אתם בטיול שתמיד חלמתם עליו באפריקה. הגעתם לקניה, כפר קטן בשם קוגלו. הילדים בכפר מקסימים, אבל מביטים בכם במבטים בוחנים. אתם מתים להציג בפניהם את הקדמה טכנולוגית שאולי תעזור להם לשים סוף לנחשלות ושולפים את האייפון מהכיס. ואולם, אם מקודם היה מדובר במבטים בלבד, עכשיו חבורת הילדים מתגודדת סביבכם, מנסה לברר מקרוב מי הם היצורים המערבייים שלפניה: מה הם אוכלים ושותים, איפה הם ישנים ואיך זה מרגיש לגעת בהם. אתם כמובן לא מתנשאים חלילה, אבל בכל זאת לא מצליחים לעצור את החיוך הקטן שמתגנב מתחת לשפם, "פרובינציאלים", אתם ממלמלים.
אתמול נשיא ארה"ב נחת בישראל. את פניו קיבלו בטקס מכובד עשרות אנשים עם אייפונים שלופים, עיתונים שפנו אל הנשיא באנגלית כבר בעמוד השער עם קריאת "Welcome" ו"שאלונים אמריקאים" (משחק מילים שכזה) על חייו של אובמה. בעת הטקס ששודר בשידור ישיר, יידעו אותנו שאמו של נשיא ארה"ב הייתה אנתרופולוגית ושהוכנו מראש כמויות גדולות של סוג הדם של הנשיא, AB, הנחשב לנדיר יותר. הפרשנים, אחד מהם הוא הגניקולוג ד"ר אחמד טיבי, הסבירו כיצד יתמודד עם החום בארץ.
ואם זה הספיק למלא שעת שידור אחת או חמישה אייטמים, אפשר להגיע לחלק הדרמטי לא פחות: השרשראות שהוענקו לבנותיו של אובמה והמבורגר הצעצוע שיקבל הכלב לבית אובמה, בו.
ירושלים פינת קניה
ונעבור מיד לשידור ישיר ומיוחד - ראיון עם שף המלון בו ישהה אובמה. "נו אז מה אובמה יאכל?", שואל אותו כתב בכיר ובעל ניסיון, "אני לא מורשה לומר", משיב השף שזכה לפרסום אדיר עבור עצמו והמלון. אז כן, אם שואלים אותי - הגזמנו. התקשורת הישראלית, ואני בתוכה, נסחפה בסיקור הביקור הנשיאותי והתבשמה יתר על המידה מאבק הכוכבים הנשיאותי ששטף את הארץ.
"זאת ממש לא הייתה הגזמה", אומר לי ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים שעומד בתור לקפה בחדר העיתונאים כאחד העם, "זה פשוט שסוף סוף יש לנו חדשות טובות. חדשות רעות מגיעות מהר, חדשות טובות לא. אז למה שלא נתלהב מזה?".
לנאום של אובמה בירושלים נהרו מאות נחילי סטודנטים נרגשים שהגיעו שעות ארוכות כדי להמתין בשמש ולעבור את הבידוק הביטחוני. כולם המתינו בסבלנות, החל מעופרה שטראוס ועד תמר איש שלום, ונדחסו לתוך האולם הרחב כדי לשמוע את מוצא פיו של הנשיא הגדול מאמריקה. ואז, בזמן שאנחנו זכינו לזריקת התקווה שהפריח נאומו של האיש החזק בעולם, ראיתי חיוך קטן בזווית פיו, זוכרים? אותו חיוך שחייכתם אתם באפריקה, בכפר ממנו הגיע אביו. הוא מלמל מילה. ולרגע נדמה לי שאני רואה אותו אומר: "פרובינציאלים".