מאז שהגעתי לישראל בשנת 2008, התקופה הכי מעניינת עבורי כאן היא תקופת הבחירות. בחודשים האלה אני מנסה כמה שיותר לקרוא את העיתונים והאתרים הישראליים. מעניין אותי לעקוב אחרי הנאומים והקמפיינים, ואחרי ההבטחות של המועמדים השונים לעתיד טוב יותר. אחד מנסה להראות שהוא ישנה את המצב הכלכלי בעוד אחר מדבר על המלחמות והמצב הביטחוני. מעניין לראות איך כל מועמד מנסה להציע תקווה לבוחרים, ואיך המועמדים גם מדברים זה על זה.
מרגש אותי מאוד לראות איך כל אחד מהישראלים יכול לקחת חלק. אני רואה את החברים הישראלים שלי בפייסבוק מביעים את דעתם, יוצאים נגד המועמד הזה או תומכים במועמד אחר. העיתונות מלאה במאמרים ופרשנויות, וכל הזמן מתגלים סקנדלים וטלטלות, הכל חשוף בפני הציבור. הדבר האהוב עליי הוא קריקטורות משעשעות בעיתונים - מדהים איך אפשר להתייחס בהומור לפוליטיקאים חשובים, ולצחוק גם על שחיתויות ועל המצב ביטחוני.
כלוא בלי משפט, ובלי לבצע פשע
הדבר שהכי בולט בעיתונים הוא שגם ישראל נואשת בעצמה להגנה ולביטחון. אני יודע ומבין שהישראלים מפחדים מהמלחמות, שהם מרגישים שהעולם שונא אותם. כשאני קורא את זה – אני לא מצליח להבין איך אנשים שבעצמם היו פעם פליטים נרדפים יכולים לא להבין אותי. אני מבקש מישראל את אותה הגנה שהיא הזדקקה לה פעם. אנא, היישרו מבט אלינו. אנחנו בני אדם, עם רגשות, חלומות ותקוות בדיוק כמוכם. אנחנו לא רוצים לפגוע או להזיק לכם. אנחנו מכבדים את הישראלים, יודעים שאנחנו אורחים בבית שלכם, ורוצים רק לחיות בשקט – עד שנוכל לחיות בדמוקרטיה חופשית גם במדינה שלנו.
אוגוסטינוס הקדוש כתב ב"עיר האלוהים" על ירושלים, עיר החסד שאהבת האל שומרת עליה ומביאה אותה לגאולה. אני חושב על הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון שנמצאים בירושלים, ומתפלל שקצת מהחסד הזה יגיע גם אלינו.