ובכן, גילוי נאות: אני לא בחורה רזה. מעולם לא הייתי ואם לומר את האמת, רוב הסיכויים שלא תתפסו אותי בביקיני – גם לא בעוד חמש שנים. היחסים שלי עם הצורה החיצונית שלי עברו עליות ומורדות, לכן מצאתי את עצמי לא פעם בכל מיני דיאטות כאלו ואחרות. על שלב דיאטות הכאסח המטורפות דילגתי, אבל העברתי את כל שנות נעוריי במחשבה שאוכל הוא דבר נורא ואיום ושאני צריכה להרגיש נבוכה ואשמה על זה שאני אוהבת לאכול.
מבט אחד במגזיני נשים, פרסום חוצות או מבזק פרסומות בטלוויזיה מסביר למה אני, כמו כמעט כל אישה שתפגשו, הסתבכתי במעגל האכזרי של הדימוי העצמי המעוות: בין אם אנחנו שמים לב לכך ובין אם לא, כל הזמן מכתיבים לנו מה אסור שנהיה ומה אנחנו צריכים להיות. את בוחרת שלא להשתמש באיפור? אסור. את בלונדינית חטובה וחייכנית? מותר. אתה רגיש ועל כן מראה רגשות? אסור. אתה גבר מסתורי ומסוקס? מותר. וכך, שטיפת המוח מחלחלת עד שאנחנו פשוט לא רוצים להיות אנחנו.
האושר הוא פחמימה ריקה
הנה, רק לפני כמה ימים הצהובון הבריטי "סאן" חשף שהניתוח הפלסטי המבוקש ביותר בבריטניה בשנת 2012 היה "אף כמו של קייט מידלטון". לא ניתוח אף שיתאים לפרצוף של המנותחות, חס וחלילה. אף כמו של הדוכסית מקיימברידג' הוא האף שבו חפצו נשות בריטניה.
נכון, מידלטון יפה, מעודנת ואומרת כל כולה קלאס וסגנון, אבל באיזה מחיר? מאז החתונה המלכותית – לקראתה פצחה ב"דיאטה", או ליתר דיוק – צום, קייט הפכה לצל של עצמה. בתמונות שלה ושל וויליאם מהימים בקולג' היוקרתי ההוא היא נראית בריאה, חייכנית ומאושרת. והיום מה? הבחורה בהריון, למען השם, ועדיין נראית כמו עלה נידף ברוח. היא אולי מחייכת למצלמה, אבל קשה לי להאמין שיש שם אושר גדול.
זה אולי נשמע כמו נאום ריק מתוכן, אבל האמינו לי: את המילים האלו אני חוצבת ישר מהלב ועל סמך הרבה ניסיון אישי. נכון, לא נוכל להילחם בטחנות הרוח של עולם הפרסום וכדי למכור לי בושם עדיין ינסו לשכנע אותי שאם אקנה אותו אראה כמו הדוגמנית השדופה שמפרסמת אותו, אבל האם הדוגמנית השדופה הזו בהכרח מסמלת אושר? מאחר וסביר להניח שהיא לא נגעה בפחמימה בערך מגיל 10, לא נותר לי אלא להסיק שהתשובה היא פשוט לא.