>> גילה אלמגור דווקא חושבת שאתם צריכים להצביע לרון חולדאי
דווקא כאן, המקום שמחצית מהציבור הישראלי החליט להדיר את עצמו ממנו וכשני שליש (!) מתושבי תל אביב בבחירות האחרונות, המקום הזה שמייצר פוליטיקאים מושחתים, ראשי עיר אנסים ומעטפות מתחת לשולחן, דווקא בו יש מבחן אמיתי. כי כאן כשמדברים על שלום עם שכנינו, מדברים על שכנים אמיתיים, אלה שאתם פוגשים במכולת ולא קוראים עליהם בעיתונים, כשמדברים על לספק לתושבים בטחון, לא צריך כיפת ברזל וטילים בליסטיים אלא לפעמים מספיקה תאורת רחוב שעובדת, כשמדברים על הון שלטון, לא צריך לעשות דוקטורט ברווחים כלואים ובשיטת המיסוי, מספיק לראות איפה נבנה מגדל יוקרה במקום גינה ציבורית, החלומות הגדולים של קיץ 2011 מוכרעים יום יום בזירה המוניציפלית בנושאים של חינוך, תרבות, שירותים ציבוריים, ודיור, או דיור. אבל יותר מהכל הדרישה עם האצבע ישירה לבניין העירייה היא הדרישה הקטנה הזאת: צדק חברתי.
אבל צדק חברתי זאת מילה גדולה, ועם מילים גדולות לא הולכים לקלפי, או לפחות קל להתבלבל בדרך. אז מעבר להזנחת הדרום, על התחבורה הציבורית, לדיור, על מכירת העיר לטייקונים, על איכות הסביבה, על העדר השקיפות והקומבינות לחברים, על החינוך, על דברים רבים יכתבו כמו שכתבו, אבל אתם כבר אזרחים חכמים יותר, אתם יודעים שהמועמד שכל העיר מלאה בשלטים שלו, הוא לא בהכרח המועמד ההגון או המוביל, אלא זה שכנראה יש לו הכי הרבה חברים עשירים. אתם גם יודעים שעיר היא לא סך כל צינורות הביוב שלה כמו שאדם הוא לא סך כל הורידים שלו, עיר לא מסתכמת בטיילת יפה, כמו שאדם אינו מסתכם ברגליים חטובות. עניי עירך (ולא מדינתך) קודמים, אומרים, כי עיר היא בדיוק הקהילה שבה יש לכל אחד מאיתנו עוד שליטה, עוד אחריות.
אתם יושבים? רק 1 מתוך 6 תל אביבים בעלי זכות בחירה הצביע לחולדאי, הפעם באמת כל קול משפיע, כל אחד מכם יכול לשנות את התמונה, זה יכול להיות ההישג המשמעותי הראשון שלנו, מהפך אמיתי בעיר הזאת, בסדרי העדיפויות שלה, בהשראה שהיא תתן לשאר הארץ.
אם בקיץ 2011 ישנתם באוהל, אם צעדתם בהפגנת המיליון או צעקתם "העם דורש צדק חברתי", במבחן הזה אתם צריכים לצאת מהבית, ולמרות הכל, להאמין.
>> גילה אלמגור דווקא חושבת שאתם צריכים להצביע לרון חולדאי