ואז התקשרו אליי לרכב, ומסרו על כפר בגליל, שבו קבוצה גדולה של בוחרינו אינה מוכנה להצביע בגלל בעיה טכנית מסוימת, וביקשו שאסור לשם. סובבנו את הרכב, ונסענו לכפר הגלילי. נפגשנו שם עם נציג מרצ, והוא סיפר את הסיפור. מדובר בחמולה שמצביעה כבר שנים עבור מרצ, אבל עכשיו הגיעו מים עד נפש. ניסיתי להבין אם מדובר באיזה מעשה או מחדל שלנו, והאיש אמר שאין זה קשור כלל עם נציגיה של מרצ בכנסת, אלא עם מיקום הקלפי.
מתנגד להצבעה קולקטיבית, אפילו אם היא בעדי
השעה הייתה שעת ערב. החבורה דיברה אתי כאילו יש בידינו כל הזמן שבעולם. אני כבר הייתי לחוץ. הם רצו שאדבר עם משרד הפנים עכשיו, ושאייצר להם קלפי נפרדת. אחרת לא יצביעו. אמרתי להם שאינני מתלהב מהצבעות קולקטיביות, אפילו אם הן בעדי, וכי אני מקווה שיש ביניהם שאינם מתכוונים להצביע מרצ, מה שגרם להם הפתעה מסוימת. הוספתי כי אני מצטער על כך שרק ביום הבחירות, בשעת אחר הצהריים, הם מודיעים על שאינם מוכנים להצביע בקלפי של החמולה היריבה. היום כבר אי אפשר לעשות דבר, אבל אילו היו מתקשרים אלינו לפני שבועיים, אולי אפשר היה לשכנע את משרד הפנים להניח להם להצביע במקום אחר.
ואז קם זקן החמולה. הוא האריך בנאום שבו הסביר כי מדובר בהצבעה ארוכת שנים למען מרצ והמפלגות שהקימו אותה. הוא הסביר את הבנתו את השיטה הדמוקרטית, ואמר כי הוא מבין שזו שיטה שמכבדת את האמונות של כל חבריה. כאן מדובר בעימות רב שנים בין שתי קבוצות, והמדינה מוכרחה להבין זאת ולהתחשב בכך. אם לא תהיה קלפי, הם לא ישפילו עצמם יותר, ולא יצביעו.
אמרתי להם שיכול מאד להיות כי קולם לא ישפיע. אבל יכול גם להיות שלמרצ יחסרו רק קולות מעטים לקבלת מנדט נוסף, ואז יתחרטו על ההחלטה שקיבלו, ויהיה זה מאוחר מדי. כמה צעירים קמו, והודיעו כי יצביעו בקלפי הלא רצויה. הקשישים התעקשו ונותרו באוהל. מרצ לא נזקקה לקולות הללו כדי לקבל את המנדט האחרון שלה, וגם אילו הצביעו כל בני החמולה בעדנו, לא היינו זוכים בעוד מנדט. אבל את השיעור בדמוקרטיה אני מתקשה לשכוח.