אני אילן. לא שמאלני או כל תיאור נוסח העולם הישן. הלילה, בתל אביב, עברתי טראומה. אני מנסה לנפק את הרגעים שחוויתי על כתב. רגעים של אימה ופחד, של תקווה, של שיט שיט פאק פאק כי הכל פה נדפק .
נתבקשתי לפרט את מה שקרה לי אמש, כי מישהו קיבל את הרושם, המוצדק, שהיום נחצה גבול, שמשהו איום קרה הלילה, שמלחמת אזרחים אמיתית החלה לתפוס תאוצה. העניין הוא שאני חייב לכתוב מה שקרה לפרטי פרטים, כדי שיבינו בדיוק את הממדים של מה שקרה בתל אביב. כמה הדבר הזה קרוב למלחמת אזרחים.
זאת לא הייתה בעיה, אם לא הייתי כל כך הלום. הלום. כמו כלום. נשבע שראיתי לום. לא מצליח להבין, איך הגענו עד הלום. הגעתי בסביבות 21:00, ההפגנה כביכול החלה, ואם כבר הפגנה, אז עד היום זה הלך ככה. קצת מינגלינג, מזהים איפה התופים, מה ממנטרים, אילו סיסמאות צועקות ואיזה שירים שרים. מנטרים את המצב, סופרים את השוטרים, כמה כוח יש להם וכמה למפגינים.אבל הפעם, לפני שהצלחתי להבין מה קורה, ממש לפני שבכלל צעקתי משהו, עטו עלי שוטרי יס"מ, בדחיפות, תוך סינון מילים כוחניות, לא ברורות, פחדניות אך מאיימות. המון אדם, במיטב מחלצותיו, חולצות שחורות עם הדפס של אגרוף, עטוי דגלים, עפו עליי, עוד לפני שהצלחתי להפגין. התחלתי לפחד, מאד.
מרגע לרגע האווירה הפכה יותר ויותר מתוחה, קיללו אותי ואת החברים שלי ללא הפסקה, וידעתי שהם לא יסתפקו בזה. השוטרים לא ממש ניסו לעצור ולהרגיע אותם ומידי פעם אפילו זזו הצידה והפנו את מבטם גם כן הצידה, רק כדי שחבורה של ימנים תאגף אותנו מצד אחר. הרגשתי שזה יהיה נכון לזעוק שוב לשוטרים שיביאו עוד כוחות, לא נראה לי הגיוני שכמות השוטרים שהיו שם יהוו חיץ מספיק ביני לבין המאיימים להרוג אותי. אז גם הבנתי שהם פשוט באותו צד, הימנים והשוטרים, כמו סוג של מאפיה אפלה ששולטת במדינת ישראל.
קלטתי גם קריצה של יס"מניק לאחד הימנים, יהיה בסדר סטייל, כאילו, סימן לאחים הימנים שלו, תעמדו פה ותצעקו על השמאלנים המנייאקים ואני אדאג שגם תצליחו להחטיף להם כמה מכות. שמאלני, או ערבי רחמנא ליצלן, היה נעצר מזמן. לא הבנתי איך אף אחד מהימנים לא נעצר, איך השוטרים לא מרחיקים את ההמון צמא הדם, איך זה יכול להיות שאני כל כך מפחד מהמפגינים ומהשוטרים כאחד.
האזעקה הייתה פחות מפחידה
שמעתי בום, ואז שוטר אמר לי לעוף מפה כי יש אזעקה, אמרתי שזה לא מה שמפחיד אותי כרגע. ברחתי כי הוא החל לרדוף אחרי ובאמת החלה אזעקה. כוחות הביטחון ברחו אף הם. ידעתי שלמרחב מוגן לא אוכל להגיע בין כה וכה, ופחדתי שאם אברח יתפוס אותי מפגין ימני. הסתכלתי לשמים וראיתי זיקוקים. הימנים מחאו כפיים ושרו שירים, השמאלנים נלחצו אל הקיר הלבן של תיאטרון הבימה. חלק מאיתנו שב לקרוא סיסמאות נגד הכיבוש. הרגשתי שכל רגע יכולים לתקוף אותי שוב אז פשוט נעמדתי במקום.
ההמשך היה בשדרות בן-ציון, כמה אירוני. הספקתי לענות לטלפון שצלצל, לנהל שיחת עבודה ואפילו להתבדח. הלכנו כ-300 מטרים תוך הבנה שמתפזרים, כי מפחיד פה. סובבתי את הראש למשמע צעקות קרב ושוב ראיתי אותם טסים לעברי כמו להקה של צרעות, רעולי פנים. זאת תמונה שלא עוזבת אותי, עשרות בריונים רעולי פנים רצים, קפוצי ידיים, מבקשים לתקוף אותי ואת כל מי שהיה שם.
היום התחילה מלחמת אזרחים, הייתי שם, ראיתי את זה, זה קורה וזה על אמת.