איך שלא תסתכלו על זה, זאב רוזנשטיין היה פעם סופרסטאר. אם נקלעתם במקרה לישראל של סוף שנות התשעים או תחילת שנות האלפיים, יכולתם באמת לחשוב שמדובר בגיבור תרבות: מתועד בפפראצי במסעדות יוקרה, נע במרצדס ממוגן, מחליף חיבוקים עם כדורגלנים ומסתובב בעיר עם פמליה קבועה של נערות יפות וצוות מאבטחים. הוא היה הילד הרע שלא יכולנו להוריד ממנו את העיניים, עבריין על מסוכן ומאיים שמצליח בשבוע אחד להינצל מניסיונות חיסול ולככב במדורי הרכילות. אזרחים עברו לצד השני של הרחוב כשראו אותו מתקרב, אבל אז חזרו כדי להגניב עוד מבט אחד אחרון.
אלא שהיום אף אחד לא מתעד את רוזנשטיין, לבד אולי ממצלמות האבטחה. מי שנחשב במשך שנים ארוכות למתחמק סדרתי ממאסר ולפושע הכי עשיר בישראל, עם הערכות על נכסים בשווי 120 מיליון שקל, חי הכי רחוק מרגעי הזוהר ההם – וצריך להתרגל לתנאים שונים בתכלית.
סדר יומו מתחיל כבר בשעה חמש בבוקר, בספירת האסירים הראשונה באגף הפתוח שבכלא ניצן, שאחריה יגיעו עוד ארבע נוספות. שישה אסירים יש בתא בו הוא כלוא, ורוזנשטיין מסתדר איתם היום לא רע, למרות שלא תמיד זה היה המצב. יחד הם נעמדים בפני הסוהר כשזה נכנס לתא, ניצבים על יד המיטות. מי שהיה העבריין המבוקש ביותר בישראל, מספרים גורמים בשב"ס, משתף פעולה באופן מלא.
בשנים האחרונות ירד מי שכונה "השמן" במשקל. החליט לטפל בגוף, להתחיל לעשות ספורט. כמעט כל יום לקראת הצהרים וגם מאוחר יותר בערב הוא מרים משקולות, עושה כמה תרגילי מתח, אפילו יוצא לריצות קלות בחצר הפנימית של האגף. "זו הדרך שלו להישאר שפוי, לשרוד", מסבירה איבון, אשתו ואם ששת ילדיו. "קשה לו מאוד בלי המשפחה ובלי חופשות. הוא מקווה שיאפשרו לו לצאת לחופשה קצרה בעוד שלושה חודשים, כשהבת שלנו תתחתן. הייתי רוצה שזה יקרה, הוא חסר מאוד לי ולילדים".
כשאיבון מדברת על בעלה נראה שהיא עדיין לא לגמרי מעכלת. בתשע השנים שבהם הוא יושב בכלא באשמת הפצה וסחר של מאות אלפי כדורי אקסטזי בארצות הברית ובאירופה – קודם בכלא המרכזי של מיאמי בארה"ב ואחר כך בשורת בתי מאסר בארץ – היא כבר הספיקה לפתח שגרה בלעדיו, אבל במשפחה עדיין מסרבים להתרגל. שלוש פעמים בשבוע איבון נושאת עבורו תפילה מיוחדת, מנסה להבין איך מי שבנה עבורה בית מפואר וחיים של מלכה, חולק היום תא שירותים עם עוד חמישה גברים אחרים.
גם לרוזנשטיין עצמו עדיין קשה להשלים עם החיים החדשים שלו. לפני כשנה וחצי הגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה, שמעון פרס, בה טען כי סבל רבות בתקופה בה שהה בכלא האמריקני וכי הוא חולה בסרטן העור. הנשיא, אשר אימץ את המלצת משרד המשפטים, דחה את בקשתו של רוזנשטיין, וכיום האסיר המפורסם בעיקר משקיע את מרצו בבניית שגרה חדשה: אחרי ארוחת הבוקר הוא קורא רומנים היסטוריים וספרי בילוש ומתח, בשעות הצהריים מתקשר לרעייתו או לאחד מילדיו, בערב צופה בחדשות בטלוויזיה ולא מפספס כתבות תחקיר. מהכלא ישתחרר רק עוד שמונה שנים.
כשהמזל הטוב נגמר
גם הקרובים אליו ביותר לא האמינו שזה יהיה הסוף של הפושע המתוחכם. רוזנשטיין (59) התגלגל לעולם הפשע בשלב מוקדם מאוד של חייו. מי שנולד וגדל בשכונת "המשטרה" ביפו ונודע כאוהד מושבע של הפועל תל אביב, החליף בשנות העשרים המוקדמות שלו את החלומות על קריירה ככדורגלן בחבירה לגורמים מפוקפקים ובפעילות פלילית מקומית. מהתיכון נשר ועבד בחנות למוצרי חשמל ברחוב אלנבי, ואת שירותו הצבאי זנח כעבור שנה וחצי כשהוא מתחיל לבצע עבירות רכוש קטנות: פריצות לבתי עסק, מעשי שוד ועוד. ב-1977, כשהוא בן 23, נעצר על ידי המשטרה בחשד למעורבות בשוד סניף בנק לאומי ברמת אביב, ואז גם פגש את הכלא מקרוב בפעם הראשונה. הוא נדון לחמש שנות מאסר, אותן ריצה בכלא באר שבע לצד מלכי העולם התחתון באותם ימים, הרצל אביטן ושמעיה אנג'ל.
עם שחרורו מהכלא בתחילת שנות השמונים, החל רוזנשטיין לבנות את אימפריית הפשע שלו. הוא הקים בתי הימורים פופולריים ברחבי תל אביב והשרון, וכשהחלה הנהירה הישראלית הגדולה לטורקיה הטיס מהמרים לבתי הקזינו באנטליה. בהמשך הפך לשותף בבתי הימורים ברומניה ובצ'כיה, ומהר מאוד חבר למשפחת אבוטבול, שבאותם ימים נחשבה למשפחת הפשע הבכירה בישראל.
הצלחתו הייתה מסחררת: הוא בנה וילה מפוארת בהוד השרון עם אשתו איבון, התנייד במכוניות מרצדס מפוארות ועורר את קנאתם של רבים. אלו שניסו להתחרות בו על השליטה בענף ההימורים, בהם העבריין יחזקאל אסרן, מצאו את עצמם חברים ב"מועדון השיש" בבית הקברות, ויריביו ניסים ויעקב אלפרון ואיציק ומאיר אברג'יל ניצלו לא פעם מניסיונות חיסול ששמו נקשר בהם. המשטרה מעולם לא הצליחה להוכיח את מעורבותו של רוזנשטיין במקרים המדוברים, ולמרות שנעצר עשרות פעמים תמיד הקפיד לשמור על זכות השתיקה, גם אל מול מדובבים שהושתלו בתאו. במקביל, המשיך להינצל פעם אחר פעם מניסיונות חיסול, בהם פיצוץ מטען חבלה בתל אביב ביוני 2003 אשר פצע 13 בני אדם, ופיצוץ נוסף ברחוב יהודה הלוי חצי שנה לאחר מכן שגבה את חייהם של שלושה אזרחים תמימים. למרות המאמצים של אויביו, דבר לא פגע במכונה המשומנת שלו.
"רוזנשטיין הוא אחד העבריינים המתוחכמים ביותר שקמו בעולם התחתון הישראלי", קובע קצין משטרה בכיר. "עבריין מאוד אינטליגנטי, ערמומי, כזה שחושב כמה צעדים קדימה. הוא יצר ארגון פשיעה של אדם אחד, לא סמך על אף אחד חוץ מעצמו, תמיד נתן לאחרים ללכלך את הידיים עבורו. כשהוא רצה לבצע משימה ידע לשכור את שירותיהם של חיילים מארגונים אחרים כדי שהמשטרה לא תוכל להפליל אותו. היה בלתי אפשרי מבחינתנו לתפוס אותו".
מזלו הטוב של רוזנשטיין נגמר בנובמבר 2004. הוא נלכד על ידי בלשי היחידה המרכזית במשטרת תל אביב בעיצומו של בילוי במסעדת גורמה בעיר, בחשד כי הפיץ וסחר במיליוני כדורי אקסטזי מסביב לעולם, ובעיקר בארה"ב. מבצע הלכידה שלו, שזכה לשם המפוצץ "רעידת אדמה", נוצר בשיתוף פעולה מלא בין רשויות החוק האמריקאיות והישראליות. ראשיתו במעצרם של האחים אלן וברוך דדוש מיפו, חייליו הבכירים של רוזנשטיין, אשר נעצרו בתחילה בארץ ולאחר מכן הוסגרו לארצות הברית. בתחילה, ובהתאם לקוד הבלתי כתוב של ארגוני הפשיעה, שמרו האחים על זכות השתיקה וקיוו שרוזנשטיין, אשר שלח אותם למשימה, ידאג להם להגנה משפטית. משזה סירב לממן את ההוצאה (מקורבים טוענים כי המע"מ לטעמו היה יקר מדי), החליטו לפתוח את הפה והסכימו לשמש כעדי מדינה כנגדו. הם חתמו על הסכם הגנה עם הרשות להגנת עדים בארצות הברית וסיפקו עדות מכריעה במשפט שהתנהל נגדו. בתום מאבק משפטי ארוך הורשע רוזנשטיין, והוסגר בשנת 2006 לארצות הברית על ידי מדינת ישראל. במשך כשנה היה כלוא בכלא המרכזי של מיאמי, במה שמכריו מגדירים כאחת התקופות הקשות בחייו.
"זה לא כמו הכלא בישראל, שם אין מי לדבר", סיפר רוזנשטיין לאחד ממקורביו. "הכל קירות בטון, מקפיאים אותך בקור ואי אפשר להתלונן לאף אחד. אתה בבידוד, לבד, רחוק מהמשפחה ואין כמעט ביקורים. זה כמעט גמר אותי, אבל שרדתי כי הייתי מוכרח להראות לעצמי שאני לא נשבר".
בינואר 2007 הסכים לחתום על הסדר טיעון עם רשויות המשפט בארצות הברית, במסגרתו הודה בהפצת 700 אלף כדורי אקסטזי מאירופה למדינה. בית המשפט האמריקאי גזר עליו 12 שנות מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי ותשלום קנס של 17,500 דולר. עם גזר הדין, ובהתאם להסכם ההסגרה, יכול היה רוזנשטיין סופסוף להתחיל את הדרך הארוכה הביתה לישראל.
ויכוח על טונה, סדנת שליטה בעצבים
חזרתו של רוזנשטיין לארץ הופקה כמבצע ביטחוני חסר תקדים, בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה הפדרלית. כל הפרטים על הגעתו נותרו חסויים מחשש שעבריינים אחרים ינסו לפגוע בו, ועשרות לוחמי יחידת נחשון של שב"ס הוטסו במיוחד לארצות הברית ללוות את ההליך. הם לא עזבו את רוזנשטיין גם כשעלה על טיסת אל על בה הושב בנפרד מיתר הנוסעים וגם כשעשה את דרכו בניידת אל איילון.
עם חזרתו ארצה הוגש נגד רוזנשטיין כתב אישום באשמת ניסיון חיסול של האחים ניסים ויעקב אלפרון. במסגרת עסקת טיעון הוא הודה בסעיף של קשירת קשר לביצוע פשע ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר בפועל, שנקבע כי ירוצו בחפיפה לעונש שהוטל עליו בארצות הברית. הוא הושם באגף ההפרדה שנחנך בזמנו בכלא איילון, ולמעשה נותר מבודד ממגע עם אסירים אחרים מחשש שייצור דרכם קשר עם גורמים עברייניים. בשנתיים האחרונות הוצא סופית מהבידוד – נאלץ להבין שהמעמד הבכיר אליו התרגל בחייו הקודמים בישראל לא תקף כשזה מגיע לאחורי הסורגים. אסירים רבים אמנם התייחסו אליו בכבוד, אך עם אחרים התגלעו במהרה סכסוכים מקומיים. הבסיס, איך לא, היה כסף.
"אסירים בכלא שונאים אנשים קמצנים שלא משתפים במוצרים שהם קונים בקנטינה, ובהתחלה זאב עשה בדיוק את זה, דאג רק לעצמו", מספר גורם בכיר בשב"ס. "הוא הסתגר, מיעט לדבר עם אנשים, לא שיתף אף אחד במוצרים שקנה. אסירים שלא היה להם כסף שנאו את זה, והיו כמה שהעזו להתעמת ולהסתכסך איתו. זו לא הייתה קבלת פנים יפה".
בעת ששהה בכלא "שיטה" ("שאטה") בעמק בית שאן, מספר הגורם, הותקף רוזנשטיין על ידי בכיר במשפחת הפשע של אוחנה, בעקבות ויכוח על קופסת טונה. "היה חשש אמיתי שאסירים ירצחו אותו בגלל כל מיני סכסוכים שפרצו בינם לבינו", הוא אומר. "הם ציפו ממנו להרבה ובאמת חשבו שהוא ישתף אותם בכיבודים שלו. כשזה לא קרה, התחיל הבלגן".
כאמור, במהלך שנותיו במאסר הועבר רוזנשטיין בין בתי כלא שונים בארץ כדי לסכל אפשרות שיפעיל מחדש את הארגון שלו מתוך תאו. לפני כחמש שנים, בעת שהיה כלוא ב"שאטה", טענו בשב"ס שהוא מטיל את מרותו על חמישה אסירים שחלקו איתו את התא והופך אותם ל"עבדים" עושי דברו. בתגובה, הוא הוחזר אל אגף ההפרדה, ממנו יצא מספר שבועות קודם לכן. אגב, באותו כלא ממש השתתף רוזנשטיין בלא מעט פעילויות חינוכיות וחברתיות, וכן בסדנאות לשליטה בכעסים והתנהגות תקינה.
לפני כשלוש שנים מצבו התדרדר כשחלה בסרטן העור. שב"ס סירב לאפשר לו לעבור את הטיפולים בבית חולים מחוץ לכלא בגלל מסוכנותו לציבור, והוא טופל במר"ש – המרכז הרפואי של שב"ס, שפועל בכלא רמלה. "אילצתי את השב"ס לרכוש עבורו ציוד באלפי דולרים כדי שיקבל את הטיפול הכי טוב", מספר פרקליטו, עו"ד רפאל מכתבי, "זה לא היה פשוט בכלל: להשיג כל דבר שזאב הזדקק לו היה כרוך במלחמות ובמאבקים משפטיים נגד הרשויות. אני שמח שהצלחנו".
כיום רוזנשטיין עדיין מקבל טיפולים ומוחזק באגף פתוח בכלא 'ניצן'. הוא אמנם לא זכה להיות מוגדר כ"אסיר עבודה" שמורשה לעבוד מחוץ לכלא במפעלים אזרחיים, אך נחשב לאסיר משתף פעולה שהשתלב היטב בכלא – והאחראים עליו מספרים שהוא לא מעורר בעיות מיוחדות. "הוא אסיר די חיובי, אחד שהתאקלם כאן היטב", מבהיר בכיר בשב"ס. "הוא עומד בספירות כמו כל היתר, ממושמע, מסייע לאסירים אחרים. אין לו דרישות מיוחדות".
אחת לשבועיים הוא זוכה לביקור. אשתו איבון, שבשנים האחרונות חזרה בתשובה ומרצה מעת לעת בסדנאות נשים, מגיעה אליו יחד עם אחד הילדים לביקור בן חצי שעה. הם יושבים יחד בחדר הביקורים ולעיתים היא מביאה בגדים, ספרים או פריטי מזון שאהובים עליו. המפגשים החטופים האלה, היא מעידה, קשים לה מאוד – אבל היא מנסה להיראות הכי חזקה שאפשר.
"זו פגישה קצרה מאוד. מדברים על המשפחה בעיקר, ולמרות שקשה לי לטפל בהכל בלעדיו אני לא מתלוננת, הכל מלמעלה", היא אומרת. "אני חושבת שמה שעושים לו זה לא הוגן: סתם מדביקים לו סטיגמות ומשאירים אותו שם בלי חופשה. הנה, עכשיו נולד לו נכד שביעי ולא נתנו לו אפילו לצאת לברית. שיגלו קצת רגש, הומאניות, שיתנו לבן אדם להיות עם המשפחה שלו.
במהלך השנים בלעדיו התמודדה עם לא מעט אתגרים – בין היתר, בנובמבר 2008 נדון חתנה שמעון שרביט, הנשוי לבת שרית, שניסתה בעבר את מזלה בעולם הבידור, לשנתיים וחצי מאסר בפועל לאחר שחתם על הסכם טיעון והודה בהחזקת 72 גרם קוקאין. ועדיין, למרות המציאות המורכבת, איבון ממשיכה לתמוך בבעלה ככל שהיא יכולה. "זאב אדם חזק מאוד, שום דבר לא ישבור אותו, ואני איתו באש ובמים", היא אומרת. "הוא יודע לשמור על עצמו ואני בטוחה שהכל יהיה בסדר. רק שייתנו לו לצאת לחופשה. כואב לי שהוא לא יהיה אתנו בחג הפסח סביב השולחן".
האמנת שהנשיא יחנון אותו?
"לא, זה היה דבילי, אני לא מתביישת להגיד. טעות גדולה. היה ברור שהתשובה תהיה שלילית, וזה סתם בזבוז של זמן ומאמץ. לא נורא, על הכל נתגבר".
מפעיל חיילים מהכלא?
אז למה בעצם מתעקשים ברשויות המשפט בישראל לא לאפשר לרוזנשטיין לצאת לחופשה? תלוי את מי שואלים. בשמונה השנים בהן הוא כלוא בישראל הסכים בית המשפט לאפשר לו יציאה אחת לחופשה בת שלוש שעות, במאי 2012, לרגל חתונת בנו – אך יתר בקשותיו נדחו על הסף. קצין בכיר בשב"ס טוען כי רוזנשטיין אינו נחשב לאסיר מסוכן או כזה שמתכוון לברוח, אחרת היה מוחזק באגפי הפרדה כפי שנעשה עם ראשי אירגוני פשיעה אחרים – אך במערך המודיעין של המשטרה חושבים אחרת לגמרי. לטענתם, רוזנשטיין לא נטש את דרך הפשע והוא ממשיך לנהל את ענייניו מתוך הכלא. מתוקף כך, הם קובעים, כל מגע שלו עם העולם שבחוץ יכול לשמש לביסוס מחדש של ארגון הפשיעה שבראשו הוא עומד.
"יש לנו מידע מבוסס שרוזנשטיין הוא עדיין ראש ארגון פשע ושגם מתוך הכלא הוא מקפיד להישאר בקשר עם עבריינים שעוזרים לו לנהל את ענייניו", קובע קצין בכיר במשטרה. "אנחנו חושדים שהוא נעזר בחיילים של עבריינים בכירים מהמגזר הערבי, בעיקר כדי שישמרו על נכסיו וידאגו שאחרים לא יעזו להשתלט עליהם. אם ייצא לחופשות, יש סיכוי טוב שינסה לברוח מהארץ, וגם ייתכן שיהיו עבריינים אחרים שינסו לפגוע בו ולחסל אותו או שהוא יפגע בהם. מי שעלול לשלם בסופו של דבר את המחיר זה הציבור, ואנחנו לא מוכנים לקחת את הסיכון הזה".
לפני כשנתיים טענה המשטרה כי רוזנשטיין היה מעורב בעודו בכלא בחיסולם של שלושה עבריינים מצפון הארץ בחוף שלדג בכנרת. סנגוריו באותה תקופה, עורכי הדין מוטי כץ, דורון נוי ויהלי שפרלינג אמנם הצליחו להוכיח שאין ראיות למעורבותו ברצח, אך בסופו של דבר חתם רוזנשטיין על הסדר טיעון עם הפרקליטות בו הודה בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע. נגזרו עליו חמש שנות מאסר, המצטרפות ל-12 השנים שנגזרו עליו בבית המשפט בארצות הברית. לפני כשנה וחצי הורה בית המשפט בנצרת לשירות בתי הסוהר להסיר אותו מרשימת ראשי אירגוני הפשע ולאפשר לו לצאת מאגף ההפרדה ולעבור לאגף פתוח עם יתר האסירים. החלטה זו יישרה קו עם רשויות החוק האמריקניות, שבמסגרת הסכם ההסגרה עם רוזנשטיין חתמו על סעיף הקובע כי הוא אינו ראש ארגון פשע, וככזה אין סיבה להחרים את נכסיו.
"צריך להבין אחת ולתמיד – הוא לא עבריין מסוכן. אם הוא היה כזה אז שב"ס היה מתעקש שהוא יהיה בהפרדות", טוען עו"ד מכתבי. "המשטרה עושה הכול כדי למנוע ממנו להתחיל בחיים חדשים ולשקם את עצמו, לא נותנת לו סיכוי. כל פעם מביאים לכאורה מידע חדש שאין בו כלום רק כדי לטעון שהוא עדיין עוסק בפשע, והכל במטרה שלא ייצא לחופשות ולא יקבל ניכוי שליש מעונשו".
ג', עו"ד דין פלילי מהמובילים בישראל המכיר היטב את ארגוני הפשע בארץ, הולך צעד אחד רחוק יותר. לדבריו, גם אם רוזנשטיין רוצה לפעול – השנים הארוכות בכלא סירסו את כוחו בעולם שבחוץ. "זאב הוא סוס מת כבר מזמן", הוא קובע. "אין לו חיילים שמחכים לו בחוץ והעבריינים בחוץ ממש לא סופרים אותו היום. זה דור חדש ומסוכן שלא יהסס לחסל אותו אם הוא יעז להרים את הראש, ולא נראה לי שהוא ילך איתם ראש בראש. גם לדיונים בבית המשפט הוא היה מגיע לבד, אף אחד לא בא לתמוך בו ולעודד אותו. אחרי כל כך הרבה זמן בכלא, הקסם שלו כבר אבד".