את דרישות המחאה הזו הרבה יותר קל להבין: במבה בזול, פסק זמן בזול (כמו באמריקה!), חשמל בזול, מים בזול, דלק בזול (גם כמו באמריקה). צאו לנו מהווריד, תנו לחיות בארץ הזאת. רק שמי שדורש הכל בזול, צריך להסביר מאיפה יבוא הכסף.
בכנס של "כלכליסט" שנערך בדיוק לפני חודש לפיד הופיע עם איור של פצצה בנוסח נתניהו ודיבר על הצורך בהוזלת מחירי המים, הדלק והחשמל. מעבר לעובדה שמדובר במתכון לאסון סביבתי ותחבורתי, השאלה המרתקת היא מהיכן יגיעו המיליארדים שיאפשרו לסבסד את כל אלה: ממערכת הביטחון? מתיחזוק הכיבוש ומפעל ההתנחלות? מהישיבות? מהגדלת נטל המס על חברות ועשירים? כל האפשרויות האלה טובות, אבל ספק אם לפיד עצמו מאמין בכולן וספק גדול עוד יותר אם הן ניתנות להגשמה בהרכב הקואליציוני המסתמן. רק בדבר אחד אין ספק: יהיה מעניין לעקוב אחרי התעריפים והמחירים בתקופה הקרובה. בניגוד למונחים מורכבים כמו "שוויון בנטל", מחיר הוא מספר פשוט ולא קשה להבחין אם עלה או ירד.
מינה צמח פוגעת בדמוקרטיה?
ביום שלישי בשעה 20:15 התקשרה אליי ע'. היא היתה בדרך לקלפי, ומהרמיזות העבות כמו פיל שנורו מכל ערוצי הטלוויזיה היא הבינה פחות או יותר מה קורה. "התכוונתי להצביע מרצ", אמרה, "אבל אם הממשלה הבאה זה ביבי ולפיד אולי כדאי לי להחליף למשהו אחר?"
עם כל הכבוד לפסטיבל המדגמים המסורתי של עשר בערב, משהו כאן צריך להשתנות. בפער הזמן שבין סגירת קלפיות המדגם לסיום ההצבעה הכל דולף וכל המדינה – כולל מאות אלפים שעדיין לא הצביעו – כבר יודעת מה קורה.
זו פגיעה ישירה וברוטלית בנקיון ההצבעה ובהליך הדמוקרטי. האמת היא שזה גם מאוד לא מחמיא לעיתונאים, שנקלעו לסיטואציה הזו שלא באשמתם. שיח הרמזים שהתנהל בכל האולפנים בשעתיים האחרונות של ההצבעה היה מביך עבור כולם: עבור המגישים, הפרשנים, הצופים ובעיקר עבור הדמוקרטיה הישראלית. אחרי שסיים לספור במו ידיו את קולות החיילים, השופט רובינשטיין, יו"ר ועדת הבחירות, צריך לדאוג לשנות את הכללים כדי שבבחירות הבאות זה יהיה אחרת.
אלדד יניב שם עלינו ז'
כמה שבועות לפני הבחירות, אלדד יניב הבטיח שאם בהתקרב שעת השי"ן הסקרים יראו שארץ חדשה בחוץ, הוא יורה להוציא את ה-ז' מהקלפי כדי שלא לגרום נזק למתנגדי נתניהו.
בשורה התחתונה: 27,590 אלף בוחרים זרקו את קולם לפח. שלושת רבעי אחוז. הם שמו זין בקלפי, ואלדד יניב שם זין עליהם, ועוד קרא לזה פוליטיקה חדשה.
ההבדל בין ציפי לזהבה
ציפי לבני והתנועה קיבלו 6 מנדטים. זהבה גלאון ומרצ קיבלו 6 מנדטים. עכשיו אתם מוזמנים לשחזר את הסיקור התקשורתי של מערכת הבחירות: לבני קיבלה זמן שידור וכמות מילים של מועמדת לראשות הממשלה; גלאון קיבלה יחס של הערת שוליים זניחה.
צדק חברתי זה גם צדק סביבתי?
מפלגת הירוקים קיבלה 7,538 קולות (לפני מעטפות הימאים). זו הפעם החמישית שהירוקים, בהרכבים משתנים, רצים לכנסת, וכמעט בכל המקרים זה נגמר בנתונים מביכים.
מאז ומעולם לא התלהבתי ממפלגות נישה – תפיסת עולם סביבתית צריכה לטעמי להיות חלק מתפיסה כוללת של ניהול ענייני המדינה – ומתברר שזה לא רק אני. מאז 1999 הירוקים מנסים ונכשלים, אבל מסרבים להבין את הרמז.
התנועה הירוקה, שיש בה מאסה משמעותית הרבה יותר של מומחי ופעילי סביבה ראויים, חברה לציפי ליבני. פרופסור אלון טל קיבל את המקום ה-13, שרחוק מהכנסת כמו שישראל רחוקה מלהיות אלופת העולם באנרגיות מתחדשות. לפי ההסכם בין התנועות (הירוקה והתנועה), הח"כים שנכנסו אמורים להיאבק בכנסת על הגשמת המצע הסביבתי המושקע שטל וחבריו כתבו. האם נראה את עמרם מצנע ועמיר פרץ מקדישים את השנים הקרובות לפעילות פרלמנטרית ירוקה? אשרי המאמין.
עיקר עול החקיקה הסביבתית ייפול כנראה שוב על כתפיהם של הח"כים המצטיינים ניצן הורוביץ (מרצ) ודב חנין (חד"ש). כמו בכל תחום אחר, גם כאן מידה רבה של אחריות מונחת לפתחם של אנשי "יש עתיד". הם הרי נכנסים לכנסת ולממשלה עם אג'נדה אזרחית מובהקת - חינוך, דיור, יוקר מחייה. השאלה היא אם מי מהם יניף גם את דגל הסביבה.
המצע הסביבתי של יש עתיד בהחלט היה מושקע, אבל בין 19 הח"כים החדשים של לפיד אין מי שהתבלט עד היום בתחום, למעט מאיר כהן, ראש עיריית דימונה, שזכה ב-2009 בגלובוס הירוק של ארגוני הסביבה בזכות שורה של פרוייקטים מבורכים שקידם בעירו. הוא הא, מי זה בא – השר הבא להגנת הסביבה?