רבים סבורים ש"ברבי גירל" הוא השיר היחיד של להקת הניינטיז אקווה, וחבל. כי יש להם עוד שני להיטים גדולים לא פחות, "דוקטור ג'ונס" הדבילי אך ממכר, ו"Turn Back Time" המרגש עד היום. לפי הסטוריז מהמסיבה של מיקרוסופט בליל חמישי, הם שרו רק את "ברבי גירל". אם זה נכון זה מצער, אבל הם בטח היו צריכים לפנות את מקומם על הבמה לטובת מחמוד ששר את "סולדי", ואז לבוני טיילר, סנאפ ("רית'ם איז א דאנסר") וג'ינג'ס חאן. וכנראה עוד אמנים שהוטסו על מנת לשיר שיר אחד בלבד, מי יודע, מתישהו לאנשים נגמר הכוח לפתוח ת'סטורי, כמה אפשר להזכיר לעולם שאתה עובד במיקרוסופט והם לא.
לפני כחודש עלה ציוץ בטוויטר על מתכנתת בחברת הייטק שהביאה את הכלבה שלה לעבודה. הכלבה, כדרכם של כלבים, השתינה על הרצפה. המתכנתת, במקום לנגב בעצמה את הפיפי של הכלבה שלה, קראה למנקה ומשזו סירבה לנקות אחר הכלבה במקום בעליה, גם השפילה אותה מול כולם עד שהמנקה בכתה. הציוץ נמחק, אבל הוביל למבול תגובות נגד הייטקיסטים, ואז לטענות מעניינות, רובן של הייטקיסטים - לשנאת הייטקיסטים.
ולא בטוח שהם טועים. כי קחו את הוויראליות של סיפור הכלבה (שבכלל לא ברור אם נכון או לא) ואת רבות מהתחושות שעולות כלפי המסיבה הזאת, ואפשר להודות שעולם ההייטק קצת בא לנו רע. כי את זה שהשכר הממוצע שם הוא 23,300 ובתחום התכנה 28,400 (הנתונים נלקחו מהפרק "למה אתם לא בהייטק?" של הפודקאסט חיות כיס) אנחנו יכולים להדחיק רוב הזמן, אבל מהתרבות הארגונית הזאת - שמצליחה לעורר בו זמנית גם קנאה וגם סלידה - של עושר מופגן, שפיכת כספים בלתי נתפסת וניקור עיניים, קשה להסיט את המבט.
אבל אם כבר, הייטקיסטים זוכים להרבה יותר הקלות מהממוצע. לפני כמה שנים כשניקול ראידמן הרימה לעצמה השקת בושם מפוארת עם קוויאר ופיליפ קירקורוב, האתרים נמלאו בטורי דעה שנגעלו מהנובורישיות, הבהמיות, האוליגרכיזם הנוצץ וסר הטעם. ועכשיו? שתיקה. אף אחד לא מעיר דבר על המקבילה ההייטקיסטית (=אשכנזית) שהצליחה להתעלות על הנשף הראידמני. ולמה? אצל אף אחד מהם זה לא מומן על ידי כסף שנלקח מהציבור, מיקרוסופט היא חברה פרטית וראידמן אדם פרטי, למה היא זכתה לקיתונות רפש בעוד מיקרוסופט התקבלו בדממה מוחלטת? למה כשזה מיקרוסופט זה פתאום לא טורטלי ומגעיל וזחוח ומרגיש כמו ג'יפ שחור ענק שחונה על המדרכה? וואלה, זה כן. גם כשזה מיקרוסופט, זה מגעיל לבזבז כל כך הרבה כסף על ערב אחד. זה כוחני, זה לא אלגנטי.
שלכם הכי גדול
יש לציין שבניגוד לראידמן, על המסיבה של מיקרוסופט לא הרבה אנשים ידעו. כאילו, כולם ידעו שמחמוד בא לארץ ל"מסיבה פרטית", כך פורסם, אבל אף אחד לא ידע של מי המסיבה. מיקרוסופט די החרישו את המסיבה הזאת, היא הייתה הנגיף הסיני המסתורי, התפרצה רק בזמן אמת ודרך הסטוריז של עובדים ומקורבים, והפכה לשיחת היום שלמחרת.
וזכותם, ברור, מה ששלהם שלהם. זו לא אשמתם שרוב האנשים לא בהייטק ומרוויחים סכום דומה יותר לזה שמרוויחה המנקה שסירבה לנגב את הפיפי של הכלב של המתכנתת. זה לא אמור להזיז להם, הם רק באו להרים לעצמם - ושכל היתר יסתכלו עליהם מעבר לגדר. אגב, יכלו לנסות לארגן ערב נוסף, שבו אנשים "רגילים" יקנו כרטיסים לכל ההופעות האלו ושהרווחים ילכו לתרומה, או סתם לפתוח אופציה לרכישת כרטיסים למסיבה עצמה. היא בכל זאת נערכת בביתן 1 בנמל תל אביב, זה לא שחסר מקום.
גם ידוע שמדובר בקרבות אגו בין חברות, מדידת "למי יש יותר גדול" שנועדה למשוך עובדים. אבל זה הגיוני שלכל אלו שלא עובדים בהייטק, שרק צופים מהצד בחברות שנאבקות ביניהן על ידי חופשות בקנקון, הופעות ענק מתוקשרות למוות ואננסים טריים בבופה הבוקר, הכל נראה כמו פרק אחד ארוך ובדיוני של "עמק הסיליקון".
עבודה בהייטק היא משאת ליבם של הישראלים, זה ידוע. כולם אמורים לשאוף לשם, זה חוד החנית של הכלכלה, או מילים פומפוזיות אחרות של ביבי ובנט. אבל לא כולם יכולים להיות שם, כי יש מקצועות אחרים שצריך לאייש וכי לא כולם מתאימים וכי - אם עדיין מותר להגיד את זה - יש אנשים שעדיין רוצים לממש את עצמם בדרכים אחרות. הייטק זה לא לכולם, אבל גורמים לנו להרגיש שזה המקצוע היחידי ששווה משהו במדינה הזאת, הוא בטוח בין היחידים שאפשר לחיות מהם, והוא סמן הצלחה עיקרי בחיים. הראשון במדרג הפריבילגיות, אפילו לפני גבר לבן אם כי לרוב קיימת חפיפה בין השניים.
וכשרואים מולנו את הבועה המטורללת הזאת של ההייטק הישראלי - אצולת השכר והמסיבות בחמישה מליון שקלים לערב ותחושת זכאות גדולה מספיק על מנת לגרום למישהו לקרוא למנקה כדי לנגב אחרי הכלב שלו - אי אפשר שלא לקוות טיפ טיפה שהיא תתפוצץ, ולהרגיש שכל החלום הישראלי הזה קיבל טעם לוואי קצת חמצמץ.