בשבוע שעבר פרסם תלם יהב ב-YNET שיש לא מעט ישובים שבהם אין קלפי נגישה לנכים. כן, בכפר ויתקין ובאביחיל ובמעגן מיכאל, בגן-נר ובהתנחלות עופרה וביישובים נוספים לא מצאו מבנה ציבור אחד שאין בו מדרגות, שהפתחים בו מספיק רחבים על מנת שאדם בעל מוגבלות יוכל לבוא והצביע למפלגה האהובה עליו. כי באמת למה להטריח אותם לקלפי, למה להוציא אותם מהג'קוזי ומהמניקור-פדיקור ביום כזה? רק כדי שיצהירו שטוב להם? שהכול דבש, קצפת ודובדבנים? הרי ממילא, אם בכלל יטרחו להגיע, הם בטח ינצלו את ההזדמנות ובמקום להכניס פתק למעטפה הם ישימו בתוכה שירי אהבה לראש הממשלה ולשר הרווחה, מעוטרים בלבבות ונצנצים.
לא מפונקים
כשיורדים דרומה לנגב ומגיעים ליישובי הבדואים הבלתי מוכרים, מתגלה שישנם תושבים שסובלים מקיפוח כפול: גם הזנחה של המדינה בכל תחומי החיים, בכל ימות השנה, וגם לא קלפי נגישה אחת לאלפי בעלי זכות הצבעה. הרי כשמסתובבים ביישובים האלה רואים שלא חסר לתושבים שם על מה למחות ומה צריך לשנות. אבל מי שלא מסוגל לטפס במדרגות גם לא יכול להצביע ולנסות ולהשפיע.
גם ביישובים שבהם יש קלפיות נגישות, מזכירי ועדות הקלפי לא צריכים לחשוש מהסתערות של אנשים בכיסאות גלגלים וקביים. לא כי הנכים לא רוצים להצביע – יש דווקא לא מעט כאלה – אלא כי אין להם איך להגיע. מסתבר שקלפי נגישה זה לא מספיק. גם הדרך מהבית לקלפי צריכה להיות נגישה ובמרחק סביר. וזו לא התפנקות, זה צורך בסיסי.
כאן דווקא יש מי שמוכן לבוא ולעזור להם – עמותת "יד שרה". כבכל מערכת בחירות, העמותה מסייעת למוגבלים להגיע מבתיהם לקלפיות, אך מאחר שמשאביה מוגבלים היא פנתה לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה שתסבסד את ההסעות. אחרי הכול, אם המדינה מוכנה לסבסד את הרכבת והאוטובוסים שיסיעו את המצביעים לקלפיות בהן הם רשומים ברחבי הארץ, מדוע שלא תשתתף – ולו חלקית – בתשלום הסעה של המצביעים הנכים בתוך הערים? ההיגיון תקין, ההתנהלות קצת פחות. לזה אין כסף. אז בעלי המוגבלויות שרוצים להצביע מתבקשים להשתתף במימון ההסעה שתביא אותם לקלפי. העצה שלי, אם יותר לי, היא לא לשכוח להוסיף את הסכום הזה לחשבון כשמכניסים את הפתק למעטפה.