ציפי לבני יכולה לעמוד בראש רשימה ליברלית, המניחה את המו"מ לשלום בין ישראל והפלסטינים בראש סדר היום שלה, בניגוד לרוב המפלגות המתמודדות על לב הבוחרים המתנגדים לקואליציית הימין-דתיים. למרות שהיא נמנית על נסיכי הליכוד, אין היום בכוחה לקבל מנדטים מן הימין, אבל היא בהחלט מסוגלת לקבל את המנדטים הבודדים שנותרו ב"קדימה" וכמה מן המנדטים שתקבל רשימת חבריו של יאיר לפיד. אם יתמזל המזל, והמפלגות המתנגדות לקואליציה הנוכחית יזכו ב-61 מנדטים, תוכל לבני למלא תפקיד חשוב בקואליציה שתקים שלי יחימוביץ'.
הקאמבק של "ביבי או ציפי"?
אין לציפי שום סיבה לצפות. העניין הפוליטי בוער בקרבה, היא משדרת הגינות וענייניות, יש לה ניסיון פוליטי בלתי מבוטל, ואין רבים כמותה במערכת הפוליטית שלנו. תקופת ההמתנה הזו עלולה לפגוע מאד בתדמיתה, ולהופכה למי שחוששת מסיכון פוליטי הכרחי או מאחריות שלטונית.
אם זה יצטרף לביקורת הקשה על כך שהחמיצה את האפשרות להקים ממשלה בראשותה, משום שלא הסכימה לתביעות של ש"ס, ובכך הותירה את הבמה לשלטון ימני-חרדי, יקשה עליה מאד לשוב ולבקש את אמון הבוחר בעתיד.
מצביעים רבים הגיעו לקלפי בראשית 2009, בעקבות הסיסמא "ביבי או ציפי". רבים מאלה ישובו הפעם, ובצדק, להצביע עבור המפלגות המסורתיות שלהם – עבודה ומרצ, בגלל האכזבה הצפויה כל כך מ"קדימה" האנמית, אבל חלק מהם עשויים עדיין לתת את קולם לתקוות הבחירות שעברו. חבירה לאולמרט עלולה להיות קטלנית עבורה, והמתנה לאולמרט אינה מובנת. המתנה לפרס היא פתטית. הליכה עצמאית מתבקשת ממנה. אסור לציפי להפוך לציפיתי.