מאקו חוגג ארבע
תודה שאתם זורמים איתנו
בימי חיי עבדתי ברוב סוגי המדיות התקשורתיות. כתבתי אלפי טורים וכתבות שהיה להם דד ליין, ערכתי עיתונים שהייתה להם שעת סגירה ושעת הדפסה, גם ברדיו הייתה שעה ייעודית בה זה מתחיל ובה זה נגמר, וכך גם בטלוויזיה: יש את השעה שבה מתחילים לצלם ואת השעה בה מסיימים, את השעה בה משדרים, ואת השעה בה הקרדיטים רצים ועוברים לתכנית הבאה. יש פסגה מסומנת – צריך לטפס אליה, ליהנות ממנה דקה או שעה, ולרדת ממנה, בדרך לטיפוס אל הפסגה הבאה. כמו בחיים. פיקים. פעם למעלה, פעם למטה.

באינטרנט אין את זה. מפלצת האייטמים רעבה תמיד והיא לא לוקחת הפסקות סיגריה. כשהחוזה בינך ובין הלקוחות שלך הוא שאתה צריך לתת להם בכל זמן נתון את כל מה שקורה, כל מה שהוא רלוונטי ומעניין עבורם באיזשהו אופן, אף פעם אי אפשר לעצור. תמיד קורה משהו.

חוגגים 4 למאקו - תחרות
חוגגים במסיבה ספונטנית עם תחרות אכילת קרמבואים
ובכל זאת עצרנו, לשעה קלה, עם מסיבת בלוק פארטי באופן ספייס. שתינו ארבע כוסות (צ'ייסרים, יותר נכון. ערק, אם כבר מדייקים), אכלנו קצת במבה ורקדנו נוסה נוסה, וריהאנה,  ועומר אדם ועוד כל מיני להיטים חרושים שתמיד עובדים. מטר מעמדת הדי.ג'יי, המשיכו לערוך את עמוד הבית במרץ. ככה זה, אי אפשר באמת לעצור.

אמרו לך פעם שיש לך משהו עצוב בעיניים?

ארבע שנים mako באוויר, ארבע במאה קמ"ש ללא הפסקה, ומשמעותה של הקללה הסינית "שיהיו לך חיים מעניינים" כבר מובנת לעומקה. לא משעמם פה, אבל אי אפשר לנוח. כשכל אייטם הוא רק אייטם שרודף אייטם אחר שהיה לפני רגע הכי חשוב, ועוד שניה גם הוא יוחלף – זה נותן לך פרופורציות מכאיבות בדיוקן וגם מסוכנות. מאוד. קל להתמכר לג'אנק פוד, לעוד אייטם שיקליק בטוח, אבל לאורך זמן זה לא עובד, ולכן החוויה המאקואית כוללת וחייבת לכלול הרבה יותר מרק פפראצי, אייטמים של "כך רזיתי 20 קילו בחודשיים", ו"צפו: הכריש שאימץ חתול סיאמי". התפריט שלנו כולל טיפול חדשותי מקיף, לעתים מתומצת ולעתים ארכני, לעתים בטקסט ולעתים בשידור חי, דעות מעניינות מכל סוג שמבטאות תפיסות שונות ומנוגדות, כתבות מגזין ארוכות בוויקאנד, טורים אישיים של מיטב הכותבים, הפקות מיוחדות, ערוצי לווין מתמחים וכו'.

כי הרי יש את העניין הזה עם העיניים. "העיניים", כלומר אייקון העין הקטן שמופיע בכל אייטם באתר ולידו מספר החושף כמה נכנסו אליו, אומרות הכל. עם הזמן כבר פיתחנו מומחיות של סוחרי בורסה: "האייטם הזה ישרוף את האתר, יעשה לפחות 20,000 עיניים", או "זה אייטם טוב, אבל לא מקליק. מקסימום 500 עיניים". נגיד הטור הזה שאתם קוראים – מקסימום כמה אלפים, וגם זה בגלל שבטח יקודם טוב בהומפייג' ובפייסבוק.

חוגגים 4 למאקו - ממשיכים לעבוד בהומפייג'
בזמן המסיבה, עורכי עמוד הבית המשיכו לעבוד
העניין המאתגר הזה בלעבוד בכלי תקשורת, שבכל זמן נתון יודע מה מעניין את הצרכנים שלו, והאם זה עניין רגעי או משהו עמוק, והאם זה רק משהו שמסקרן אותם או משהו שממש חשוב להם עד כדי כך שהם יפיצו אותו בכל אמצעי ההפצה שכל אחד מאיתנו מחזיק היום בקצה אצבעותיו – זו חוויה מרתקת וממכרת. אתה בעיקר לומד. לומד לסנן דברים חשובים באמת מדברים שרק מתחזים לכאלה, ובעיקר אתה לומד שעם כמה שאתה יודע  - אתה לא יודע כלום. העיניים יכולות להפתיע, והן יפתיעו כל עוד תמשיך לבעור אש בעיניים של האנשים שעובדים פה במפעל האינפורמציה הזה.

32 מנדטים למפלגת mako

אנחנו בימים של בחירות, ואתם,  32 המנדטים של mako (כן, זה מה שהייתם שווים אם היינו מתרגמים את הטראפיק שלנו למצביעים בבחירות), בוחרים בנו מדי יום  בתור המקום בו צורכים את החדשות ובידור ותוכן בכלל. זה לא מובן מאליו, ממש לא.

חוגגים 4 למאקו
גם הכתבות אלינור ולירון חוגגות
אז נכון, זה היום בו צריך וחשוב לומר תודה למאות האנשים היקרים שעשו ועושים את mako, תודה לעוד מאות אנשים יקרים, בקשת ובחברת החדשות של ערוץ 2, שגם בלעדיהם לא היינו מגיעים עד הלום, אבל הכי הכי תודה ל-2 מיליון ישראלים שהפכו את mako לחלק מהחיים שלהם, במחשב, בסמארטפון, בטאבלט, בפייסבוק. בגללכם, רק בגללכם, אנחנו פה.

לפי המדדים הסטטיסטיים, זה האיפיון שלכם: אתם כל עם ישראל, כולל ערבים וחרדים, וקיבוצניקים, ומתנחלים ויורדים והיפסטרים תל אביביים וקצינים קרביים, צעירים רק בערך בעשור מהגיל הממוצע באוכלוסייה. אתם מחוברים, אתם מעודכנים, אתם מעורבים, מגיבים, אוהבים ושונאים. האינטרנט טבעי לכם, נולדתם לתוכו או התרגלתם אליו.

כש- mako עוד היה בשלב העוברי, קיווינו מאוד שיהיה קהל למיקס הזה של חדשות ובידור, לסוג התוכן הזה ולסוג הטיפול העיתונאי הזה, למקום בו כותרת על האיום האיראני מתחככת באייטם על המסעדה החמה של הרגע, מאמר של רב יכול להופיע ליד "הישראלית הסקסית", ניתוח גיאו-פוליטי מורכב צץ בכיף ליד פפראצי של יאנה, ושפרק של "חטופים", ז'אנר עליון שכל דקה בו עלתה אלפים רבים של דולרים, יכול להתחרות בווידאו חובבני וקורע שמישהו צילם באייפון בבית ספר שלו.

הדבר הזה, שבירת ההיררכיה הקלאסית של העיתונות, היה ועודנו קשה לעיכול עבור סוג מסוים של אנשים, אנשים שרגילים לתקשורת שאומרת להם מה חשוב ומה לא, גם אם "החשוב" הוא תרגיל פוליטי קלוש ששום דבר לא ייצא ממנו, וה"לא חשוב" זה טור אישי שנוגע בנימי הנפש ורלבנטי מאוד לגולש. גם לנו יש את השילוש העיתונאי הקדוש של "חדש. חשוב. מעניין", רק שההגדרה שלנו לערכים האלה קצת שונה. אנחנו שמחים לראות שאתם זורמים איתנו בקטע הזה.

תמשיכו ככה.

חוגגים 4 למאקו - קרמבו
הופה גנגאם סטייל