בחישוב גס נדרש גידי לשלם כ-6,000 שקל בחודש עבור שירותיו של ג'וני, וזה עוד לפני שלקחנו בחשבון את אלפיים השקלים עמלת ההשמה הראשונית לחברת הסיעוד, ואת התשלומים המגיעים בסוף כל שנה – חופשה שנתית ודמי הבראה, וגם את הפיצויים למקרה שנפרדות דרכיהם של השניים, סכומים שבחישוב חודשי מוסיפים עוד אלפייה או שתיים לתחשיב. מרכז המחקר של הכנסת הגיש תסקיר ב-2010 ובו העריך שעלות העסקת עובד זר סיעודי נעה בין 6,000 ל-9,000 שקלים. לא פחות.
איך משלמים את הסכום המכובד הזה? טוב ששאלתם! ובכן, המוסד לביטוח לאומי מעביר בכל חודש לחשבונו של גידי קצבת שירותים מיוחדים (שר"ם) המיועדת לתשלום למטפל. קצבת שר"ם לאדם שתלוי לחלוטין באדם אחר בכל שעות היממה מזכה ב-4,600 שקל. מהיכן ישלים ידידנו גידי את הסכום הנותר? מהיכן יגייס 1,500 ₪ (לפחות) בכל חודש? חסכונות של ממש אין לו, ועבודה הוא מתקשה להשיג בשל מצבו. אז הוא מגרד את התוספת מההכנסה השוטפת, שהיא בעיקר קצבת נכות מגוחכת של 2,267 ₪ המיועדת למזון, תרופות, שכר דירה, ביגוד, חשבונות חשמל ומים ושאר הוצאות שוטפות. אולי קצת מקצבת הניידות, שאמורה לממן את אחזקת הרכב שלו, אבל מזמן נשחקה ונבלעה עמוק בתוך עליית מחירי הדלק והביטוח.
חוסר אונים פיזי וכלכלי
מדינת ישראל דורשת מהנכים – ובצדק – להעניק לעובדים הזרים את כל התנאים הסוציאליים הקבועים בחוק, אבל לא מספקת להם את הכלים לכך. המדינה, למעשה, דורשת מהנכים להיות עבריינים, לעשוק את העובדים הזרים או לחילופין, לרמות במקומות אחרים כדי לחסוך את הכסף. הרי האופציה השנייה היא לרעוב.
גם החלטת ועדת הרווחה של הכנסת מלפני שבועיים להעניק פיצוי חד-פעמי של כמה מאות עד 1,170 שקלים בגין עליית שכר המינימום במשק ב-2011 הוא, כפי שאמרה נעמי מורביה, יו"ר מטה מאבק הנכים, לא יותר מלשים פלסטר על שבר. מה יתנו כמה מאות שקלים כשישנו פער חודשי קבוע של אלפי שקלים?
אבל לא מדובר רק בשר"ם. גם גמלת הנכות היא מעליבה. האם מישהו מכם, אנשים שאינם נכים, יכול להתקיים מ-2,267 שקלים לחודש? אפילו שכר המינימום, שמעצם הגדרתו מגדיר איזה רף תחתון בסיסי שממנו ניתן איכשהו להתקיים, עומד על 4,100 שקלים – כמעט כפול מהקצבה. וכעת, עם הגזירות הכלכליות של העלאת המע"מ והקפאת הקצבאות ומחירי החשמל והמים שרק עולים ואפילו מחירי השכירות בדיור הציבורי שעולים גם כן, אין דרך שבה אדם כלשהו יכול לחיות בכבוד, קל וחומר אדם עם בעיות רפואיות.
אז גידי יחרוק שיניים, יצטמצם, יקנה פחות אוכל, יוותר על חימום בימים קרים, אולי גם על תרופה או שתיים, כדי לשלם לג'וני. אחרת ג'וני יעזוב וגידי יישאר חסר אונים לגמרי. אכן, טוב שהמדינה דואגת לזכויות של ג'וני. אבל מי ידאג לגידי?