אנחנו רוצים כל כך הרבה עבור הילדים שלנו. מאחלים להם אושר, חוכמה, חברים, מאחלים להם שהיקום יחייך אליהם, שידעו הנאה ובעיקר הצלחה.
ואז, כשהם פוגשים את החיים שם בחוץ ומתרסקים, נשבר לנו הלב. כששוברים לילד שלנו את הלב – שוברים גם לנו את הלב.
כשהם ממש צעירים, הלב שלנו יכול להישבר מזה שילד עוקף אותם בתור למגלשה או מחבר שחוטף להם צעצוע. אנחנו רואים את הפרצוף של התינוק שלנו נתקל לראשונה בחייו בחוסר צדק ואנחנו מתים מבפנים. אחר כך מגיעות חוויות קשות יותר: "אף אחד לא שיחק איתי בהפסקה", "למדתי כל כך קשה ונכשלתי במבחן", "הוא נפרד ממני בסמס", "העליבו אותי", "לא שיתפו אותי", "הבריזו לי".
אז הלב שלנו נשבר בשבילם ואנחנו בטוחים שזה אומר שאנחנו הורים קצת יותר טובים. יותר אכפתיים, יותר אמפתיים. איזה הורה יכול לעמוד מהצד, לראות את הילד שלו כואב ולא להישבר?
הבעיה היא שכשהלב שלנו נשבר בשביל הילד שלנו - אנחנו כבר לא באמת שם בשבילו. כבר אין עוזר ונעזר, יש רק שני אנשים שבורים. ולב שבור של הורה, גם אם הוא לא אומר מילה ורק מתבונן בך, זה אחד הדברים הכי מכבידים שילד יכול לחוות.
נכון, אנחנו בני אדם, וזה קשה, אבל אנחנו חייבים להבין שאנחנו לא באמת יכולים להרשות לעצמנו להיות הפצועים כשהם מדממים מהלב. לב של הורים יכול להישבר אולי בלילה, באוטו, בשיחה עם חברה - ועדיף לו שלא ישבר בכלל. כי ילדים ממש זקוקים להורה שלא ייבהל כשהם נעלבים מחבר או מתאהבים במישהו שלא אוהב אותם בחזרה. הם זקוקים להורה שמשחרר אותם להתרסקויות הקטנות - ואולי גם הגדולות - של החיים, כי הוא סומך עליהם שילמדו ושיתמודדו. ילד שמרחמים עליו - לומד לרחם על עצמו. וילד ששובר להורים שלו את הלב - ישקול פעמיים אם לספר להם על מה שכואב לו.
אנחנו צריכים לנסות למצוא את כל הסיבות בעולם להיות רגועים, להסתכל על הקושי שלו ועל הלב השבור שלו במבט רגוע שמבהיר שאנחנו הכי מבינים בעולם את הבור שהוא נפל אליו - את הכאב או העלבון או הבושה - אבל אנחנו לא באמת דואגים. אנחנו מבינים שהוא בסך הכל עובר משבר, מתפתח בהצטיינות, חווה קשיים שכולנו חווינו. אנחנו אלה שיודעים שהוא ייצא מזה, למרות שהוא עדיין לא יודע את זה.
וכשיבוא בור חדש, אנחנו תמיד נהיה שם בפתחו, פנויים ללב השבור. הלב השבור שלו ולא שלנו.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: איתמר מרוז
עריכה: צופית אמירה
הפקה: ליהי פיין
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il