שימו לב לספין שבאופק. מכבש הלחצים מצד משרד ראש הממשלה עובד והנה התקשורת, שמשתעממת ממאות האלפים שיוצאים לרחובות, מתחילה להעלות תהיות בנוגע למי, מה ואיך לעזאזל מממשים את הצדק החברתי ש"העם דורש". שוב עולים הקולות מן הימין, על השמאלנים המובילים את המאבק, על מטרותיו העמומות ועל נסיון הפוטש מול נתניהו. אם גם אנחנו נאזין לקול השמרני בתוכנו שאומר "בואו נחזור לחוף הים ולקיטנות. ממילא דבר לא ישתנה. כולם מושחתים והמזגן מזמין", נהרוג את הסיכוי לסדר אזרחי חדש.
כי מה השאלה שבסופו של דבר עומדת מול כל אחד מאיתנו כשכירים, אנשי המעמדות הנמוכים והביניים, הורים ואזרחים? השאלה היא חדה: האם אנחנו נהנים מן הסדר הקיים או יש מתי מעט שנהנים על חשבוננו? אם התשובה המוחצת היא שכל אחד מאיתנו משקיע את כוחותיו הנפשיים והפיזיים הטובים ביותר בהישרדות היומיומית, רץ במהירות כפולה והולך אחורה, הרי שכל השאר הם קצף על פני המים.
שמאלניים מובילים? נניח. אז בואו, אחינו מהימין, והצטרפו. קריאה להפלת הממשלה? בואו הזכירו, ובצדק, את תפקידן של יתר ממשלות ישראל בדרדור מצבנו (אגב, זה גם מה שמנהיגי המחאה טוענים. וחוץ מזה, זו המשמרת של נתניהו, אז ברור שכאדם וכראש הממשלה הוא הכתובת). חושבים שיש נושאים שלא עולים מספיק על סדר היום? בואו ותעלו אותם.
ולשאלת ה"עמימות": במשך שנים ארגונים לשינוי חברתי, כלכלנים חברתיים ואפילו גופים עולמיים כמו ה-OECD מסמנים בעיות כלכליות-חברתיות קשות במדיניות הממשלה, ומציעים גם שורה של פתרונות. בדיור, בתעסוקה, בחינוך ובבריאות. הגיע הזמן להשתמש בכל אלה.
אין ספק, הממסד מזועזע מהתביעה שלנו לסדר חדש, מהתביעה להיות חלק אמיתי בתהליך קבלת ההחלטות. לא עוד פתרונות מלמעלה של אלה שיודעים, על כל זה אבד הכלח. בעולם פועלים כבר שנים ארוכות מודלים ודוגמאות לשיתוף ציבור מהותי בתכנון, בתחבורה, בחינוך ואפילו בתקצוב.
בסופו של עניין מדובר במאבק אדירים בין מי שנהנה מן הסדר הקיים, טייקונים כפוליטיקאים, אנשי תקשורת כאנשי ממסד אחרים. ההפסד, אם חלילה יגיע, יהיה של כולנו. הניצחון, והוא בוא יבוא, יוכל לקדם סדר חדש, שלא יענה על כל הבעיות ברגע, אבל יתחיל תהליך התחדשות אמיתי. אז שלא יעבדו עלינו.