אף אחד לא צריך להיות מופתע מפרישה כזו. אם כבר – ההפתעה האמיתית היא שגארסיה הסכים לחזור לכאן מלכתחילה. מי שהוביל את מכבי ת"א לפני שתי עונות לאליפות ראשונה אחרי עשר שנים, כבר היה בסרט הזה בקדנציה הקודמת. בסוף העונה ההיא הוא נטש בגלל מה שהוגדר "סיבות אישיות", שהיו למעשה מבצע "עמוד ענן" שהתנהל בעיצומה של עונת הכדורגל, והביא לעזיבת אשתו של גארסיה על המטוס הראשון האפשרי עם תחילת המבצע. ואז זה עוד נגמר מהר.
העונה גארסיה חזר, עם אשתו והבנות, ואיתם השיגורים והאזעקות במרכז הארץ. כנראה שלחמאס יש משהו נגד הספרדי. מי יודע, אולי אוהדים שם את הפועל (סתם, נו).
לא פחדן
מי שעוזב את ישראל כעת הוא לא פחדן. אולי אפילו להפך. גארסיה מגונן על משפחתו ושומר על שלום בית תוך כדי שהוא מוותר על מקור פרנסה יציב. זו לא גבורה גדולה להישאר במקום שאין לך זיקה רגשית כלפיו, וכשכל רגע שאתה נמצא בו משבש לך את החיים ואף מסכן אותם. בטח ובטח כשיש לך משפחה.
הספורטאים הזרים כאן אינם ציונים או פטריוטים ישראלים, וייתכן שגארסיה הוא רק הסנונית שמבשרת את בוא הרכבת האווירית החוצה דרך נתב"ג. האמת היא שכל עובד זר שיכול להרשות לעצמו לעזוב ועדיין נשאר – מגלה סוג של חוסר אחריות.
הרי אי אפשר להמשיך לחיות כאילו כלום ולשדר עסקים כרגיל כששום דבר כאן לא כרגיל. מישהו יכול להבטיח לו ולמשפחתו שהכל יהיה בסדר? שהעסק לקראת סיום? הוא לא טיפש. גם הוא שמע חדשות לבקרים על יוזמות להפסקת אש שנשברו. אנחנו כבר יותר מחודש וחצי בפנים ואף אחד לא יודע להגיד מתי ואיך זה יסתיים.
לעזאזל, אם לראש הממשלה אין תכנית יציאה מהבוץ הזה, אך טבעי שתכנית היציאה של גארסיה תהיה כרטיס טיסה לכיוון אחד.
וממילא, עם איך שהקבוצה שלו נראתה עד כה בתחילת העונה, יש מי שיגיד שגארסיה כבר פרש מאימון עוד במהלך המוקדמות לליגת האלופות.