האינסטינקט הראשוני בעקבות מעצרו של חגי עמיר בגין הדברים שכתב בפייסבוק על נשיא המדינה רובי ריבלין הוא להגיד "מגיע לו". מגיע לאחיו של רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, שהואשם בעצמו במעורבות ברצח והורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ובאחזקת נשק, ואחר כך גם באיומים על חייו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. מגיע למי שכותב ש"הגיע הזמן שהקב"ה יקבע שריבלין יחד עם המדינה הציונית צריכים לחלוף מהעולם". מגיע למי שמעולם לא הביע חרטה על פשעיו ומסתובב חופשי לאחר 16 שנים של ריצוי עונשו. מגיע לו שייכלא שוב.
אבל זה לא עובד ככה. הפוסט של עמיר – סהרורי, קיצוני ומתריס במתכוון ככל שיהיה - איננו עבירה על החוק. אין שום הצדקה למעצר של עמיר בחשד להסתה. הוא לא כתב שצריך להרוג את ריבלין, או להרע לו בדרך כלשהי. הוא לא איים שיעשה בנשיא מעשה. אין בפוסט הזה הסתה ואין בו איום. יש הבדל בין "הלוואי שימות" לבין "צריך שמישהו ירצח אותו" או "אני אדאג למותו".
נכון, יש רגישות יתר כשזה מגיע למשפחת עמיר, בטח ובטח כשמדובר באירועי יום השנה ה-20 לרצח רבין. אבל כאן בדיוק צריך לבוא לידי ביטוי חוסנה של הדמוקרטיה, שיכולה לספוג גם דעות פחות מקובלות כל עוד הן נאמרות במסגרת חופש הביטוי, ולא להתנהל כמי שנכווה ברותחין ולמהר ולעצור אדם שכתב משהו בפייסבוק. גם אם קוראים לו חגי עמיר.
המעצר הזה מקושקש ופופוליסטי, שלא לומר צבוע. הרי אם לא היה מדובר באחיו של יגאל עמיר, סביר להניח שאף אחד לא היה מניד עפעף. יש תגובות אלימות מזו, מאיימות מזו, מסיתות בפה מלא הרבה יותר מזו. מספיק להיכנס לכל כתבה פוליטית/ביטחונית בשבועות האחרונים כדי להיתקל בתגובות כאלו. גם הפייסבוק עמוס בדברים חמורים, רוויי שנאה ומזרי אימה מהפוסט של עמיר, והמשטרה לא נוקפת אצבע.
הנה דוגמה מהימים האחרונים: בעקבות החלטת שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן לעכב הריסת בתי מחבלים, נכתב בעמוד פייסבוק פופולרי למדי שפוגלמן "שם את עצמו בצד של האויב. על זכויות רוצחים הוא מגן ובכך מונע ענישה מרתיעה ומסכן חיים". הפוסט לווה בשלל תגובות תומכות שחלקן קראו לעבור ממילים למעשים, עד שמשמר בתי המשפט הגביר את האבטחה סביב השופט. כותב הפוסט, אגב, הוא ח"כ מוטי יוגב, שלא רק שלא חזר בו מהדברים, אלא אף אמר בראיון לערוץ 2 שפוגלמן "מייצג עמדות של אויב ולא מרחם או חס על תושבי ישראל" וש"אולי הוא מקרב את הפיגוע הבא".
לטעמי, אלו דברים מסיתים פי כמה וכמה מהפוסט של חגי עמיר. האם הח"כ נחקר? הצחקתם את המשטרה. מה היא צריכה עכשיו את כאב הראש של החסינות הפרלמנטרית ואת הטענות על רדיפה פוליטית? במקום לעשות את המעשה המתבקש, המשטרה בוחרת בטרף הקל, זה שגם יזכה אותה בשבחים על "הפקת לקחים" (מביכים ומוטעים). זו לא עבודת שיטור אמיתית. זאת סתם פחדנות.