נפתח בהבהרה: מעטים רוצים לגור בתל אביב. לא פגשתי אדם ששמע כי אני מגדל את בתי בסמוך לרחוב קינג ג'ורג' ופיו התמלא ריר. לא מעט צעירים יעדיפו לגור מחוצה לה ורק אחוז קטן ממי שהכרתי בחר בתל אביב כאופציה ממשית ולא כגיחה קצרצרה. מתוכם, בודדים גרים במרכז העיר מתוך אהבה לאווירת האוטובוסים.
ובכל זאת המחירים ממשיכים לעלות בתל אביב, כמו גם בירושלים, בבאר שבע וערים מרכזיות אחרות. הציבור ממשיך להאמין שמדובר בתהליך טבעי של היצע וביקוש, אבל האמת היא, שאם צעירים העובדים עבור שכר מינימום מוכנים לוותר על 75% ממשכורתם עבור דירה מתפוררת במרכזי הערים, כנראה שפשוט אין להם ברירה. הם כבולים, והסיבות לכך אינן אופנתיות במיוחד.
כלי רכב – מגורים שלא בעיר גדולה מחייבים כלי רכב. מי שגר בפאתי חולון לא יכול פשוט "לקפוץ" לרגע, לשום מקום. לא מדברים על זה, אבל מלבד דירה לרוב הצעירים אין כסף למכונית. גם אם קיבלו אחת במתנה, העלויות השוטפות של דלק, ביטוח ותיקונים שוות לשכ"ד ממוצע. בכל פעם שאתם מבקשים ממישהו לעבור מחוץ לעיר, אתם מוסיפים לפחות מכונית אחת לפקקים ולזיהום האוויר.
תחבורה ציבורית – אין בישראל תחבורה ציבורית אלא מערך הסעות מצומצם שפעיל בחלק מהיום. אם אתם מהבודדים שתחנת האוטובוס מתחת לביתם מובילה היישר למקום העבודה – אשריכם. עבור השאר, במיוחד אלו שעובדים במקצועות המחייבים תנועה, לא מדובר באופציה ריאלית. בנוסף, אוכלוסיית ה"צעירים" והצעירים פחות, פעילה בעיקר בלילות ובסופי שבוע, שעות בהן גם כך אין תחבורה ציבורית. אפשר לגור ביד אליהו ואפילו להרחיק עד בת ים, אבל אם חשבת ללמוד אצל חברה במהלך הלילה, או שאתה עובד כמלצר עד השעות הקטנות – תשכחו מלחזור הביתה (מרחק עשר דקות נסיעה ברכב ממרכז העיר).
תעסוקה – עיקר המשרות נמצא בערים הגדולות, ואילו משרות "סטודנטיאליות" נמצאות כולן רק בערים. מהסיבות שצויינו כבר, ברור שמי שאין לו רכב לא יכול לעבוד משמרות לילה (שוב, סטודנטים) אם אינו מתגורר בסמוך לעבודה.
חיי חברה – הבורגנות הישראלית מעדיפה חיי נוחות, וכך יצא שכל הערים והשכונות שקמו כאן נבנו כערי שינה. בלי להעליב את חיי הלילה הסוערים של פתח תקווה, אין סיבה שאנשים צעירים לא יוכלו ליהנות ממה שיש לעיר הגדולה להציע. יהיה להם את כל החיים להיקבר בדירות שיכון ולפתח תסמיני דכאון וחרדה כתוצאה ממשכנתא ויוקר מחיה בלתי נתפש.
זאת לא בעיה תל אביבית
הציבור אוהב לבטל את מחאות הצעירים כבעיות של פינוק, אבל בעיית הדיור היא לא תל אביבית - היא ירושלמית, חיפאית ובאר שבעאית. מחירי הדירות מרקיעים שחקים בכל הארץ. כל מקום אליו עוברים צעירים הופך לאקסלוסיבי ומחירי הדירות (והשירותים בסביבה) מזנקים בהתאם. גם אם נצליח להתגבר על הקשיים שתוארו ולעבור מחוץ לעיר, המחירים הגבוהים יעברו איתנו. לממשלה יש מספיק דרכים לפקח על שכר הדירה ומחירי הדירות, כפי שהיא עושה בתחומים אחרים כגון מזון ותקשורת, החל מעידוד בניה ועד לפיקוח מחירים, אבל היא מעדיפה לייצר כותרות במקום שינוי אמיתי.
מיום חמישי, 14.7.2011, אנחנו נדאג שיהיה להם קצת יותר קשה להמשיך ולהתעלם. אתם מוזמנים להצטרף אלינו ולהעתיק את מקום מגוריכם לכיכרות העיר. בתל אביב זה יקרה ברחבת הבימה, בירושלים נתראה בככר ציון והתארגנויות ספונטניות מוזמנות להקים מאהלים גם בערים נוספות. נכון שמגורים זה לא קוטג', אבל זה גם חשוב.