לו הייתה מוגשת תלונה נגד קצב כמה שנים קודם לכן, התסריט שמוצג פה כבר לא היה נשמע לנו מופרך כל כך. קצב, בסופה של חקירה ומתן גזר דין היה נשלח לכלא או מקבל כל עונש אחר כאיש ציבור אבל לא כנשיא. שאר ההטרדות של אותן הנשים שהפכו ל"אותיות מבית הנשיא" היו נחסכות מהן. וגם מאיתנו היה נחסך לא מעט, למשל: הצורך להסביר לילדי בית הספר מה אומר המשפט "נשיא המדינה הוא עבריין מין מורשע" והסיקור הלא מחמיא ברחבי העולם על הנשיא הישראלי הראשון בכלא.
רגע לפני שאנחנו העיתונאים ממהרים לטעון למניעים פוליטיים ולפני שממהרים לבטל את הטענות מבלי בדיקה מעמיקה, כדאי שנזכור שגם אם אחת המתלוננות נגד קצב הייתה מגישה את תלונתה רגע לפני מינוין, היא הייתה זוכה לקיתונות של ביקורות, אבל הפגיעות בנשים נוספות, כמו גם הקלון שבהרשעת נשיא מדינת ישראל, היו נחסכים מכולנו.
ברור שעוצמת התלונה הנוכחית אינה משתווה בשום אופן לתלונות שהוגשו נגד קצב, אבל לבטל את התלונה במחי יד רק משום שהוגשה לפני המירוץ לנשיאות, הוא חטא נגד כל הנשים המותקפות באשר הן. התזמון אינו מצדיק את ההתקפה כנגד המתלוננת אינו מצדיק האשמות כמו שנשמעות ביומיים האחרונים לפיהן מישהו שילם לה, מישהו גרם לה לשקר, מישהו למד מבית הקלפים ועוד ועוד. הפרקליטות חייבת לבדוק מה עומד מאחורי התלונה, גם אם מדובר בהתיישנות. עלייה לחקור אותה כפי שחוקרים כל תלונה על הטרדה מינית משום שמדובר באיש ציבור המועמד לתפקיד בכיר, ואז - רק אז, להחליט אם היא שיקרה או לא.