איש אחד נכנס לבר ומבקש מהברמן שיכין לו את 'המרכז השפוי'. הברמן שואל אותו, "איך מכינים את 'המרכז השפוי'?", אז הלקוח עונה, "פשוט תמזוג חצי וודקה וחצי וויסקי". הברמן מכין לו את הקוקטייל המוזר, והלקוח שותה אותו עד הסוף ויוצא מהבר.
עוברות שנתיים. אותו לקוח נכנס לאותו בר, והברמן ישר מזהה את האיש שהזמין את המשקה המוזר. הוא שואל אותו, "שוב? חצי וודקה, חצי וויסקי?", והלקוח עונה, "מה פתאום. זה היה דוחה. הפעם תמזוג לי חצי וויסקי וחצי וודקה". הברמן המבולבל אומר, "אבל זה יהיה אותו דבר בדיוק". והלקוח לוחש, "נכון. אבל לפחות זה לא מרגיז אף אחד. ואגב, תנסה לערבב הכי חזק שאתה יכול".
יאיר גולש בזמן
יאיר לפיד אוהב לערבב הכי חזק שהוא יכול. הוא אוהב לתקוף את ארגון 'שוברים שתיקה'. ואת תנועת 'כהנא חי'. לפעמים הוא גם משווה ביניהם. שזה מוזר; כי אני, נגיד, לא אוהב את האייטיז וגרגירי חומוס, אבל בכל זאת מבין שאי אפשר להרגיש אותו דבר כלפיהם, ואני בטח לא יכול לבוא לבנאדם ולהגיד לו שהוא צבוע כי הוא לא אוכל גרגירי חומוס אבל שומע אייטיז על החיים שלו.
אפשר להתווכח על הפעילות של 'שוברים שתיקה'. זה אפילו ויכוח חשוב ומעניין כשהוא מתנהל בין ימנים אינטליגנטים לשמאלנים אינטליגנטים. אבל יאיר לפיד חי ביקום מקביל לשלנו, שזהה כמעט בכל הפרטים, אבל כמו בפרק של 'גולשים בזמן' צריך למצוא את הנקודות המעט שונות. אתם יודעים, הכול אותו דבר רק שקופרניקוס הוא יווני, זנון חי במאה ה־16, דולצינאה היא הסוסה של דון קישוט, והשער בבית של קווין מאלורי לא חורק. וביקום המקביל הזה שלפיד חי בו, 'שוברים שתיקה' ו'כהנא חי' הם בעצם אותו דבר.
אבל ביקום האמיתי שלנו הם – מה לעשות – לא. לא במטרה המוצהרת שלהם, לא ברמת האלימות שהם מפעילים, לא בתמיכה הישירה והעקיפה שהם מקבלים מהפוליטיקאים מהמחנה הרלוונטי להם. זה באמת דורש מחשבה של שלוש שניות כדי להבין שאפשר לא להסכים עם 'שוברים שתיקה', אבל עדיין, ובכן, לשמוע אייטיז על החיים שלכם.
אלא ששלוש שניות של מחשבה זה הרבה, ולכן אנשים מקבלים את המשוואה הזאת כמובן מאליו, כמו יחס גרוע ממלצר בבית קפה של היפסטרים. כי אנשים רוצים להרגיש חלק מהקוקטייל המוזר הזה, 'המרכז השפוי'. הם לא רוצים להתווכח עם שמאלנים שיקראו להם פשיסטים או עם ימנים שיקראו להם בוגדים, אז הם לוקחים את הנקודה המרכזית ביותר על ספקטרום הדעות, כפי שהוגדר להם על פי נקודות הקיצון בכל צד, ובוחרים בה.
ולכן, מה שהשמאל צריך לעשות זה לדפוק את השיטה. להרחיב את הספקטרום עם עוד שמאל שיהיה הרבה יותר קיצוני מ'שוברים שתיקה'. אני מדבר על ארגונים רציניים וממומנים שרשומים אצל רשם העמותות, ודורשים, במוצהר, מין אוראלי למחבלים. או ארגונים שלא יבקשו לסיים את הכיבוש, אלא להפוך אותו ולהחיל כיבוש פלסטיני בתוך גבולות הקו הירוק, בטענה שעכשיו תורם ורק ככה יהיה איזון. דברים כאלה.
ואז יאיר לפיד ומצביעיו יוכלו להישאר באותה נקודה על הספקטרום ולהגיד בכיף ש"שמע אחי, אני לא קיצוני לאף צד. לא צריך להיות קיצוני. אתה יודע, אני לא כהנא חי, אבל אני גם לא ארגון־האנטישמים־רוצחי־כלבים־עם־אף־ארוך־כי־הם־נראים־קצת־יהודים. אני באמצע כזה, 'שוברים שתיקה'".
מי רוצה חלה?
אני יודע שזה מעליב שאני מדבר אליכם, מצביעי יאיר, כמו אל מטומטמים. אבל זה לא אני התחלתי. זה יאיר. יאיר לפיד יודע שהוא משקר כשהוא אומר ש"העדויות של 'שוברים שתיקה' הן אנונימיות ושקריות". וכשהוא משקר את השקר הזה הוא לא עושה את זה מתוך הערכה למצביעים שלו. הוא לא חושב, "המצביעים שלי הם אנשים רציניים ומנומקים, אני חושב שאני אזיין להם את השכל קצת". לא. הוא חושב לעצמו, "מה זה משנה. אני אגיד עוד כמה פעמים 'מעמד הביניים' ו'הרוב השפוי' והם יקנו את זה. ואלה שלא יקנו את זה, בואו רק נגיד שיש לי פה חלה להפרשה! מי רוצה חלה? מי ילד טוב רוצה חלה???".
וזה לא רק לפיד הנוכחי, יו"ר 'יש עתיד'. זה גם לפיד הבא, יובל דיסקין, יו"ר 'יש עוד יותר עתיד'. דיסקין כתב פוסט ויראלי בו הוא "רוצה להקיא מהמטורפים הימנים האלימים וההזויים שנראו רוקדים בחתונה המבחילה עד מאוד, ואני רותח מזעם כשאני שומע את יפי הנפש המלוקקים של השמאל היושבים בבתי הקפה בתל אביב ועושים את עצמם למצפן המוסרי שלנו".
עכשיו, אין ספק שזה מכעיס מאוד, אנשים ששותים קפה. זה ללא ספק חטא מוסרי שמסמל את סוף הציונות. אבל תנו לי להרגיע אתכם. דיסקין לא רוצה להקיא מיושבי בתי הקפה התל אביבים והם גם לא מרתיחים אותו מזעם. הוא מספיק חכם כדי להבין שאלא אם כן הקפה הזה עשוי מ – כאילו, לא יודע – מתנחלים, אין באמת סימטריה בין יפי הנפש ששותים אותו לבין אנשים שרוקדים בחתונה עם בקבוקי תבערה ותמונות של תינוקות פלסטינים מתים. הוא פשוט מבין את מה שלפיד הבין, ואת מה שהבינו הרבה לפניו: שאם הוא לא מגנה את השמאל לפני שהוא מגנה את הימין – הוא נפסל. כי אז זה אומר שהוא שמאלני, ואם הוא שמאלני אז הוא בעצם פלסטיני, והפלסטינים, כמו שאמר יאיר לאחרונה, הם לא משהו.
יש לך מפלגת מרכז בחום?
הבעיה היא שיאיר לפיד בא בהרבה צורות. כידוע, הוא לא המציא את מפלגות המרכז. הוא אפילו לא הראשון במשפחה שלו. קדמו לו שינוי, קדימה, הדרך השלישית, מפלגת הכול, התנועה, ורק אחת מהמפלגות האלה המצאתי. וגם בבחירות האחרונות נכנסנו לאותה חנות שמכרה לנו את יאיר וביקשנו את אותו דגם אבל בחום – רק כדי לגלות שהוא עדיין נראה עלינו משמעותית פחות טוב מבקטלוג.
אז לפני שתיפלו שוב בקסמיו של יאיר הזה, או בקסמיו של יאיר הבא, תשאלו את עצמכם מה זה 'מרכז שפוי'. ואם 'שפוי' זה ההפך מ'דעה'. ובכל מקרה, תזכרו ש"אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות". ואת זה לא אני המצאתי. אמר את זה זנון, במאה ה-16.
המאמר התפרסם במקור בגיליון ינואר של "ליברל"