"טיל נפל על בית ספר בתל אביב. אין פצועים אך נגרם נזק רב לרכוש". את הכותרת הזאת לא קראנו בשבועות האחרונים, וטוב שכך, אבל צריך לתהות - מה היה קורה אם אכן זה היה המצב? האם אוכלוסיית המרכז, שחיה לה את חייה בשלווה יחסית לשאר תושבי הדרום, הייתה זוכה לאותו יחס שלו זוכים תושבי הפריפריה? כי נראה שבהיררכיה הציבורית בישראל, מיליון האנשים שחיים תחת אימת הטילים הם מעניינים פחות.
נכון, זה לא שאין סיקור. הבעיה היא שאין מספיק, וגם כשיש – הוא לא תמיד מקבל את החשיבות הראויה לו. בשעת כתיבת הטור, מקרי או לא, מתוך האתרים הישראלים הבולטים בסקר TIM שמדרג את האתרים הנצפים בארץ, רק באחד יש דיווח על הפצצות. האם באחרים זה לא מספיק חשוב? העורכים שהתגייסו ומתגייסים למחאה החברתית, לדעתי בצדק כל עוד זה נעשה באיזון סביר, מפקירים את תושבי אשקלון ובאר שבע – וזה עוד מבלי להיכנס בכלל לתושבי שדרות ועוטף עזה. אבל טיל אחד במרכז תל אביב, ואפילו מרגול הייתה יורדת מהכותרות.
אחת הסיבות האפשריות לאופי וכמות הסיקור היא חוסר ההזדהות של אנשי התקשורת עם הבעיה. להבדיל, במקרה של מחאת האוהלים, מרבית העיתונאים והעורכים סובלים מקשיי מעמד הביניים, ולכן מסקרים אותה ביתר התלהבות. זה אנושי, חשוב לציין, ולמרות האנושיות לא ראוי. אבל כשטילים יורדים כמעט מאה קילומטר מכאן?
יושב לו עכשיו עורך או כתב ומצקצק. אומר לעצמו: מה זה השטויות האלה? לי לא אכפת מתושבי הדרום? לי לא אכפת מכך שתושבי ישראל מופצצים? התשובה לכך היא: זה לא שלא אכפת לך, זה לא שמישהו חושב שאתה חלילה תומך במתקפת הטילים. אבל מאחר ותקשורת היא משחק סכום אפס יש ליצור בה סדרי עדיפויות. ברגע שמעדיפים לסקר דבר אחד, דבר שני לא מסוקר. וכן, אם אתה חושב שמרגול חשובה יותר מטיל שנפל באשקלון – לא אכפת לך מספיק.
במרכז לא מבינים את חומרת הבעיה
הבעיה היא שהעיתונאים, כמו אזרחים אחרים מחוץ לאזור הסכנה, פשוט לא מבינים את חומרת הבעיה. כתושב הצפון, עד השבוע גם אני לא תפסתי את המציאות בדרום. השבוע הגעתי לאימון מילואים במרכז, ויצא לי לדבר עם אחד מהמילואימניקים האחרים, תושב אשקלון. הוא מספר שהילדים ישנים דרך קבע במקלט, שחלונות הבית מכוסים בברזל ועוד סיפורים שקשה לעכל. הוא עשה במהלך המילואים גיחה הביתה כדי להעביר את המשפחה לצפון. ריבונו של עולם, מה היה קורה כאן אם ילד תל אביבי היה ישן במקלט? המדינה הייתה מתפוצצת.
בין אם נאמין לאופן הסיקור ולכלי התקשורת ובין אם לא, הם אלה שקובעים את סדר היום הציבורי. הם יכולים להעלות בעיה ולטחון אותה עד דק, והם יכולים לעשות גם את ההיפך המוחלט. בסוגיית הטילים אנו נמצאים איפשהו באמצע - אין התעלמות מוחלטת אבל בטח שאין סיקור מספק.
יש רשות נוספת בארץ, זאת המבצעת. אין ספק שהיא עושה מאמצים רבים ויהיה זה לא רציני לבקר אותה בלי רקע בטחוני מספק. אבל גם במקרה של הממשלה, אפשר לשער שהיא הייתה מספקת תשובות מהר הרבה יותר אילו היה מדובר בבעיה של תושבי המרכז. לא רק כי מדובר ביותר אזרחים ולא רק כי מרכז המסחר הישראלי נמצא בעיר הגדולה, אלא כי כוחם גדול יותר, כי להם – כפי שאנו רואים במחאה האחרונה – עוד יש קצת כוח. בדומה לצקצוק של העיתונאים, גם כאן יוכלו לומר: לנו לא אכפת? בטח שאכפת. אבל עם יד על הלב, אם טיל אחד היה נופל בתל אביב, לא הייתם יוצאים מהכלים לפתור את הבעיה?