לבתה של לריסה, אביטל, עמה הוא חולק בן ובת. יש לו תואר ראשון בתקשורת ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית. בדומה לשאר בני המשפחה, גם הוא כבר מורגל בעמדותיו של חגי. "יש לנו קו מאוד אידיאולוגי במשפחה, לא קל לתפוס אותנו", הוא מפרשן. "אנחנו לא בן גביר או מרזל, אנחנו ממש לא גזענים, אין לי בעיה עם ערבים. נקודת המוצא שלנו היא לא הגזע, אלא המעשה. בזה אנחנו מודדים אנשים. התפיסה של חגי נוגדת את המשטר, הוא לא מאמין להם, הוא כל הזמן אומר איך הם מלעיטים אותנו במיתוסים של גבורה ומשקרים לנו. הוא בעד זכויות אדם ונגד סתימת פיות, אבל לא בקטע מוסרי אלא כי זה חוזר אליך כמו בומרנג. הוא כל הזמן אומר את זה. זה כמו שהמתנחלים התלהבו בהתחלה מצווי מעצר מנהליים, אבל אז זה חזר אליהם ונשך אותם בתחת. זה גם קשור לעובדה שבכלא חגי סבל ויגאל עדיין סובל מתנאים קשים במיוחד. בגלל שהם אסירים ביטחוניים התייחסו אליהם כמו אל פלסטינים.
"בהקשר של המלחמה ושל ההרג של חפים מפשע, חגי נגד ההתבכיינות. יש איזשהו צורך בציבור שגם אני לא אוהב, להציג אותנו כצד המוסרי ששומר על ילדים ואזרחים חפים מפשע ואת הצד השני כרשע המוחלט. זה לא ממש המצב, עובדה שבצד השני מתים המון אזרחים וילדים. קל להגיד שאנחנו המסכנים ושהכל באשמת חמאס, אבל בסופו של דבר לנו יש צבא חזק וארטילריה ולהם אין כלום. מה אנחנו מצפים, שהם יירו עלינו משטח פתוח כדי שצה"ל יוכל להשמיד בשנייה את כולם? יש מלחמה וזאת הדרך שהם בחרו להילחם. לכן בנקודה הזאת אני מסכים עם חגי – אני לא חושב שאנחנו יותר צדיקים ומוסריים מהצד השני".
ניפגש בכיכר?
במובנים רבים, עמיר הוא ההוכחה לכך שהמפה הפוליטית היא לא שטוחה אלא עגולה. הוא הקוטב שבו נפגשים קווי האורך הקיצוניים ביותר מימין ומשמאל. בימים שבהם הפערים בין שני הפלגים בפוליטיקה הישראלית נראים רחוקים יותר מאי פעם, עמיר מייצג, למרבה האירוניה, את הנקודה שבה הם מתלכדים וקורסים לתוך עצמם.
מבחינה מדינית, תאמינו או לא, החזון שעומד לנגד עיניו הוא של מדינה דו-לאומית דמוקרטית. או כפי שהוא היטיב לנסח זאת באחת התגובות על הוול שלו: "היום אני באמת לא יודע מה אפשר לעשות, נראה לי שמאוחר מדי לתקן את המצב. גירוש והרג יוביל אותנו במישרין למצב שיש בסוריה, ואז זה יהיה סופו של העם היהודי בארץ ישראל. הדרך היחידה היא להגיע למדינה אחת גדולה על כל הארץ ולנסות לחיות פה עם שוויון זכויות לכולם".
"פה דווקא יש לנו חילוקי דעות", אומר אמיתי עמיר. "גם לי אין בעיה שנחיה עם הערבים זה לצד זה במדינה אחת, הרי עשינו את זה לצד הגויים במשך דורות, אבל לדעתי פרקטית זה לא יכול לקרות כי אם ניתן להם שוויון הם ישתלטו על המדינה ויעשו בנו שפטים. חגי חושב שאם תיתן להם שוויון ותחזיר את הפליטים נוכל לחיות ביחד, לדעתי זה הימור גדול מדי. הוא טוען שאין אלטרנטיבה אחרת, כי התלות שלנו במדינות אחרות מוחלטת ואם נמשיך את המצב הקיים או נחריף אותו, לא יהיה אף אחד שיעמוד לצדנו. יגאל לא חושב כמוהו, הוא יותר בכיוון של בנט, בעוד שחגי לא תומך באף אחד במערכת הפוליטית. חגי רוצה מדינת כל אזרחיה כי הוא פסימי, הוא לא מאמין שיש דרך אחרת. אני מכבד את הערבים אבל אין אפס, הם לא רוצים אותנו פה. גם אם ניתן להם את כל המדינה ונשאיר לעצמנו רק את נתניה, זה לא יספיק להם".
לא רק בימין הופתעו לקרוא את הסטטוסים של עמיר. גם שמאלנים רבים שנחשפו לעמוד שלו נדהמו לגלות שהם מזדהים עם עמדותיו המדיניות, שאפילו עבורם נחשבות לעתים לקיצוניות ולאנטי-ציוניות מדי. רובם לא ידעו איך להתמודד עם הגילוי המרעיש, ואחד מהם, הקומיקאי ואושיית הפייסבוק אריאל ויסמן, בחר לעשות זאת באמצעות הומור. "היי אחי אתה בא לכיכר הערב??", הוא כתב לו על הוול ביום הזיכרון האחרון לרצח רבין, ועמיר בחר להשיב בשאלה: "יש משהו מעניין?".
"הקשר הפייסבוקי שלנו עשה הרבה רעש, אבל זה לא היה ממש קשר מתמשך", אומר ויסמן. "זה התחיל כשראיתי שהוא פתח עמוד פייסבוק, ואני בטבע שלי לחפש את הפרובוקציות והמקומות המסוכנים, אז ביקשתי ממנו חברות. כתבתי לו כל מיני פוסטים מצחיקים על הוול, והתגובות היו מפתיעות כי הוא קודם כל בן אדם עם חוש הומור, שזה משהו שממש לא היית מצפה ממנו, ומעבר לזה יש לו דעות רדיקליות אפילו יחסית למישהו שסייע לרצח ראש הממשלה. רדיקליות בצורה שונה ממה שהיית מצפה. קשה למקם אותו על ספקטרום. אבל באופי אפשר לומר שהוא גוד ספורט. הוא מבין את הזירה הפייסבוקית. כשדיברתי איתו הרבה אנשים שאלו אותי מה אני עושה, הוא סייע לרצח, אל תעצבן אותו, אבל הוא לא מצטייר כאדם אלים, לא מטיף לאלימות, זה נראה כאילו רצח רבין היה הפרויקט של החיים שלו ועכשיו הוא מוריד פרופיל. יש בו דווקא משהו מאוד סימפטי, שזה רק הופך אותו ליותר מסוכן".
"מה שקורה עכשיו ברחוב הישראלי זה לא מה שהיה בימים של הרצח", ממשיך המקורב. "אם פעם רוב הציבור גינה את רצח רבין, היום יש הרבה מאוד אנשים שמבחינתם יגאל וחגי הם גיבורי ישראל. חגי היה יכול בקלות לרכוב על הגל הזה ולזכות להמון פופולריות, אבל הוא בחר, כמו תמיד, ללכת נגד הזרם ולגזור על עצמו בדידות, ובגלל זה אני כל כך מעריך אותו".
ביבי אשם
ומה יש לחגי עמיר עצמו להגיד על כל זה? כשאני שואל אותו בשיחת פייסבוק אם הוא הצטרף למחנה השלום, הוא עונה "לא, אני פשוט לא נותן אמון עיוור במשטר לכל מה שהם אומרים, ואני לא בעד הרג חסר אבחנה, גם של ערבים. אין בזה תועלת צבאית וזה רק משניא את היהודים עוד יותר. מניסיון עם אנשי הממסד הציוני – הם אלופים בלהשניא את עצמם".
בעיניי רוב הימנים זה הופך אותך לשמאלני.
"לא מעניין אותי מה שהימין אומר. רק לפני חודש הם תקפו את ביבי ואת הצבא על פינוי מאחזים והיום הם סוגדים להם. מה שמגדיר את הימין היום זו רק שנאת ערבים לשמה, ולא מתייחסים לכך שביבי עצמו יצר את המצב הזה בהתנתקות, הוא אחראי לכל מה שקורה".
נירה ידין מסרה בתגובה לדברים המיוחסים לה בכתבה, "צר לי כי הכתבה אינה משקפת את השיחה שפתח בה ארי פינס עמי, במסגרתה אמר שמדובר ב'מתן חוויה מתקנת עבור חגי'. ארי ציין בפניי, כי הוא מבין את הנזק שגרמה התקשורת לחגי והוא מציע 'הזדמנות לתקן את התדמית שיש לו בעיני הציבור' בניסיון לפתות אותו לראיון"