על שלושה ספינים עומד (לעת עתה) קמפיין פיזור ההפגנות של בלפור: על השמאלנות; על ההדבקה; ועל האלימות.
ספין מספר 1: ההפגנות שמאלניות
תיוג כל מחאה נגד נתניהו כשמאלנית היא כמובן הארנב הכי תשוש בכובע של הקוסם. גם אתמול הכריז נתניהו שמדובר ב"הפגנות פוליטיות שמאורגנות וממומנות על ידי ארגוני השמאל", בעוד ניסיון – כושל בינתיים – לצבוע את המחאה הכי עממית שנראתה כאן מאז 2011 כהפגנת טרמפיסטים. אפרופו טרמפיסטים: ככל שיישמע הדבר תמוה באוזני משועבדי נתניהו שהמושג "מחאה" הפך זר להם (ושרגילים להסעות חינמיות מסניפי הליכוד), המפגינים עולים לירושלים בכוחות עצמם. מי שרוצה להפגין למען מטרה החשובה לו לא צריך לחכות לעמותה שתממן לו הסעה; הוא מוכן גם להשתתף בהוצאות נסיעה של 50 שקל.
המציאות הפוליטית כבר מזמן הגחיכה את הטיעון הבכייני של נתניהו. אלו כבר לא רק אנשי ימין מובהקים כאביגדור ליברמן ומשה יעלון שיוצאים נגדו; נפתלי בנט מנגח אותו מימין עד אובדן הכרה, ואפילו בתוך הליכוד קמה אופוזיציה – זהירה אך ממשית – שמותחת ביקורת על תפקודו.
בהפגנה בבלפור אתמול היו לא מעט אנשים שהגיעו ממעוזי הליכוד בפריפריה ומחו בעצמם על תיוג ההפגנה כשמאלנית. מפגין מאשקלון דיבר בכאן ב' על "ראש ממשלה מושחת". בחדשות כאן 11 התראיין נער חובש כיפה מירושלים. לא בדיוק החומר של "בצלם"
מובן מאליו שבהפגנות משתתפים אנשי שמאל. אפשר לראות בהן נציגים (לא רבים) למחאות נגד הכיבוש ונגד הסיפוח (עניין תמוה כשלעצמו לאור העובדה שאפילו נתניהו כבר נטש את הספין הזה), למשוש ליבם של יאיר נתניהו וצייצניו, שמתנפלים בהתלהבות על כל שלט שמציץ מאחורי כתב כאילו מדובר בראיית זהב. מפגינים רבים יותר מוחים נגד העובדה שראש הממשלה מכהן כשהוא נאשם בפלילים. זו בכלל סוגיה אתית, אבל בתפיסת העולם הפרסונלית שהשית נתניהו על הציבור הישראלי הפכה גם היא לסוגיה פוליטית, כאילו צריך להיות שמאלני כדי לחשוב שאיש ציבור לא יכול להיות נאשם בשוחד. ניחא.
מנגד, יש בין המפגינים גם לא מעט אנשי ימין. בשבועות האחרונים שוחחתי עם כמה מהם. אחדים הופיעו בתקשורת: זיו שילון, למשל, שהתעמת עם ח"כ אוסנת מארק שכינתה את כל המפגינים "שמאל רדיקלי"; או ניר לוי, חבר מרכז הליכוד שפנה בסרטון לנתניהו בשמם של חבריו העצמאים. אתמול, בהפגנה בבלפור, נצפו לא מעט מפגינים כאלו, אנשים שהגיעו ממעוזי הליכוד בפריפריה ומחו בעצמם על תיוג ההפגנה כשמאלנית. מפגין מאשקלון דיבר בכאן ב' על "ראש ממשלה מושחת", ומפגין אחר הבהיר ש"אני קפיטליסט, לא סוציאליסט!" לפני שמחה נגד הממשלה ש"דואגת רק לעשירים". בחדשות כאן 11 התראיין מפגין בשם יאיר, נער חובש כיפה מירושלים. לא בדיוק החומר של "בצלם".
אבל רוב המפגינים בכלל לא מזדהים כימין או שמאל; הם פשוט נגד הממשלה. כן, נגד הממשלה (שממילא מוצגת כממשלת אחדות), מימין ומשמאל. כי ההפגנה הזו איננה, מן הסתם, נגד משבר הקורונה, אלא נגד הניהול הכושל שלו. ולמנהל הזה יש שם.
ספין מספר 2: ההפגנות מידבקות
הטענה שההפגנות הן מוקד הפצת קורונה פוטנציאלי היא סעיף חדש יחסית בדף המסרים. הוא נוסה תחילה בארה"ב על ידי אנשי טראמפ – מבלי לקצור הצלחה – ובכל זאת יובא לישראל: ראשית על ידי צייצני הימין ועיתונאים אחדים, ובהמשך על ידי פוליטיקאים. השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה כבר הבהיר ש"אם זה היה תלוי בי הייתי מוציא איסור לקיים הפגנות" (ממש באותה נשימה שבה הרצה בנושא "כך מתקיימת דמוקרטיה פרלמנטרית"), וח"כים כמו מיקי זוהר ואוסנת מארק הדהדו אחריו.
ספק רב אם יש אמת בטענה הזאת. ההפגנות נערכות באוויר הפתוח, שנחשב על ידי המומחים לגורם שמפחית משמעותית את הסכנה, ונמצא בתחתית רשימת מוקדי ההדבקה על פי פרסומי משרד הבריאות. מהתרשמות אישית, נראה גם שהמפגינים מקפידים על חבישת מסכות; גם הם, בסופו של דבר, חוששים לבריאותם. גם מחקר שנערך בארה"ב במהלך מחאת Black Lives Matter ביוני לא זיהה עלייה בשיעור התחלואה בקורונה. נראה שבהפגנות בישראל יש יותר סכנת איכון מאשר סכנת הידבקות.
בטענה שההפגנות הן פוטנציאל הדבקה יש מידה של היגיון ואין לפסול אותה על הסף – אבל גם אסור לקבל אותה ללא נתונים. בלעדיהם, זו רק אמתלה חסרת בסיס לחיסול ההפגנות.
ספין מספר 3: ההפגנות אלימות
משגילו בבלפור כי נגיף הכזב "המפגינים שמאלנים" הוא בעל מקדם הדבקה נמוך – אנשי ימין, שבעצמם סובלים מהמשבר ונוטלים חלק במחאה על ניהולו, לא קונים את הספין הזה – הוחלט להעלות את ההימור. במקום שמאלנים – אנרכיסטים.
הטענה הזו מחוררת כמו סיר ספגטי על ראש של מפגינה. ראשית, היא לא קוהרנטית: מצד אחד לועגים להיפים יפי-נפש שלובשים תחפושות, מחלקים פרחים ועושים מעגלי מדיטציה (ספין נוסף, שהועלה מארכיון המחאה החברתית: זאת לא מחאה, זה בומבמלה); ומצד שני מזדעזעים מבריוני קשקשים דיסידנטים שמאיימים להפיל, פיזית, את המעון בבלפור.
שנית, היא צבועה: רובן המכריע של התקריות האלימות שבהן לא נטלו חלק שוטרים היו תקיפות של מפגיני שמאל על ידי אנשי ימין (בליל אמש היו לפחות חמישה דיווחים על מקרים כאלו). וכשמדברים על צביעות, אין דוגמנית טובה ממירי רגב, שפרסמה אתמול פוסט המזהיר מפני אלימות זמן קצר לפני דיווח על דקירת מפגין שמאל בצומת שער הנגב (רגב, אגב, רוכבת כבר יומיים על סרטון בו נראה אדם שתפילין כרוכות על ידו והוא מסמן אצבע משולשת. מבחינת רגב, זה עוד שמאלני שמבזה סמל יהודי; במציאות, זה פגוע נפש חרדי שלא אחראי למעשיו. הסרטון לא הוסר, גם לא ההאשטאג #בושה_וחרפה שמלווה אותו. אכן, בושה וחרפה).
הפמפום האינטנסיבי של רעיון המחאה האלימה לא נועד רק להדביק אות קלון במפגינים. הוא נועד גם – ואולי בעיקר –להרחיק ממנה מפגינים אחרים: הורים לילדים, אנשים מבוגרים, וסתם אנשים שמפחדים – בצדק – לחזור הביתה עם חתך במצח או פנס בעין
שלישית, טענת האלימות דמגוגית: היא מנפחת עבירות מינוריות של אי-ציות אזרחי לכדי פשע נגד המשטר (לטעון שאדם שמסרב להתפנות מהכביש הוא אנרכיסט זה כמו לטעון שאדם שחוצה מעבר חציה באור אדום הוא אנרכיסט). רביעית, היא שטחית: במקום לנסות ולפרק את הדינמיקה הבעייתית והמורכבת שבין מפגינים ושוטרים או להבחין בין מקרים שונים, היא פשוט בוחרת צד אוטומטית (שלא במפתיע, זהו הצד של בעלי הכוח, שמזכה גם בנקודת בונוס על עלק-פטריוטיות). וחמישית, היא בורה: מי שטוען שהמפגינים הללו – ואפילו היו פורעי חוק – הם אנרכיסטים, פשוט לא יודע מהו אנרכיזם. רק בעולם המושגים המעוות והמהונדס מחדש של נאמני נתניהו יכולים אנשים שרוצים לחזק את מוסדות המדינה ושדורשים ממשלה תפקודית להיחשב לאנרכיסטים.
אבל הפמפום האינטנסיבי של רעיון המחאה האלימה לא נועד רק להדביק אות קלון במפגינים. הוא נועד גם – ואולי בעיקר –להרחיק ממנה מפגינים אחרים: הורים לילדים, אנשים מבוגרים, וסתם אנשים שמפחדים – בצדק – לחזור הביתה עם חתך במצח או פנס בעין.
מכיוון שהתמונה התקשורתית מסלפת, באופן טבעי ומובנה, את המציאות, בהפנותה את פנסי המצלמות לאירועי קיצון כמו ההתנגשויות בין המפגינים למשטרה, צריך להציג את התמונה הגדולה במשפט ברור: ההפגנות אינן אלימות.
זה לא אומר שאין בהן אלימות; אבל האלימות הזאת נמצאת בשולי המרחב והזמן של ההפגנה. במשך רוב שעות ההפגנה אין כלל אלימות: יש אלפי אנשים שמתגודדים, צועקים ושרים, ויש שוטרים שפרושים סביבם ולא מתערבים. ההפרדה בין הצדדים נשמרת באופן כמעט מוחלט. התקריות האלימות מתרחשות כמעט רק בסיום ההפגנות, כאשר המשטרה מבקשת לפזר אותן והדבוקה האקטיביסטית של המחאה מתנגדת. כך קרה גם אתמול בבלפור: במשך שעות התנהלה ההפגנה כסדרה, ובסיומה – לאחר שרוב המפגינים כבר עזבו – החלו המאבקים והמעצרים. במילים אחרות: אם אתם לא מתכוונים להתעמת עם המשטרה, הסיכוי שתסבלו מאלימות הוא קלוש.
הפגנות שמאלניות, אם כך, הן קשקוש לא רלוונטי; הפגנות מידבקות זו ספקולציה טעונת הוכחה; והפגנות אלימות זה ניפוח של בלוני הפחדה. ואם נתניהו היה מנהל את משבר הקורונה כפי שהוא מנהל את מערך הספינים, אולי לא היינו צריכים היום לפוצץ שקרים על הפגנות.