יש לנו הרבה טענות למערכת החינוך: שהתכנים מגדריים, שמעודדים את הבנות שלנו לשחק בבובות ואת הבנים בפינת הקוביות. אנחנו מבקרים את עולם הפרסום על התמונות, על התכנים שמציגים נשים באופן סטריאוטיפי: יפות, עדינות, אימהות מושלמות.
אנחנו בטוחים שאנחנו לא כאלה. אנחנו הרי הורים מודעים, ליברלים, פתוחים. אצלנו בבית הכל בסדר. אבל האמת היא שאנחנו נופלים לסטיגמות ממש כמו כולם.
אנחנו מספרים לבנות שלנו כמה הן יפות, איזה מושלמות. מתי החמאנו להן בפעם האחרונה על זה שהן חכמות, או אמיצות?
אנחנו קוראים לכל ילדה "נסיכה של אבא". לבן אנחנו אומרים שהוא גיבור, לבת – נסיכה.
אנחנו מעודדים אותן לרקוד בלט, אבל לא מציעים להן ג'ודו או שחמט. אולי אנחנו אפילו מתבאסים אם הן רוצות לעשות משהו "של בנים", פוחדים שהן יצאו "גבריות".
מה אנחנו מלמדים את הילדות שלנו כשאנחנו עושים את זה?
ילדה שאומרים לה כל היום שהיא יפה לומדת שיופי זה מה שחשוב לאישה בעולם הזה.
ילדה שאומרים לה שהיא נסיכה לומדת שהיא לא צריכה לעשות כלום חוץ מלחכות לנסיך שלה.
ילדה שלא מציעים לה ללכת לחוגים "של בנים" לומדת שהיא לא יכולה לעשות את מה שמעניין אותה, שהיא צריכה לעשות את מה שהחברה מצפה ממנה.
כשהילדות שלנו קטנות, זה עדיין לא נורא. העולם עוד לא הטביע בהן את חוסר השוויון הזה. בגיל הזה, זה בסדר להתלבש כמו בן או לשחק כדורגל.
אבל אז מגיע גיל ההתבגרות, והילדות שלנו צריכות לעמוד מול לחצים, מול סטיגמות, מול החרדה ממה שחושבים עליהן. אם לא נלמד אותן בגיל צעיר להתמודד עם זה, הן לא ידעו לעשות את זה כשיגדלו. אולי הן לא יעזו לעשות את מה שהן רוצות: לשחק כדורסל, לגלח את הראש. הן לא ידעו איך להיות מי שהן רוצות להיות באמת.
אז אם הילדה שלכם רוצה לשחק כדורגל אבל הבנים בכיתה לא משתפים אותה וצוחקים עליה – זו האחריות שלכם לגרום לה להיות מסוגלת לעמוד זקופה ולהמשיך במה שהיא אוהבת. ואם היא רוצה ללכת לחוג אלקטרוניקה אבל מוותרת כדי לא להיות שם בלי החברות שלה – אתם צריכים להיות אלה שמעודדים אותה, שמסבירים לה שאסור לה לוותר על מה שבאמת מעניין אותה, על מה שהיא טובה בו, למרות מה שכולם אומרים.
יש לנו איזו תמונה בראש על איך צריכה להתנהג בת ואיך צריך להתנהג בן. אבל זה לא חייב להיות ככה. נכון, בנים זה בנים ובנות זה בנות. אבל בואו ניתן להם להחליט לבד מה זה אומר. בואו ניתן לילדות שלנו לבחור מה טוב בשבילן – בלי סטריאוטיפים, בלי הרמות גבה. בואו פשוט ניתן להן להיות מי שהן.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: עידו קרני
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: יעל מינס
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il