מה שיש זו תמונה של טיל תמיר שמיירט גראד, ואז פטרייה קטנה בשמים, וכל זה ב-90 אחוזי הצלחה. שישו ושמחו בשמחת כיפה, ותנו כבוד לכיפה.
עבור תושבי הדרום זה המון (למעט תושבי עוטף עזה – לכך נגיע בהמשך), עבור כל יושבי האולפנים למיניהם, שלא חדלים מלהלל ולשבח את יוזמי ומפתחי "כיפת ברזל" ואת עמיר פרץ שאישר אותה תחת לחץ - זו תמונת הניצחון.
אבל כולם שוכחים (או מנסים להשכיח מאיתנו) שני דברים חשובים מאוד. הראשון הוא ש"כיפת ברזל" לא מיירטת פצצות מרגמה וקסאמים לטווח קצר שעפים על שדרות, ישובי עוטף עזה וחבל אשכול. כלומר - היא לא יעילה בטווח הקצר ולא פותרת את הבעיה עבור אלה שבאמת חוטפים כבר 12 שנים (ומשום מה יש פוליטיקאים ושרים שסופרים רק 7 שנים - מאז שאשקלון, באר שבע ואשדוד נכנסו למעגל האיום, כי הרי את שדרות הם לא סופרים).
הדבר השני, והחשוב לא פחות, הוא שלמדינת ישראל הייתה את האופציה הזולה והמהירה בהרבה, להצטייד במערכת ההגנה האמריקנית של תותח הלייזר "נאוטילוס", שהיה מוכן לפעולה 7 שנים לפני שהחלו לפתח את "כיפת ברזל" והשיג מאה אחוז יירוטים - לפי ניסויים שנערכו בניו מקסיקו, כולל קסאמים ופצצות מרגמה. עלות כל טיל "תמיר" של "כיפת ברזל" היא 50 אלף דולר לטיל. עלות הפעלת תותח הלייזר "נאוטילוס" - אלף דולר. אחד חלקי 50. כלומר - אפשר היה לבחור במערכת אמריקנית זולה, מוכנה, שמיירטת הכל במאה אחוז. במקומה בחרו במערכת ישראלית יקרה בהרבה, שרק הייתה בשלב הפיתוח, ושלא מיירטת לטווחים קצרים.
איפה הגאווה הישראלית?
אז למה ישראל לא בחרה במערכת האמריקנית שכבר היתה מוכנה, אלא בישראלית שרק נכנסה לתכנון? למה ישראל לא הגנה על תושבי שדרות ועוטף עזה כבר לפני שמונה או עשר שנים? למה היא העדיפה להתעלם ממערכת אמריקנית זולה עם מאה אחוזי יירוט שכבר הייתה מוכנה, והעדיפה לחכות כמה שנים למערכת ישראלית יקרה בהרבה שלא מיירטת הכל, כשבינתיים תושבי הדרום ממשיכים לספוג עוד ועוד?
התשובה היא: כדי לתת עבודה לתעשיות הביטחוניות כמו רפא"ל ושאר מפעלי הטכנולוגיה של מערכת הביטחון, שעמדו בפני פיטורי עובדים. כדי שהגאווה תהיה ישראלית. כדי שבן כספית (למשל) יוכל לשבת באולפן ולהגיד: "אין אף מדינה שעשתה את זה לפנינו, 'כיפת ברזל' גורמת לי להרגיש גאווה כישראלי".
אבל הבעיה האמיתית עם "כיפת ברזל" היא אחרת, והיא חמורה בהרבה. כיוון ש"כיפת ברזל" כל כך מצליחה, היא מאפשרת כעת לדרג המדיני לחפש הפסקת אש עם החמאס, עד לסבב הבא. הרי עד הסבב הבא, אומרים לעצמם מקבלי ההחלטות, "כיפת ברזל" תיירט את רוב הגראדים שהחמאס יירה לישראל (90 אחוז הצלחה, זוכרים?), אז אפשר יהיה לישון בשקט, ואין צורך בהשמדת ארגון החמאס בעזה כדי להביא שקט בדרום.
מי שוב נשאר מחוץ למערכת השיקולים במקרה כזה? נכון, תושבי שדרות ועוטף עזה וחבל אשכול, שלהם אין "כיפת ברזל" ואין תותח לייזר - יש להם רק פתק של ביבי לשים בקלפי בינואר. יופי של "תמונת ניצחון". אכן גאווה ישראלית.