כמו עוד 85,835,079 בני אדם ברחבי העולם (בעצם קצת פחות, כי יש אנשים שצופים באותו דבר פעמיים), צפיתי אף אני בסרטון Kony 2012. כמו רבים, גם אני נחרדתי והתרגשתי. הסרטון, באורך חצי שעה, עוסק בפשעיו של מנהיג הגרילה ג'וזף קוני, יליד אוגנדה. קוני הקים בעשרים השנים האחרונות צבא של ילדים חטופים, עליהם כפה לבצע מעשי טבח מטורפים. ילדות שועבדו ונאנסו, ילדים הוכרחו לרצוח את הוריהם. זוהי זוועה ברמות הקשות ביותר שניתן להעלות על הדעת. אפריקה למודת זוועות, ממלחמות אזרחים ועד איידס ורעב, ולמרות זאת, או אולי דווקא בשל כך, היא נעלמת כמעט לחלוטין מסדר יומו של המערב. הסרטון נאבק להשיבה לתודעתנו, ולכן ריגש אותי מאוד.
לקראת סיומו התרה בי ג'ייסון ראסל, הבמאי וראש ארגון "ילדים בלתי נראים", לסייע להפוך את קוני לידוען ובכך לגייס תמיכה במאמצי מיגורו. הוצע לי לרכוש ערכה ובה אמצעים לקידום הקמפיין, כגון סיכות, פוסטר וצמיד, להשתתף באירוע התססה גלובלי של הקמפיין שנקבע ל-20 באפריל, או לפחות לחלוק את הסרטון באינטרנט, כפי שעשו מליונים לפניי. דבר אחד לא התרה בי ראסל לעשות – ללמוד עוד על הנושא. אבל זה מה שעשיתי, כי זהו הדבר הטבעי לעשותו כשנחשפים לסיפור דרמטי כל כך לראשונה.
איפה האוצ'ולי?
כדקה לאחר המפגש עם ערך הוויקיפדיה "ג'וזף קוני", צץ סימן השאלה הראשון. סופר שם שקוני משתייך לשבט בשם אוצ'ולי, השוכן בצפון אוגנדה, ושרכש את כוחו כמי שמתיימר לייצג את האוצ'ולים בפני השבט השליט במדינה, הגנדה. זה היה מוזר, כי בסרטון נטען שקוני וצבאו, ה-LRA, אינם פועלים בשם שום אידאולוגיה, אלא אך ורק לשם רכישת כח אישי. למיטב זכרוני, המילה "אוצ'ולי" לא נזכרה בסרטון כלל. לא דובר בו על סכסוך שבטים ולא על מעורבותן של אומות המערב בו (בימי המנדט הבריטי על אוגנדה, העדיפו הבריטים את בני הגנדה ואיפשרו להם לדכא את האוצ'ולי, מדיניות שהתבררה כבכיה לדורות).
מילא, בסרט שנועד לדרבן לעשייה, מיותר להיכנס לדקויות. אבל הדקויות הנעלמות הלכו והתרבו. קוני, כך מסתבר, לא נמצא בתחומי אוגנדה מזה כשש שנים, דבר שנזכר בסרטון ברפרוף. חסידיו מונים כיום כמה מאות לכל היותר, ויתכן אף שהוא מת. בסוף העשור הקודם פעל ה-LRA ברפובליקה הדמוקרטת של קונגו. גם אם הזוועות יתעוררו שם שוב, מה הטעם בקידום נוכחות אמריקאית דווקא באוגנדה?
זאת ועוד: ממשלת אוגנדה בראשות יוארי מוסבני מואשמת בעצמה בפשעי מלחמה נוראים, בין היתר על ידי ארגון אמנסטי, ולמרות זאת שום ביקורת לא נמתחה עליה בסרטון. מדוע? האם גם פשעי מלחמה הם בגדר דקות שניתן לדלג מעליה? לסיום, טורדת השאלה מדוע להתמקד בקוני, שחדל לעת עתה מלפעול, ולא לדרבן את הממשלה האמריקאית להתערב בקטל המתחולל ברגעים אלה בסוריה? מה יש באוגנדה שאין בסוריה?
אז נחשו מה יש באוגנדה שאין בסוריה. נפט.
התגלית אינה שלי. מומחים לאפריקה מיהרו לטעון שהסרטון "קוני 2012" מודרך על ידי בעלי אינטרסים לא טהורים. אני עושה את המעט שביכולתי להפיץ את התיאוריה הזאת, משום ששקר מעורר בי בחילה, וכל הנתונים מצביעים על שקר. כן, קוני הוא אדם אמיתי. הדברים שעשה מחרידים וראוי שיתפש בקרוב וייענש עליהם, אם עודו חי ואם בכלל ניתן להעניש על אכזריות חולנית כזאת, אבל המניעים שמאחורי הסרטון נראים מפוקפקים, והציבור הצופה בו, המונה גם עשרות אלפי ישראלים, צריך להיות מודע לכך.
תוכנית אוגנדה
בשנת 2009 החלו מתגלים באגם אלברט שבאוגנדה מרבצי נפט עצומים. מיד עלה החשש שאלה ייגזלו על ידי תאגידי נפט בינלאומיים, שהסביבה תושחת ושהתושבים יחוו לא רווחה אלא עוני רב משהם חווים כיום, כפי שהיה בניגריה.
בימי הנשיא בוש הבן לא נדרשו תאגידי הנפט ללחוץ על הממשל כדי לממש נוכחות אמריקאית באזורים נחשקים. הנשיא עצמו בא משורותיהם. הוא שלח חיילים לעיראק ובעקבותיהם את תאגיד הליברטון, שהשתלט ללא מכרז על מאגרי הנפט העיראקים. גם אז היה צורך לרתום דעת קהל, ודיבורים שקריים על "נשק להשמדה המונית" עשו את העבודה. הפעם נאלצים תאגידי הנפט לשדל הן את הציבור והן את השלטון, ובעצם את השלטון באמצעות הציבור.
אנחנו, הציבור, חייבים ללמוד שוב ושוב מחדש כיצד לקרוא תכנים בביקורתיות. לא כל קמפיין שפונה לערכים הנאצלים שלנו, ושמתיימר להיות דל תקציב או ספונטאני, הוא אכן כזה. הברקות אינטרנט עובדות, ובעלי אינטרסים יודעים זאת. אנו חיים בעידן הפייסבוק והיוטיוב, המעניק להם כלים חדשים. בחופן דולרים ניתן להפיק סרטון תעמולה אפקטיווי, ובעוד חופן אפשר להפוך אותו לוויראלי. את שאר העבודה עושים רגשותיי ורגשותיכם.
מדובר כמובן בהשערה, אבל נסו לצפות בסרטון לאחר שקראתם את הדברים, ותגלו שהחוויה מטרידה. ראסל, נוצרי קנאי שהדריך בעבר מסיונרים כיצד להעביר אנשים על דתם, פונה לרגשות ביעילות. הסרטון מופק בקפדנות, ושואל בבירור טכניקות מסרט אחד שהופץ בהצלחה באינטרנט: "צייטגייסט".
"צייטגייסט", המציג את תאגידי הענק והבנקים כמסוגלים לשקרים אפלים, מציע תיאוריה קיצונית למדי, אבל תאגידים באמת משקרים. מגיע לנו שלא יסבנו אותנו. מגיע לאפריקה שנדאג לה, אבל באופן שאכן יועיל לה ולא יפגע בה. מגיע ליוצרי "קוני 2012" שהמניפולציה שלהם תיחשף. התקרית בה נעצר ראסל בשבוע שעבר בעקבות התמוטטות עצבים, מוכיחה שאינו מושחת מטבעו. הוא נוצל באופן נורא כששוכנע לנצל אחרים. אני מנחש שכל מערכות ההצדקה שלו פעלו כדי להקל על הקושי שבדבר, ובאופן טבעי הן קרסו.
גם אתם מתקשים להאמין לסרט? שתפו את המאמר