יקודם לתפקיד מאו
אין כמו אלימות כלפי אנשים שלא עשו דבר. תא"ל איתי וירוב|צילום: דו"צ

הרמטכ"ל בניגנץ (במלה אחת כזה, א-לה קיציס) הודיע אתמול על העלאתו בדרגה של אל"מ איתי וירוב לתת אלוף, ומינויו לקצין צנחנים וחי"ר ראשי, זאת למרות עדותו המביכה בכנותה במשפט אדם מלול ואירועים אחרים. אבל אין מה לקפוץ. זה לא איזה מקרה מבודד - זו ההתנהלות הרגילה של צה"ל, וביתר שאת בשבועות האחרונים.

וירוב זכור מפרשת משפטו של הש"ג היחסי סגן אדם מלול, שהואשם בהכאת פלסטינים במהלך פעילות דיכוי כלשהי בכפר קדום. במקרה הזה התירוץ לאותה פעילות, לפחות לכאורה, היה כבד משקל - חיפוש אחר חשודים בירי, ולא סתם הטלת אימה על מפגינים לא-אלימים. אבל זה לא משנה, הנקודה היא שסגן מלול הואשם בדבר שגרתי לחלוטין בכל פעילות של צה"ל עם תושבי השטחים. מלול סירב לשחק את המשחק, ואמר במשפטו בתור טיעון הגנה עיקרי: "מה אתם משחקים אותה שיש פה משהו חדש או מוזר? זו ההתנהלות שמלמדים ומעודדים".

במסגרת טענת ההגנה הזו זומן לעדות אל"מ וירוב, אז מח"ט חטיבת כפיר (החטיבה שהוקמה כדי לעסוק באופן בלעדי בדיכוי בשטחים, כדי ששאר יחידות החי"ר יוכלו מדי פעם אשכרה להתאמן לקראת עימות צבאי עם צד שיש לו אשכרה משהו שדומה לצבא) שבה שירת מלול. וירוב למעשה אישר בעדותו את דברי מלול, ואמר בין השאר כי "לפעמים מכה בעורף או בחזה, במקרים שיש חיכוך, לפעמים ברכיה או חניקה לצורך הרגעה - היא סבירה", והוסיף שאלימות כלפי אנשים שלא עשו שום דבר יכולה להועיל להשתלטות על המצב.

אני אישית לא מבין איך מכה בעורף משרתת צורך מבצעי. יש מהלכים ספציפיים להשתלטות על אדם, והם אינם כוללים מכות בעורף. בריחים על העורף בוודאי, אבל לא מכות, זה סתם משפיל ולא מכניע. בנוגע לניסיון להרתיע על ידי בחירת קורבן תמים מזדמן למען יראו וייראו אני לא קונה. מניסיון עשיר למדי בהפגנות אני יודע ההיפך - אין דבר שמדליק מפגינים יותר מלראות מישהו שבאמת לא עשה כלום משלם את ניסיון הצבא או המשטרה להטיל אימה. גם אם במקרה פה ושם זה עובד נקודתית, כשיטה מדובר בנוהל עם אחוזי הצלחה עצובים מאד - אם באמת המטרה היא להקטין את החיכוך ולא להגבירו.

מה שמותר ברוטשילד אסור במזרח ירושלים

אבל וירוב רחוק מלהיות הדוגמא הגרועה או הבוטה ביותר לאישור של המערכת להתנהגות הזו. אחרי הכל, הוא רק ננזף וזוכה בדין מהאישומים החמורים נגדו. סגן אלוף עמרי בורברג, שהורשע בכך שהורה (או הרשה לעצמו להיות מובן כמורה) לחייל לירות בעציר כפות? לא הורד בדרגה ולא עוכב במיוחד בהתקדמותו (אגב, החפ"ש ש"הבין לא נכון" הורד בדרגה). אנשים שמורים "לא לחקור את המוות הזה" משתחררים בכבוד מצה"ל ונחשבים הומניטרים גדולים.

ובזמן שישראל משתאה למראה העוצמות האזרחיות שצצו בקרבה בתחומי הקו הירוק, מעבר לקו הירוק הגביר צה"ל בשבועות האחרונים את הדיכוי (וישראל הגבירה את ההתפשטות, במזרח ירושלים וגם באריאל). ראו את היחס השונה משני עבריו של הקו הירוק – מחאת אוהלים בכפר וולאג'ה, הנמצא ממש מדרום לירושלים ומסופח יחד איתה למדינה ישראל, פוזרה באלימות על ידי יחידת דוכיפת של חטיבת כפיר. מדובר בכוח שאין לו על פי חוק שום סיבה או רשות לעסוק בפיזור אי סדר אזרחי, בשביל זה יש משטרה. יש שם למקומות שבהם הצבא מדכא אזרחים, ויש כאלה לא רחוק. איפה החרמון? תמשיכו תגיעו.

אז כמובן שהארגונים האמונים על שמירת זכויות האדם במדינה ובשטחים צריכים וחייבים לרשום מחאה ברורה גם על נקודת הציון הקטנה הזו של זלזול. אין פה אפילו העמדת פנים שאלימות לשם הבריונות כלפי פלסטינים בשטחים (ולפעמים בתוך העיר שחוברה לה יחדיו וכולה ישראלית לנצח) היא משהו חריג או משהו שמנסים באמת לדכא בצה"ל. אבל בתכלס? הקידום של וירוב הוא סתם עוד תירוץ לציין את התהליך הזה, ולא הסלמה כלשהי בו.

>> לטור הקודם שלי: אחדות בעם? לא תודה
>> "צה"ל הופך למשטרה חשאית"