המספר הבלתי נתפס של אבלים שהגיעו למסע הלוויה מספר ככל הנראה בצורה הטובה ביותר את סיפורה של הדומיננטיות החרדית בכלל, ושל תנועת ש"ס בפרט, בפוליטיקה הישראלית מזה שלושה עשורים. השאלה היא מה יקרה ביום שאחרי – הנה כמה מהאפשרויות:
נכון להיום תנועת ש"ס היא בבחינת עדר ללא רועה – תנועה דתית ללא אותוריטה רוחנית. אף אחד מהאנשים שנמנים או שואפים להימנות על הצמרת הרוחנית של המפלגה לא מתקרב למעמד המיתי של הרב ומכאן שלכל הפחות בעתיד הקרוב יצטרכו קברניטיה הפוליטיים של המפלגה להתאחד סביב קבוצה של רבנים המרכיבים את מועצת חוכמי התורה.
מנגד, אם לגבי ההנהגה הרוחנית תמונת המצב פחות או יותר ברורה, הרי שהיא הולכת ומסתבכת ככל שמדובר בהנהגה הפוליטית. נכון להיום, אריה דרעי, הוא מנהיגה הבלתי מעורער של ש"ס. מאז ומתמיד היה דרעי לבן הפוליטי המועדף של הרב עובדיה, הדחתו של ישי מתפקיד יושב הראש לטובת דרעי הייתה צפויה וככל שזה יהיה תלוי בבני משפחתו של יוסף, ימשיך דרעי לאחוז במושכות. העניין הוא שבאופן טבעי, והחל מאתמול בלילה, זה כבר לא תלוי בהם כמו בעבר.
מבחן המנהיגות של דרעי
אחד המבחנים הרציניים ביותר של דרעי יתקיים בעוד שבועיים. תוצאות משביעות רצון במישור המוניציפלי עשויות לסדר לו כמה חודשים טובים של שקט תעשייתי. תוצאות מאכזבות יהיו בבחינת הזדמנות פז לישי לנסות ולשוב למרכז הבמה.
ובכל זאת, יטעה מי שיחשוב שירידת קרנו של דרעי תסמל בהכרח את עליית קרנו של אלי ישי. הקרב על הנהגת ש"ס הוא כבר מזמן לא משחק דו-ראשי של סכום אפס כי אם מצב קלאסי של שניים רבים – והשלישי מנצח – בעיקר בטווח הארוך. אריאל אטיאס שהיה רק בן 14 כשש"ס הוקמה נמצא כיום בעמדה מצוינת שמאפשרת לו לצבור כוח פוליטי ולהכיר טוב יותר את השטח. בעוד כמה שנים הוא יהפוך לפנים החדשות של ש"ס ויסמל את חילופי הדורות בתנועה. בינתיים הוא ימשיך להיות חלק בלתי נפרד מהמערך הביצועי – וזאת לצד היותו גורם מאזן שינסה למנוע בשלב זה פיצול ומלחמת כל בכל.
כמות האנשים שירצו להשפיע באופן ישיר על תהליך קבלת ההחלטות בש"ס תהיה גדולה מהרגיל בחודשים הקרובים. ואף על פי כן, מוקדם להספיד אותה, לדווח על פיצולה הממשי או על ירידתה לתהום הנשייה הפוליטי. התנועה שתציין בשנה הבאה שלושה עשורים להיווסדה, לא תיעלם כל כך מהר מהמפה הפוליטית – היא כאן כדי להישאר, ההון הפוליטי שמונח על הכף פשוט גדול מדי.