כשדיברתי עם יורם זק לפני כניסתי לבית האח הגדול על מה יהיה כשאצא ממנו, דמיינתי שלא אצטרך עוד לעשות דברים מאוד רדיקאליים כדי להגיע לתקשורת; ואכן, כשיש אייטם שקשור בזכויות בעלי חיים אני בדרך כלל הראשונה שפונים אליה, אבל מהצד השני, צהוב עדיין מוכר יותר - וכשמדובר במעצר שלי כל כלי התקשורת עוטים על ה"מציאה" מיד.
אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה השבוע: כתבה אחת ב"וואלה סלבס" תחת הכותרת "טל וערן נפרדים אחרי 15 שנה וזכייה באח הגדול" – והחיים שלי כמרקחה, כשכל כתבי המדינה מציפים אותי בשאלות. מצטערת, אבל בעיני זה פשוט פתטי; שכשנכנסתי לבית האח הגדול לא לקחתי הרבה דברים בחשבון, והחשיפה המטורפת הזו היא אחד מהם.
זה לא רק העיסוק בעם מי אני הולכת לישון בלילה - מדובר גם בכל השאלות בסגנון "האם היא תרמה את הכסף", או "האם היא קנתה דירה", ומעל הכל המחיר היקר מנשוא ששילמו הבנות שלי, כשבין השאר דף בפייסבוק השתמש בהן לאחרונה כדי לקדם את שנאתו לטבעונים בכלל ואלי בפרט (תלונה הוגשה במשטרה).
אז נכון, לפני קצת יותר משנה קיבלתי החלטה להכנס לבית הכי מפורסם במדינה, נחשפתי ברמות על, שכחתי מקיומן של המצלמות וניהלתי שיחות מסביב לשעון (שאת חלקן ביקשתי שלא ישודרו אך אין לי מושג אם אכן כך היה). אבל החל מה-30/8/14, היום בו יצאתי מהבית בנווה אילן – אין לאף אחד יותר זכות לדון בחיים הפרטיים שלי, בין אם מדובר בזוגיות שלי, בבנות שלי או בכסף שלי. עד כאן.
הפעולה בזוגלובק
ביום ראשון הסתיימה הפעולה בת השבוע שלנו מול שער המשחטה של זוגלובק – הארוכה ביותר מסוגה שנערכה אי פעם בישראל. כולנו ראינו את התחקיר על החברה, ובמקום לקנות מוצרים שלהם, רבים עברו לקנות מעדנים של יחיעם. ברור לי שאם הייתם יודעים שמה שקורה בזוגלובק קורה בכל משחטה אחרת, רפת, לול, מדגרה, מעבדת ניסויים או חוות פרוות ועורות, הייתם מבינים שאתם הם המתעללים הסדרתיים בבעלי החיים.
כשעמדנו שם ביום ראשון האחרון, 100 פעילים שחוסמים את המשחטה כדי ששום בעל חיים לא יפגע, לא ידענו שהשאירו משאית עם תרנגולים בבית העלמין הסמוך. כשהמשאית הגיעה הפעילים שלנו נשברו לבסוף, כי כל מי שרואה בעיניו מצוקה לא יכול להשאר אדיש (לא צריך, אגב, להיות טבעוני כדי להרגיש כך – אתם פשוט חייבים להדחיק ולשכוח כדי לא להודות שמי שמתנהג כך למישהו אחר חייב להיות מפלצת. מי רוצה לחשוב ככה על עצמו?).
כשהמשאית נעצרה, עליתי עליה וציננתי את התרנגולים במים - שכן מעבר לחום הנורא, הברזל שעליו ישבו היה רותח. השוטרים, כמובן, הורידו אותי מדי, כשאחד מהם אומר לי: "זהו, קיבלת את הכותרת שלך בעיתון" – אחד המשפטים הכי טיפשיים שיצא לי לשמוע (מי ישמע איזה כיף וחדווה זה להעצר, להיות נשלט על ידי מישהו אחר שאומר לך מתי לעשן ומתי להשתין). ביקשתי ממנו דבר אחד: "בוא כנס איתי ותראה אותם נשחטים, בוא נראה את זה ביחד". יכולים לנחש מה היתה תגובתו? אני ראיתי בחיי עשרות אלפי שחיטות; אתם, שגורמים לזה, לא רוצים לראות, לא רוצים לשמוע ולא רוצים לדעת. כך מתנהגים נרקומנים, מכורים.
