הרגילו אותנו לחשוב שהתקשורת צריכה להיות אובייקטיבית. אם יש לעיתונאי דעה, הוא צריך להשאיר אותה בבית ולא להביא אותה לעבודה. אבל האמת היא שזה כבר מזמן לא רלוונטי. אין יותר אובייקטיביות בתקשורת. האובייקטיביות מתה.
בעשור האחרון התקשורת הישראלית יוצאת מהארון ומתגלים האינטרסים שמאחורי המיקרופונים. ולא פחות חשוב, מתגלות גם ההטיות של עיתונאים ובעלי כלי תקשורת. זוהי גם חלק מהסיבה לכך שאם לפני עשור מחצית מהציבור הביע אמון בתקשורת, היום רק רבע ממנו מאמין לה.
כלומר, הציבור מבין שהבחירות איזה נושא יסוקר, איפה הוא ימוקם בעיתון או באתר, איזו תמונה תלווה אותו – כולן חלק מההטיות. אז אם אנחנו רוצים לשמור על התקשורת שלנו והאמון שעוד נותר בה, הגיע הזמן שנדרוש שקיפות במקום לדרוש אובייקטיביות.
למשל, במקום לאסור על עיתונאי להביע דעה, נדרוש שיבהיר שמדובר בדעתו הפרטית. אם יש לכותב או לכלי התקשורת ניגוד עניינים, נדרוש שזה יצוין בראש הכתבה. אם יש מקור לידיעה, נדרוש שיזכירו אותו – לא כדי שיקבל קרדיט, אלא כדי שנזהה את האינטרס. אם יש עסקאות תוכן ממומנות, נדרוש שהן יסומנו בבירור.
ככל שהתקשורת תהיה שקופה יותר, כך כולנו נהיה מודעים יותר לאינטרסים שמפעילים אותה ונוכל לחזור להאמין בה. האינטרס של כולנו הוא תקשורת חזקה ובועטת שמשפיעה על סדר היום ושהציבור נותן בה אמון. הגיע הזמן להבין ששקיפות היא האובייקטיביות החדשה.
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא ראש התכנית לרפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה
לצפייה במדד הדמוקרטיה הישראלית 2017
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: רועי ברקוביץ'
עריכה: צופית אמירה
הפקה: ליהי פיין
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il