אחרי שהכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה בדרישה להעלות את שכר המינימום, עולה שוב הדיון בשאלה האם העלאת שכר המינימום ל-30 שקל לשעה תגדיל את שיעור האבטלה. בדומה לדיונים כלכליים רבים אחרים, גם בדיון זה כל אחד מהצדדים, אלה שטוענים שהאבטלה תעלה ואלו הטוענים כי לא, מגבים את עמדותיהם במחקרים אקדמיים.
התיאוריה הכלכלית המקובלת מנבאת כי העלאת שכר המינימום תקטין את שיעור התעסוקה, ובארה"ב לבדה בוצעו עשרות מחקרים שבחנו טענה זו. מחקרים אלה הצביעו ברובם על כך שהעלאת שכר המינימום תשפיע לרעה על רמת התעסוקה, וכך סיפקו תחמושת לאלה שמתנגדים להעלאת השכר. על בסיס זה, נדחית שוב ושוב הדרישה להעלאת השכר. אולם, השאלה היא עד כמה קובעי מדיניות יכולים להסתמך על מחקר כלכלי בתהליך קבלת ההחלטות? התשובה היא שהם לא תמיד יכולים ואחת הסיבות לכך היא מה שמכונה בספרות האקדמית "הטיית פרסום" (publication bias).
לא פורסמת – לא טעית (וגם לא צדקת)
כדי לנפץ את הטיית הפרסום בנושא שכר המינימום, צמד כלכלנים אמריקאים אספו 64 מחקרים בנושא שכר מינימום ואבטלה, והגיעו למסקנה כי "אם משקללים את ההשפעה של הטיית הפרסום, לא מוצאים עדות לקשר שלילי בין שכר המינימום לרמת התעסוקה".
מחקרם המפורסם של Card ו-Krueger משנת 1994 אף חיזק את הטענה הנגדית, לאחר שמצא כי העלאת שכר המינימום הביאה לגידול במספר המועסקים. החוקרים נעזרו בעובדה שבשנת 1992 שכר המינימום במדינת ניו-ג'רזי הועלה, בעוד במדינה השכנה פנסילבניה הוא נותר ללא שינוי. המדינות השכנות די דומות, לכן הם השתמשו בפנסילבניה כמעין קבוצת ביקורת בניסוי. התוצאה הפתיעה רבים ואף השפיעה רבות על מקבלי המדיניות. בניגוד לתיאוריות הכלכליות המקובלות, מחקרם הראה שיש גידול מובהק במספר המועסקים בניו-ג'רזי לאחר העלאת שכר המינימום, ביחס לשכנתה. תוצאות המחקר הביאו לכך שהוא זכה להדים רבים ועד היום ממשיך לעורר מחלוקת רבה.
למרות המחלוקות, המאמר נכנס לקאנון הכלכלי וקובעי המדיניות לא יכולים להתעלם ממנו. אבל האם יתכן שלמרות המתודולוגיה המבריקה שלו, הוא כלל לא היה מתפרסם לו היה מקבל תוצאות לא מובהקות, ותרומתו למדע לא היה מתגלה? כנראה שלעולם לא נדע.
מאור מילגרום הוא חוקר במכון לרפורמות מבניות