אחת הסיבות העיקריות שבגללן מחאת הצדק החברתי גוועה או לא הייתה מספיק תכליתית, נבעה מחילוקי הדעות הפנימיים של המוחים. היו כאלה שרצו עגלות יותר טובות, אחרים רצו להגדיל את הסטטוסקופ, מישהו רצה קוטג' יותר זול ואחת הסתפקה בדירה אז היא נכנסה לאוהל. ומעל כל אלה ריחפה עננה: הפריפריה טענה שהמחאה תל אביבית מדי. ובכן, המבחן של העם המתגורר בשכנות ל"הבימה" הגיע עכשיו, כי לרדת בטרנינג לכיכר המדינה, מסריק, מילאנו או רבין זה ממש קלי קלות, בטח כשנוגעים לך בבית, בחיתולים ובמקרר. אבל מישהו בכלל יודע איך לעזאזל מגיעים לבית שמש?
מחאת הצדק החברתי נכשלה, עוררה אנטגוניזם ובעיקר יצאה לכולם מהחורים; דפני, כסמל למאבק, עושה היום יותר נזק מתועלת; המושג עצמו חבוט, משומש ולא יעיל; "צדק" ו"חברה" הם מונחים כלליים מדי ובדיעבד גם סתמיים. לעומת זאת, "נשים" זו קבוצה, קבוצה גדולה, קבוצה מגובשת, נשים זה כוח, יש תקווה לליזיסטרטה 2012. בגלל כל הסיבות האלה, טוב שאנחנו קוראים לזה "הדרת נשים" ולא "צדק חברתי", למרות שמסכת ההתעללות שעוברות לאחרונה הנשים היא חלק מאותו צדק חברתי שהעם דרש ולא קיבל.
תארו לעצמכם ילד בן שמונה שנובר בפחים כדי לריב עם חתולי הרחוב על שאריות של שווארמה. מזעזע, נכון? אבל כשאתם רואים הומלס שוכב על מיטת הקרטון ליד הכספומט בדיזנגוף פינת קינג ג'ורג', זה נגמר בתפילה חרישית – שהוא לא יתנפל על השטר של המאתיים שבדיוק יוצא מהמכונה, שאף אחד אחר לא ייתן לו כסף בשביל סמים ושהוא לא יקיא בטעות על המגפיים שלכם.
בשביל הישראלי החילוני הממוצע, הדרת נשים זה נורא ואיום. אבל הדרת ילדות, הו הדרת ילדות, זה כבר נושא שמחייב אותו לקום ולעשות מעשה. למרות שהאוהלים עזבו את רוטשילד ויש גשם בחוץ. נעמה, 8, בית שמש VS דפני, 25, תל אביב – מי לדעתכם מנצחת? כן, הקונצנזוס סביב אייקון מחאה חדש, בדמותה של ילדה קטנה ו"לא צנועה", לא יכול להיות גדול יותר.