שני משוגעים, כבר אמרנו? חווינו את המבוכה על בשרנו. "קח אתה את התיק", היא אומרת, מחשש שבאבטחה יוציאו את הפופקורן מתיקה כך שתזכה ללעג אצל כל העוברים ושבים. "זה לא ייראה מוזר שאני הולך עם תיק של אישה?", שאלתי אני. מפה לשם אנו נכנסים לקולנוע כשהתיק עליי, והכול עובר בשלום. משם המשכנו לעבר האולם. שם, הח"מ היה זה שהוציא ופתח את הפופקורן המוחרש.
החוק, שלפי דיווחים שונים בכלל לא עבר עדיין למרות כל הרעש, בכלל לא משנה בהיבט הזה. המחסום שיש לנו הוא המחסום החברתי. מטרת הטור, אם לא הבנתם עד כה, היא: בואו נתגבר על המחסום הזה. אם אנחנו יכולים – אז גם אתם.
מגזימים על חשבון הארנק שלנו
במאבקים החברתיים שמתנהלים כאן מעת לעת הפופקורן כנראה נמצא במקום האחרון. לבטח הוא באחד מן המקומות האחרונים. מדובר, הרי, במותרות. לצאת לסרט ולבלות. העניין הוא שבמרקם החיים המשוגע שיש לנו כאן, מדובר בהכרח לבלות ולהשתחרר. והנה, יש לנו את האופציה להגיע לאולם הקולנוע ולשלם סכום סביר על מוצר שעלותו שקלים בודדים במקרה הטוב עבור האולמות. במקום לשלם כ-50 שקלים על פופקורן וכוס קולה, אפשר להביא את אותם המוצרים בדיוק מהבית (עם קולה קצת פחות מהולה במים) בסכומים לא משוגעים.
137 אולמות קולנוע חדשים צפויים להיפתח עד סוף שנת 2014, כך לפי פרסום בגלובס, והמשמעות היא שמדובר כנראה בעסק שהמודל העסקי שלו מאפשר לו להניב מספיק רווחים על מנת לגרום לשחקנים הבולטים לרצות לפתוח עוד ועוד בתי קולנוע. שיהיה לבריאות, כמו שאומרים, רק בבקשה בקצת פחות כסף שלנו. גם אם העסקים בונים על הרווחים מהמזנונים במודל העסקי שלהם, הם יכולים למצוא פתרונות יותר נוחים והגונים לכיס שלנו.
אז בקשה שלי אליכם: בפעם הבאה שאתם הולכים לסרט, אל תתביישו. הרי אתם יודעים שגם אתם רוצים לשלם פחות, וכך גם מי שתתיישבו לידו. חממו את הפופקורן לפני היציאה מהבית. קנו בקבוק של חצי ליטר קולה בפחות מ-20 שקלים בקיוסק או בסופר. גם בעלי הרשתות יבינו בסוף. אחרי שנסיים עם מהפכת הפופקורן, לכו תדעו, אולי גם בתחומים אחרים נתחיל להרגיש קצת פחות טיפות נוזל חם מטפטף עלינו מלמעלה.