אין תמונה
מה שטוב לעלמה ושני לא טוב לליגת הכדורסל שלנו?
הפעם, במקום להתחיל מההתחלה, אתחיל דווקא בשורה התחתונה: הצעת החוק של חברת הכנסת תמר זנדברג, שמבקשת לאסור על מופעי המעודדות במשחקי הכדורסל היא יוזמה פופוליסטית ומיותרת שאין לה דבר וחצי דבר עם שיפור וקידום מעמד האישה בישראל. במקום להתמקד (כפי שהיא עשתה לא פעם) באפליית הנשים ובהדרתן במרחב הציבורי – מעדיפה זנדברג להתמקד הפעם בהצעת חוק קוסמטית שלא תועיל במאומה – אבל בטח תעזור לה לקושש עוד כמה קולות.

בואו נדבר דוגרי, אתם יודעים, כמו שראש הממשלה שלנו אוהב. גבר שפוי שהולך למשחק כדורסל לא הולך למשחק בשביל המעודדות ובטח ובטח שהוא לא רואה בהן אובייקט מיני – בדיוק כמו שגבר שפוי שהולך ברחוב לא ייעז לירוק על ילדה בת 8 משום שלדעתו בגדיה לא צנועים מספיק. איך אני יודע? כי הלכתי ללא מעט משחקי כדורסל בחיי – וכן, אני מרשה לעצמי לומר שאנחנו (אני והחברים שמצטרפים אליי מעת לעת למשחקים) - גברים שפויים. לא לא, לא שובניסטים – אלא שפויים. נורמליים.

בימים כתיקונם, חברת הכנסת זנדברג היא מחוקקת בחסד ואין לי ספק שמחוקקים רבים אחרים בכנסת ישראל צריכים ללמוד ממנה מלאכת חקיקה מהי. יחד עם זאת, הפעם, ובניסיון נואש להזכיר לנו את קיומה של מרצ אשר מחממת את ספסלי האופוזיציה, מתיימרת חברת הכנסת זנדברג לייחס לכל גבר שפקד אי פעם מגרש כדורסל או כל אירוע אחר שבו הופיעו מעודדות דפוס מחשבה שובניסטי שפשוט לא קיים שם במרביתם המוחלט של המקרים. ושוב, סלחו לי, אבל המשפט האחרון הוא לא תוצר של נאיביות – כי אם תוצר של חשיבה שפויה ונורמטיבית ולא פרימיטיבית וקונספירטיבית.

אין דרך טובה להתנגד לחוק הזה

מופעי העידוד במהלך המשחקים הם תעשייה של ממש במדינות מתוקנות. מדובר בתחום מקצועי עצמאי הדורש אימונים תדירים והתמקצעות ברמה הגבוהה ביותר. הבנות שמופיעות בלהקות העידוד הללו עושות זאת מרצונן החופשי, מרוויחות לא מעט כסף ומעל הכל - מסוגלות למנף את התפקיד הזה למשרה משמעותית יותר בתעשיית המוזיקה, הפקות התיאטרון – ואפילו בתעשיית הקולנוע. ואתם יודעים מה הקטע הכי חשוב? הגברים שצופים בהן במשחקי ה-NBA לא חוזרים הביתה רק כדי להשליט בו משטר מדכא ופטריארכלי! איזה שוס!  

כן, רובן המוחלט של המעודדות בהחלט נראות טוב אבל ממתי ההתפעלות מיופי הפכה לעבירה המצדיקה רגולציה? כנראה שרק בארץ הלה-לה לנד של זנדברג. דרך אגב, חברת הכנסת מרב מיכאלי שאותה לא ניתן להאשים בשובניזם, פוקדת באופן כמעט קבוע את משחקיה של מכבי תל-אביב עם בן זוגה, מעניין מה היא חושבת על ההצעה של חברתה לאופוזיציה.

בואו נעמיד דברים על דיוקם, הצעת החוק של חברת הכנסת זנדברג מייצגת הכל חוץ מהנאורות שבה היא מבקשת להתפאר. אין שום דבר נאור בניסיון לייחס באופן גורף לכל פרט (במקרה הזה לכל גבר) דפוס מחשבה פסול שהוא פרי מוחה הקודח של זנדברג עצמה או שכל כמה מחבריה לדרך. מעניין מה הייתה אומרת אותה תמר זנדברג על הכללות גורפות ומעוותות שכאלה ביחס לנשים – או רחמנא לצלן – ביחס לערביי ישראל. יתרה מכך, אין שום דבר נאור בנכונות לעשות שימוש בכוחך הפרלמנטרי על מנת לאסור על עיסוק מסוים. זכרו, המעודדות מרוויחות כסף מהמופעים הללו – הן לא משועבדות לגוף שמעסיק אותן.

ואתם יודעים מה עוד מרגיז אותי בהצעה של זנדברג? הפופוליזם הטהור שבה. למה פופוליזם? מהסיבה הפשוטה שכל התנגדות ליוזמה מסוג זה – בדיוק כמו זו שהבעתי כאן – תתוייג באופן אוטומטי כשובניזם. כל חבר כנסת שיצביע נגד הצעת החוק אם וכאשר תובא להצבעה, ימותג מיד כשונא נשים שלא מסוגל להבין את מנגנוני הדיכוי. אז זהו שזה פשוט לא המצב אבל למי יש זמן להסביר את הדברים בעידן של כותרות מפוצצות וחד-משמעיות? בתור יועץ פוליטי אני יכול להגיד לכם שאייעץ ללקוחות שלי לתמוך בהצעה אם הם אכן תומכים בה – או לא להגיע כלל להצבעה אם הם מתנגדים לה. לא זו הדרך לחוקק.

הצעת החוק של חברת הכנסת זנדברג מזכירה לי את האגדה על בגדי המלך החדשים. לפעמים צריך להיות מספיק אמיצים כדי לומר שהמלך הוא עירום. אופס, עירום, כתבתי משהו גס.