נתניהו, נתפס כלא אמין. ארכיון (צילום: רויטרס)
האם מלחמה תציל אותו?|צילום: רויטרס

"המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בצורות אחרות", קבע הוגה הדעות הידוע קרל פון קלאוזביץ. ואילו שר החינוך גדעון סער אמר לא מזמן בישיבת סיעת הליכוד, בניתוח פוליטי צונן: "ב-20 השנים האחרונות, בכל פעם שמערכת הבחירות התנהלה על נושא חברתי-כלכלי, הליכוד הפסיד. ובכל פעם שהבחירות היו על עניין ביטחוני-מדיני, הליכוד ניצח". סער הוא ידיד ומקורב מאוד לראש הממשלה. דבריו תרמו לפאניקה שאחזה בנתניהו מול גלי המחאה הגואים, שהגיעו אמש לשיא חדש. נתניהו מחפש דרכים לרצות את המפגינים, אבל ספק אם הוא מסוגל לעשות תפנית פרסה בעמדותיו הכלכליות-חברתיות.

אחד המכשולים הגדולים בדרכו של נתניהו, מעבר לאמונותיו הכלכליות, הוא שר הביטחון אהוד ברק. כדי להקצות תקציבים משמעותיים לרווחה, הכרחי לקצץ בתקציב הביטחון ולהגדיל את גביית המיסים מהעשירונים העליונים. בלי מרכיבים אלה אין כל אפשרות להתגבר על המחאה החברתית. אבל לפני נתניהו עומדת אפשרות קלה יותר ובטוחה יותר, שלא תגרום לו להתכחש לכל עקרונותיו הכלכליים - לקבל את המלצתו של פון קלאוזביץ. ישראל נקטה בדרך זו מספר פעמים בעברה.

צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות

מחקרים של היסטוריונים רבים – נזכיר פה את בני מוריס – קבעו והוכיחו כי פעולות התגמול של ישראל בשנות החמישים נגד מצרים, סוריה וירדן, בראשן פעולות הצנחנים של אריאל שרון, היו מעשי התגרות ישראליים שנועדו לחמם את הגזרה ולהוביל להסלמה. פעולות אלו גברו לאחר שנשיא מצרים גמאל עבדול נאצר הלאים את תעלת סואץ, שהייתה בבעלות חברות צרפתיות ובריטיות. ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון והרמטכ"ל משה דיין חברו בקנוניה לצרפת ואנגליה בתקיפה צבאית נגד מצרים כדי להפיל את נאצר. כחלק מהאתנן, ישראל קיבלה מצרפת סיוע בהקמת הכור בדימונה.

בשנים 1965-1967 היה בישראל מיתון כלכלי גדול, שאיים על המשך השלטון של מפא"י. כדי להיחלץ מהאיום הכלכלי כרתה ישראל ברית עם ארצות הברית, שרצתה לחסל את שליטת ברית המועצות במצרים וסוריה. מצרים פינתה אז את כוחותיה מגבול סודאן, והעבירה את חלקם לסיני. ישראל וארה"ב השתמשו בעובדה הזו ליצור ספין כאילו כניסת הכוחות לסיני מסכנת את ישראל, וישראל תקפה את מצרים. תוצאות המלחמה ידועות, ביניהן סיום המיתון הכלכלי והתחלת גאות כלכלית שהאריכה את שלטון מפא"י לעוד כעשר שנים.

אם יחליט נתניהו ליצור מתיחות ביטחונית עם אחת ממדינות ערב או עם הפלסטינים, הוא יצטרך את תמיכת אהוד ברק, שיסייע לו לשקם את מעמדו הציבורי ההרוס ולמנוע קיצוץ בתקציב הביטחון. והרי ידוע שכאשר התותחים יורים, המוזות שותקות. גם המפגינים.

האם נתניהו מסוגל לסכן את ישראל בשביל להרגיע את המחאה? דונו בטוקבקים

>> הטור הקודם שלי: נתניהו עוזר רק לבעלי ההון
>> "המחאה צריכה להתרכז בהורדת המיסוי"

יגאל לביב הוא עורך האתר חדשות האנרגיה