כולם מדברים עכשיו על שחר גרינשפן, ואני רוצה לדבר דווקא על מארק פטריק. יושב לו בפינה, מבויש, מעורר רחמים עם ידיים על ראשו. שתה, נהג והרס את חייה של ילדה יפהפייה ומוכשרת שכל חייה היו לפניה. הוא בוודאי לא שמח מזה, והיום אנחנו אפילו מדווחים שהוא מוכן – בטוב לבו – להגדיל את עונשו ולקבל פסילת רישיון לצמיתות. לא יודע אם הוא בן אדם רע, לא מכיר את ההיסטוריה האישית שלו ואת תרומתו לקהילה לפני כן, אבל אני יוצא מנקודת הנחה שהוא לא רצה לפגוע בה. ועכשיו, גם חייו נהרסו. אני יכול להבין את זה, אבל לא יכול להבין את הרטוריקה של בתי המשפט בארץ שמסתכלים על מסכנותו של מבצע העבירה וכך גוזרים את דינו, או במקרה הזה מאשרים את הסדר הטיעון בעניינו.
אני מודה. מודה שבעוד שאתם צופים וקוראים בעניין במקרה הנורא הזה ומזדעזעים, אני קורא עליו ומתעניין בו גם מתוך העניין האישי והפרטי של משפחתנו. אני מסתכל על מארק – וחושב על זאהיר אעסי, שנגדו הוגש כתב אישום ממש לא מזמן באשמת הרג אבי. בכתב האישום מצוין כי אעסי נהג עם חומצת חשיש בדמו, ועבר באור אדום בעודו נוהג במערבל בטון. הוא, נכון לעכשיו, לא מביע חרטה. יותר מזה, הוא אפילו משקר וטוען שעבר בירוק. אני הייתי עם אבי ברכב, אפילו ביצעתי בו החייאה לא מוצלחת, ואני אומר לכם בוודאות שזה לא נכון. זה יתברר בבית משפט, מן הסתם, אין לי ספק בכך. ובכל מקרה, גם המשטרה והפרקליטות חושבות שהוא עבר באור אדום – אחרת לא היו מגישות כתב אישום.
אחרי שזה יתברר, אני מדמיין אותו ואת השופט, בשלב הטיעונים לעונש. האיש הזה, שהרג את אבי ואפילו לא חשב שראוי להתנצל או להודות, יספר כמה שהוא מסכן. יש לו ילדים לפרנס, ואישה שממשיכה לחייך ולשמוח. הוא יספר על נסיבות חייו הקשות או שקר כלשהו אחר. עורך דינו, ככל עורך דין חלקלק אחר שמייצג נהגים מסוממים שדרסו למוות, רוצחים שדקרו, אנסים שאנסו וכן הלאה – יטען שכל חייו לפניו. שענישה חמורה תפגע בו ותהרוס את חייו. ומעשרות פסקי דין ומאמרים שקראתי אחרי התאונה שלנו – יש סיכוי לא רע שהוא יקבל ענישה מקלה. יקבל עשרה חודשים בכלא, שם הוא בטח יתנהג טוב יותר וינכו לו שליש.
אבא שלי מת, הדורס יקבל עבודות שירות
הפרקליטה שדנה היום בבית המשפט העליון במקרה של גרינשפן אמרה שהפרקליטות הפיקה לקחים. במקרה שלנו, של אבא שלי, הוגש כתב אישום של מוות ברשלנות נגד זאהיר. מדובר בעבירה שעונשה שלוש שנים בכלא במקסימום, מה שבפועל לא קורה אף פעם גם במקרים החמורים ביותר, ובמקרים הקלים זה אפילו הסתיים בעבודות שירות. וכאמור, הממוצע עומד על כמה חודשי מאסר.
הנחיות פרקליט המדינה מחייבות החמרה בתיקי תאונות דרכים, ופסיקת בית המשפט העליון מדברת בלי סוף על החמרת ענישה בתאונות דרכים. אני לא מצליח להבין את הפער שבין האמירות הברורות הללו, למה שקורה בפועל: ענישה מגוחכת במדינה שבה עבריינים צוחקים לתושבים שומרי החוק בפנים.
אני מקווה שבמקרה של גרינשפן, שאני לא מכיר אישית אך כמעט כמו כל תושב בארץ יכול להזדהות ולהשתתף בכאב שלה ושל משפחתה, בית המשפט העליון יתערב ככל שיעלה בידו ויחמיר. ואני מקווה שבמקרה האישי שלנו, של אבא שלי שעברו רק כמה חודשים ואני מתגעגע אליו בלי סוף, ישונה סעיף האישום ויוחמר להריגה. הוא לא עבר בטעות ברמזור אדום ולא לקח סמים בטעות, זאת לא רשלנות. זאת הריגה. רק ככה העבריינים יפסיקו לצחוק לנו בפנים.