סדרת מנהיגות

1. גולדן סטייט

איפשהו בהוואי, דון נלסון הרים הבוקר שמפניה, הדליק סיגר והתרווח בהנאה. אין לנלסון מניות ישירות באליפות הזו של גולדן סטייט, אבל הוא יכול לדרוש עליה דיבידנדים.

נלסון היה הכובען המשוגע של הליגה. הוא לא היה מאמן; הוא היה מדען, והפרקט היה שדה הניסויים שלו. הכדורסל של נלסון, למראית עין, היה כדורסל של גימיקים. הוא לקח שחקנים בגובה של עמוד חשמל והכריח אותם לזרוק שלשות. הוא לקח גמדים והכריח אותם לשחק בעולם של הגולייתים.

אבל לגימיק של נלסון הייתה תמה. נלסון האמין שבסופו של דבר מדובר במשחק של התקפה. שיותר חשוב לשים את הכדור בסל מאשר לפתח טקטיקות מסובכות שימנעו מהיריב לשים את הכדור בסל.

האליפות של גולדן סטייט היא יותר מאליפות. מדובר בבשורה. זהו לא הסמול בול שניצח  לקבוצה את המשחק. זו העובדה שהיא שמה על המגרש חמישה שחקנים שמסוגלים לשים את הכדור בטבעת. נגמר עידן חוטבי העצים.

• אחרי 40 שנה: גולדן סטייט אלופת ה-NBA
• במשחק הקודם: דייויד בלאט צריך ללמוד לנהל

2. קרי

נלסון לא זכה מעולם באליפות. הוא לא זכה בגלל שהוא מעולם לא אימן כישרון כמו סטף קרי. כשאני חושב על קרי, אני חושב על פרסומות אמריקאיות למכוניות. אלו פרסומות שבאותיות הקטנות שלהן כתוב שהנהג הוא מקצוען ושהצופה לא אמור לעשות את מה שהוא רואה. זה מה שאני חושב כשאני רואה את קרי קולע, או מכדרר, או חודר לסל, בין שניים, נגד הכיוון שבו כידרר.

אבל הקליעה של קרי לא נכנסה היום. אם קרי היה מכונת נקודות, זו היתה מכת מוות עבורו ועבור הקבוצה. אז מדובר בכוכב-על בהתקפה שהקבוצה לא ממש חייבת את הנקודות שלו בשביל לקחת אליפות. אני חושב שככה מגדירים מנהיג.

ואיזה מנהיג. מלחין של מגע  הכדור ברשת. אציל מקסים שנתן לשחקן אחר להיות השחקן היעיל ביותר של סדרת הגמר.

3. לברון

זה לא היה קורה בקבוצה של לברון ג'יימס. זה לא החומרים שמהם בנוי לברון ג'יימס. אחרים יכולים לזרוח לידו, אבל לא לגנוב מזוהרו. העונה הזו של ג'יימס הוכיחה לי שהוא נע על פרבולה דו-ראשית. שחקן ענק ואיש קטנטן.

יש עיתונאים שחיים מלדברר את ג'יימס. עיתונאים שחייבים לתת רמקול למה שהוא חושב ורוצה. כשעיתונאי מקורב כותב על בלאט כמו שכמה עיתונאים המקורבים ללברון כתבו השנה, הוא לא עושה עבודה עיתונאית. הוא מדברר. לארס שניתז לכיוונו של בלאט יש מקור אחד.

הקריירה של ג'יימס היא קריירה של מספרים. עם כל משחק שעובר הוא קובע עוד שיא, פוסח על עוד סטטיסטיקה של שחקן אגדי מהעבר. והסטטיסטיקה הכי חשובה כעת היא זו: שתיים משש.

לברון הוא תלמיד של המשחק ברמה המעשית. אי אפשר לטעות בכך. הנתונים והיכולות הפיזיות איפשרו לו לחקות גארדים וסנטרים. אבל הוא לא תלמיד של המשחק ברמה הרוחנית. הוא לא למד מאומה מאיך שג'ורדן שם את הגורל שלו בידיים של פיל ג'קסון.

4. בלאט

בלאט לקח הימור במשחק האחרון. הוא דחף את הכדור פנימה והכריח את גולדן סטייט לשחק את המשחק שלו. הוא הימר על לברון כחלק מההתקפה כדי להשאיר אותו עם מספיק אוויר כדי לסיים את המשחק. אבל כשלברון נכנס למשחק, הבור של קליבלנד כבר היה עמוק מדי.

הוא היה עמוק מדי, כי הוא היה בסופו של דבר כדורסל של גימיקים. דלבדובה היה גימיק של שני משחקים, גם שאמפרט כסקורר. עם הסתמכות על המשחק עם הגב לסל של טריסטן תומפסון אפשר לקחת את אליפות המזרח. לא את אליפות ה-NBA.

5. ג'רי ווסט

ל-NBA יש אייקון. אייקון עם רקע אדום וכחול ובתוכו שחקן מכדרר בידו השמאלית. השחקן הזה הוא ג'רי ווסט.

האליפות הזו הייתה החותמת לכך שווסט - היום חבר בהנהלה של הווריורס - הוא בונה הקבוצות הגדול בהיסטוריה של הכדורסל. האיש שלא רק בנה קבוצה שלקחה אליפות, אלא גם שינתה את המשחק.