שלום, אני בועז, ויש לי בית קפה קטן בתל אביב. הרבה לקוחות ניגשים אלי ושואלים למה המנות יקרות כל כך. למה קפה עולה 17 שקל, למה סלט עולה 52. והם צודקים – 52 שקל בשביל סלט זה באמת ים כסף. אבל אתם יודעים משהו? בשביל להחזיק בית קפה גם 52 שקל לסלט זה לא מספיק.
בשנים האחרונות המצב עבור בעלי עסקים קטנים הפך לבלתי נסבל. הכל עלה: המיסוי, מחירי המים, החשמל, הארנונה, שכר הדירה, התשלום על זכויות יוצרים, שכר העובדים. וזה לא שאני חושב שלא צריך לשלם מסים, שיוצרים לא צריכים לקבל תמלוגים ושהעובדים שלי לא צריכים להרוויח טוב. הם צריכים. אבל בסופו של דבר, זה מגולם במחיר של הסלט שאתם משלמים.
אז תגידו לי: מה לעשות? אם העסק שלך לא רווחי, תסגור את העסק.
אבל עיר לא יכולה להתקיים בלי בתי קפה. הכל מתחיל בבתי קפה: האמנות, התרבות, הפילוסופיה, המהפכות החברתיות. עיר בלי בתי קפה זה כמו חתונה בלי תזמורת. חיים עירוניים חייבים בתי קפה.
אז מצד אחד משתמשים בנו כדי לשווק את ישראל כתרבותית, ליברלית, פלורליסטית – ומצד שני מתעמרים בנו.
אני רוצה שהמדינה והעיריות יהיו ברורות ולא צבועות. אל תגידו שצריך לדאוג לחיילי המילואים, ואז תמשכו אותי חודשיים עד שתעבירו לי את הכסף שאני אמור לשלם לעובדים שלי שיצאו למילואים. אל תגידו שהפליטים לא צריכים להיות פה, אבל לא תדאגו לשום אלטרנטיבה ותפילו עלי את כל ההוצאות שלהם. אל תגידו שזו עיר תרבותית, אבל תפילו על המוסדות התרבותיים שלה חוקים ותקנות שממררים להם את החיים. אל תגידו שזו מדינת רווחה וצריך שכר מינימום גבוה יותר, ואחר כך תשאלו למה הקפה כל כך יקר.
אני רוצה שלרשויות יהיה אכפת. שהן יהיו בעדי. שלא ישתמשו בנו ביד אחת ויחבטו בנו בשנייה. אני לא רוצה להרגיש שכל הזמן מחפשים אותי. אני רוצה שיהיו איתי. לא נגדי.
תראו, בית הקפה שלי עובד כבר 63 שנים. כבר 63 שנים שהוא פותח כל בוקר, מכין קפה, מגיש עוגה. 63 שנים שהוא חלק מהעיר שבה הוא פועל. אבל בכל יום זה עלול להיגמר, בכל יום הוא עלול להיסגר. מה יקרה אם הוא ייסגר? האמת שהעולם ימשיך. אבל זה לא יהיה אותו עולם.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: רם ברנדווין
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: נטע לי ספילמן
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il