1. הגיע לבלאט להיות מפוטר. העיתוי קצת בעייתי; הודעת פיטורים מיד לאחר הביזיון מול גולדן סטייט הייתה מתקבלת ביותר הבנה. אבל לפי כל העדויות, בלאט איבד את זה: איבד את חדר ההלבשה, את אמון שחקניו ואת הכבוד שלהם. ובכלל: הקבוצה הביאה את לברון ג'יימס, וברור שאם לברון לא רוצה את בלאט, אז בלאט לא יהיה שם. זה אחד מהחלקים הלא כתובים בחוזה של ג'יימס.
2. רק שבלאט הוא בכלל לא הסיפור כאן. אולי המועדון הוא הסיפור. לפני חמש שנים עזב ג'יימס את הבית ונדד למיאמי - החלטה שהביאה להוקעתו כבוגד: הגופיות שלו נשרפו, דמויות קרטון שלו נגררו על ידי מכוניות ברחוב, בעלי המועדון הכריז שהקבוצה תזכה באליפות עוד לפני שלברון יזכה בה במיאמי.
לברון הגיע ארבע פעמים רצופות למעמד הגמר במדי מיאמי, וזכה פעמיים. פט ריילי, נשיא המועדון, שימש ללברון דמות אב: מלטפת ומרביצה. ריילי לא נתן ללברון לגעת במאמן אריק ספולסטרה, לברון התעסק בכדורסל, ומיאמי קיבלה ממנו ארבע שנות שיא ככדורסלן. אף אחד לא בכה שם כשהוא הלך, אף אחד לא שרף חולצות.
3. ברור שקליבלנד הייתה חייבת לקבל את ג'יימס בחזרה, אבל גם ברור מה זה אומר עליה: זהו מועדון חסר עמוד שדרה וחסר כבוד. אישה מוכה שפותחת את זרועותיה למראה הבעל המכה שדופק בדלת. מהרגע שהתקבלה ההחלטה להחזיר את לברון, היה ברור מי הולך לקבל את ההחלטות בקבוצה.
4. אבל מה היה האינטרס של לברון לחזור? אני מרשה לעצמי לגרש מעליי כשדים את הטיעון הסנטימנטלי. לברון הוא איש עסקים, התמה שמלווה אותו היא כסף. אין פה מקום לסנטימנטליות. היה ברור שהוא חוזר לחוף המזרחי כי שם אין תחרות. אבל למה לקליבלנד?
כי בקליבלנד אין דמות אב כמו ריילי, ואף אחד לא מעז להגיד "לא" לילד הסורר החוזר. ובמקום כזה אפשר לא רק לשחק כדורסל, אלא להתעסק גם בעסקים. ויש שני דברים מאוד חשובים שצריכים לזכור כשמדברים על ג'יימס ועסקים: הוא בן אדם עשיר יותר ממייקל ג'ורדן; והוא לא נכנס לעסקים (כולל חוזי פרסום) אם הוא לא שותף בעסק.
5. זו הייתה הסיטואציה, שבועיים אחרי שבלאט חתם בקליבלנד. מבניית קבוצה עבר בלאט לרמת ציפיות של מינימום אליפות, בסגל שהוא לא אחראי לבנייתו. במצב כזה, הבעלים והג'נרל מנג'ר היו צריכים להזמין את בלאט לשיחה ולהסביר לו שכמה דברים השתנו. אז הם החתימו תחתיו את עוזר המאמן היקר ביותר בליגה.
6. “כשסוס נופל עלייך מהשמיים, אתה לא בודק לו את השיניים". זה הציטוט המוזר שנתן בלאט לכתב בן שני מ"עובדה" כשדיבר על ההגעה הפתאומית של ג'יימס. בלאט דיבר כמו שמדברים זוכים בפרס הגדול של מפעל הפיס.
ההגעה של ג'יימס הכריחה את בלאט לעשות שקר לעצמו. הוא לא היה מוכן למעמד הזה, והמעמד דרש ממנו להיות מישהו שהוא לא בלאט. זאת אומרת: הוא היה צריך לוותר על כל העקרונות שהביאו את בלאט לנקודה הזו בקריירה שלו.
סטטיסטית, 70 אחוז מהזוכים בפרס הגדול בלוטו מפסידים את הונם בתוך חמש שנים.
7. הסיפור של טריסטן תומפסון הוא דוגמה לאופן שבו עובד המכבש של לברון בקליבלנד. לברון דחף את הקבוצה להחתים את תומפסון בסוף העונה שעברה, ואפילו איים במרומז שאי החתמתם של שחקנים מסוימים תגרום לו לחשוב מחדש על המחויבות שלו למועדון. תומפסון הוא שחקן טוב, אבל עם מגבלות. זה לא שחקן שאי אפשר למצוא כמוהו בסיבוב השני בדראפט. קליבלנד החתימה אותו לחמש שנים, על 82 מיליון דולר. תומפסון חתום בסוכנות השחקנים שבה מעורב ג'יימס עם חברי הילדות שלו. הסוכנות הזו חתכה ארבעה אחוזים מה-82 מיליון של תומפסון.
8 מהיום שג'יימס הגיע, הוא דחף להדיח את בלאט. אולי חלק מזה בגלל שבלאט הוא זר, וצעיר במונחי NBA, ושאר עניינים מקצועיים. ג'יימס לא הסתיר את זה בהתנהגות שלו, בהפרת הסמכות שלו, בביטול שבו התייחס לבלאט (האם היה באמת צריך לספר לכל העולם שהוא ביטל תרגיל של בלאט? זו הייתה רק עוד דרך להשפיל את המאמן). אבל הסיבה האמיתית שג'יימס לא רצה את בלאט הייתה כי הוא רצה את מארק ג'קסון כמאמן. גם ג'קסון חתום בסוכנות של לברון. גם עליו הוא היה חותך קופון.
9. בואו ניתן לזה טוויסט מקצועי. ג'יימס רצה את ג'קסון. ג'קסון אימן לפני כן בגולדן סטייט. הוא הוליך את הקבוצה לפלייאוף ודגדג את רף ה-50 ניצחונות. כשג'קסון עזב, התברר שהקבוצה הזו שווה אליפות ו-70 ניצחונות לעונה. ג'קסון חזר לתפקיד שלו כפרשן טלוויזיה, שם הוא טען שסטף קרי מקלקל את הכדורסל.
10. באבולציה של הכדורסל, לברון ג'יימס הוא כלום. הוא לא תרם מאומה להתפתחות של הכדורסל. באבולוציה של עסקי הספורט, לעומת זאת, לברון הוא פורץ דרך. הפיטורים של בלאט היו החלטה עסקית; בלאט פשוט הזיק לביזנס.