בידיעה בעמוד הראשון של עיתון "הארץ" מתישהו השבוע ראיתי שבבדיקה רנדומלית שערך העיתון התגלה כי בחמישה מתוך עשרה מוזיאונים שנבדקו לא היה שילוט מספק בשפה הערבית. "בניגוד לדרישת החוק", הוסיף העיתון. שיקום מי שמופתע. הערבים מהווים כעשרים אחוזים מאוכלוסיית המדינה, אבל שפתם כמעט ואינה קיימת במרחב הציבורי. בא לי להגיד שהערבית מודרת, אבל אנסה להתאפק כי נדמה לי שכולנו כבר על סף אובר דוז מהמילה הזו.
בכל מקרה, קל לבוא בטענות למוזיאונים שאינם מבצעים את החוק כלשונו, ואף מוצדק לעשות זאת. הלוגיקה פשוטה: כל מקום שמתוקצב על ידי (או בעזרת) המדינה חייב לוודא שיופיע אצלו שילוט בשתי השפות הרשמיות של מדינת ישראל. התנאי הפשוט והברור הזה לא התקיים במחצית מהמוזיאונים שנבדקו (שכללו, אגב, את המוזיאון לאמנות בתל אביב מחד ואת מוזיאון חיל הים בחיפה מאידך) וזוהי בלי ספק בושה לכולנו.
אבל לפי דעתי, היעדר הכיתוב הערבי במוזיאונים השונים איננו הדבר שמעיד על הגזענות הסמויה שהחברה שלנו לוקה בה. אני מוטרד הרבה יותר מהמיעוט הזניח של הערבית שאנו חשופים אליה כשאנחנו מסתובבים במקומות שאין להם שום נגיעה לממסד. כמה מסעדות בתל אביב ראיתם עם שלט שהוא גם בערבית? כמה חנויות למוצרי חשמל עם כיתוב ערבי ראיתם במערב ירושלים? כמה בנקים? מכבסות? חנויות בגדים ונעליים? יש כמה כמובן, אבל מעט, מעט מאוד.
חכו שיהיו פה היספנים
לכאורה אין פה גזענות. "אלה עסקים פרטיים", תוכלו לומר, "בעל הבית יכול לפרסם בכל שפה וצורה שהוא מוצא לנכון. וחוץ מזה - בטח אין לו די קליינטורה ערבית שתצדיק פרסום בשפה הזו". אני טוען שהאמת הפוכה. שיש לנו כאן מקרה קלאסי של ביצה ותרנגולת. שרוב רובם של האזרחים היהודים במדינת ישראל (וממילא גם רוב רובם של בעלי העסקים היהודים) אינו רואה את הציבור הערבי כציבור שהוא "כמונו". "גם אם הם אוכלים במסעדות או קונים נעליים", אומר לעצמו ישראל ישראלי, "הם עושים את זה 'אצלם בכפר'. לא 'אצלנו'". "ואם פעם ב... הם מחליטים לקנות איזה משהו אצלנו", משלימה אותו ציונה ציוני, "אז מה כל כך גרוע שהם יעשו את זה בעברית?".
וכנראה שזה באמת לא כל כך גרוע. עובדה שכולנו פחות או יותר מסתדרים עם זה כבר שנים. אבל זה כן גזעני. העובדה שכציבור אנחנו עדיין איננו מצליחים לראות את הערבים כשווים אפילו כשהם קליינטים, פשוט קליינטים, כאלה שאם יבינו יותר ודאי גם יקנו יותר, היא גזענית לעילא.
אינני יודע כמה היספנים יש בארה"ב (אני די בטוח שפחות מעשרים אחוז), אבל אין ספק שהם מהווים מיעוט גדול ומשמעותי, ולכן כמעט בכל מקום שכתוב בארצות הברית entrance כתוב גם entrada, ובכל מקום שכתוב exit מיד תבחין גם ב-salida. קניונים, מסעדות, שדות תעופה, מוזיאונים, הכל. האם זה בגלל שהאמריקנים נעלים מאתנו מבחינה מוסרית? לא נראה לי. אבל הם בהחלט הבינו שכל קליינט הוא קליינט, ולכן, לפחות בכל הנוגע לרמה ההתנהלותית, הם הרבה פחות גזענים מאתנו.
עבודה ערבית
לפני מספר שנים, בעת ששהינו בחופשה באילת, ביקרתי עם משפחתי במצפה התת ימי שבעיר. השעה הייתה שעת בוקר די מוקדמת וידעתי שהמצפה עדיין לא יהיה מפוצץ. אחרי שגירזנו אותנו טוב טוב בכניסה, הסתכלתי סביב וראיתי שבערך חצי מהמבקרים במקום באותה השעה היו משפחות ערביות עם מלא ילדים (אני לא רומז, חלילה, שלכל הערבים יש מלא ילדים, אלא רק שלערבים שהיו באותה שעה באותו מקום היו מלא ילדים). כשעמדנו סביב הבריכה עם צבי הים והקשבנו למדריכה, קלטתי שחלק ניכר מהמשפחות הערביות לא ממש מבינות עברית, ולכן ההסברים של המדריכה די התבזבזו עליהן. ריחמתי עליהם קצת. גם שילמו משכנתא בכניסה (בכל זאת, כל הילדים האלה) וגם לא מבינים את ההסברים. באסה.
כמה דקות אחר כך, דקה לפני שצעדנו מצבי הים לכיוון הכרישים, קלטתי שמצטרפת אלינו משפחה של אמריקנים עבי בשר (אינני רומז, חלילה, שכל האמריקנים עבי בשר המה, אולם אלה שהיו במצפה התת ימי באותה עת היו גם היו). בכל מקרה, לאב המשפחה האמריקנית לקח בערך שני משפטים של המדריכה כדי להבין שההדרכה שהוא נפל עליה היא בעברית. "אקסקיוז מי!" הוא תבע מהמדריכה בנימוס אמריקני קשיח, "קן ווי פליז גט אן אינגליש ספיקינג גייד (האם נוכל בבקשה לקבל מדריך דובר אנגלית)?". "אין בעיה", השיבה לו המדריכה באנגלית של ישראלים, "אטפל בזה מיד".