פאולו בנטו, מאמן נבחרת פורטוגל, הוא האוקסימורון של דיויד בלאט. כמה גרועה, דהויה וחסרת השראה יכולה להראות נבחרת עם חומר שחקנים ששווה חצי גמר מונדיאל? הפנים של כריסטיאנו אמרו הכל: געגועים למוריניו.
אחרי חמישה משחקים ניתן לומר בוודאות שההבדל בין אלי גוטמן לפרננדז מתבטא בהבדל מיניאטורי בטקטיקה. הבעיות הישנות נושנות נותרו בעינן: פרובינציאליות מביכה בהגנה במצבים הנייחים, אי-עמידה בלחץ ולוזריות כרונית שמוטבעת ב-DNA של הנבחרת הזאת ולא מאתמול.
הפתיחה הייתה מראה של כל החוליים: דקה חלפה, כדור קרן לפורטוגל, הרמה סתמית לאמצע ואלבס נגח פנימה ולא האמין שהשער הראשון במשחק יהיה קל יותר מאימון – אין שמירות אישיות, עמידת הגנה שערורייתית ושוער שכבר מזמן נמצא מעבר לשיא ולא יוצא לכדורי גובה. מהחומר הזה בדיוק עשתה מאיתנו רוסיה קציצות, אלא שהפעם קאפלו לא היה על הקווים ולא אירגן את שורות היריבה.
אך בדיוק כפי שטעה במשחק ההוא של הפועל ת"א בליון, כך גם חזר על אותה הטעות ובינקר את עצמו לדעת. כמה חשוב, ברגעים כאלו, שיהיה מי שילחש על אוזניך את הדבר הנכון בספסל ויעניק לך את האור להחלטה נכונה. כל עוד אבוקסיס הוא הלוחש על אוזנו של גוטמן, אין להתפלא שמאמן הנבחרת ויתר על האפשרות לתת נוק אאוט ליריבה וירד בבהלה אחורה כדי להגן על היתרון המבטיח.
למה בניון לא פתח?
בונקר צריך לדעת לעשות ובעיקר לתרגל: פורטוגל קיבלה בברכה את הנסיגה הישראלית, התאוששה משום מקום וסגרה את המשחק עם עוד שער לתפארת העליבות של הכדורגל הישראלי. כל שלושת השערים שספגנו הגיעו בדקות שאסור לספוג בהן שערים: בדקה הראשונה, בדקה לאחר הבקעת שער לזכותנו ובדקה האחרונה – סימפטום לקבוצה לא חכמה, לא מאורגנת ולא מיומנת.
גודל ההחמצה הוא כגודל הכעס על היעדר ניצול ההזדמנות: במשחק כזה, יוסי בניון היה חייב לפתוח. כמחליף במערך בונקריסטי, תרומתו קטנה לאין שעור מהאפשרות להיות פליימייקר שיזין שני חלוצים מול הגנה חדירה להפליא. חמור מכך, החוסר במנהיגות שלו בא לידי ביטוי בקבלת ההחלטות ובפיזור של השחקנים בדקות הקריטיות. אין שום היגיון מקצועי לכך שבניון לא משחק, זולת פוליטיקה קטנה של אנשים קטנים.
המשחק והקמפיין ייזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה, גנבי הדעת יבקשו להתפאר בתוצאת תיקו ששווה שום דבר ומובילה לשום מקום והשורה התחתונה: הדרך למונדיאל או ליורו עוברת דרך מאמן זר מהשורה הראשונה סטייל פאביו קאפלו. או שנפנים, או שנמשיך לסבול.