הכותרת היא שמירי רגב ריסקה את סתיו שפיר ב״פגוש את העיתונות״ בשבת האחרונה. לא נעים לומר את זה בקול, אבל אפילו חברת כנסת לא מתוחכמת או מבריקה במיוחד - כזו שפליטת פה במקרה הטוב ועמדה גזענית במקרה הרע בנוגע לעובדים הזרים הפכו אותה לאויבת הציבור הליברלי והשפוי - אפילו היא ניצחה בעימות מול הרכש החדש והאדמוני של שלי יחימוביץ׳.
מאוחר יותר באותו ערב, ב״מצב האומה״, שפיר אומנם התארחה אצל פאנל קומיקאים וסאטיריקנים יחסית חם, נעים ומחבק, אבל גם שם היא התקשתה לומר הרבה יותר מסתם קלישאות מדוקלמות היטב אודות מחאה מצליחה, חובת הצבעה, צורך בשינוי, ביבי הביתה ועוד כמה מושגי יסוד מרדימים במיוחד במבוא לפוליטיקה. באותו ערב סוער התבררו בעיקר שני דברים: הראשון שבהם, או שמישהו הכין את שפיר ממש רע לעימות או שהיא תלמידה ממש גרועה; השני, הג׳ינג׳ית החביבה הזו לא ממש מתאימה לפוליטיקה.
סתיו, תעני לטלפון האדום
העתיד כבר כאן ובעוד שלושה חודשים המציאות שלנו יכולה לגרום לכך שלא מעט צעירים יחבשו את ספסלי מליאת הכנסת. איציק שמולי התארח ב״אולפן שישי״ ונשאל את השאלה הכי מתבקשת שאפשר לשאול פוליטיקאי מתחיל - חוץ מלהפוך את כיכר המדינה לכיכר תחריר, אילו עוד קסמים יש לך בכובע שאתה יכול להביא לפוליטיקה. שמולי האומלל הספיק למלמל משהו לא חשוב לפני שנקטע בגסות כמו שאף מועמד לכנסת ותיק לא היה מאפשר, וגם הוא הותיר רושם של "הוא לא האיש שהייתי רוצה שיחליט אם לתקוף באירן או לא".
רגע, רגע, תשאלו בצדק, אבל למה ששמולי או שפיר או דפני, או איך שלא קוראים לזה, יהיה בכלל ליד איזה טלפון אדום? ובכן, הוא לא. אבל לאורך כל הדרך, בזכות ראיונות הביכורים של הטירונים האלה על המסך, פתאום התקבל הרושם שאולי זה כן אחד התפקידים שלהם. אז נכון, זה לא מדויק, אף רינה מצליח, אמנון אברמוביץ׳ או דנה וייס לא באמת מצפים לקבל אג׳נדה מדינית סדורה מפיהם של שמולי ושפיר בשלב הזה, אבל הם יודעים שזו השאלה שצריכה להישאל.
קיץ במחאה, חורף במליאה
הבעיה היא שאנחנו חיים במדינה מורכבת, ועוד כזו שמובלת על ידי גנרלים. ולכן, כשציפי לבני מועמדת לראשות הממשלה עולה שאלת הטלפון האדום כי היא אישה. וכששמעון פרס מועמד לראשות הממשלה עלתה שאלת הצבא, כי הוא לא גנרל או בוגר סיירת מטכ״ל. וכשאהוד ברק מנסה לגרד את אחוז החסימה, עולה קמפיין שעוסק אך ורק בביטחונה של האם העברייה. אז בטח לא תתפלאו לשמוע שהמומחים האמיתיים שצריכים לתת את דעתם על התקיפה באירן לא יושבים בכלל בממשלה; המומחים בכלכלה ובחברה ובחינוך לא יושבים בין 120 חברי הכנסת. אבל עדיין, אם שמולי או שפיר לא יודעים את התשובות הנכונות, או מגמגמים, או עדיין משאירים את הקלפים קרוב לחזה - מסתמן כלפי חוץ שיש כאן בעיה בליהוק.
באופן הציני שבו מתנהל קמפיין בחירות ובצורה הסרקסטית שבה התקשורת והעם חושבים, יהיה קשה לחולל שינוי, לעשות צדק חברתי ולהוציא את הזבל מהכנסת. אגב, הכוונה כאן היא לשינוי תפיסתי בלי קשר לימין, שמאל או מרכז. דווקא המועמדים חסרי הניסיון שיש להם חוסר הבנה באורניום אבל אמביציה בגודל של פצצת אטום - כמו שפיר, שמולי וגם מיקי רוזנטל שנחבט השבוע בתקשורת ויאיר לפיד שחטף מכולנו בראש עד היום - דווקא הם יכולים להיות הפלפל בישבנם של הפוליטיקאים הוותיקים והמדושנים שלא מספיק מתאמצים בשביל העם שבחר בהם, דווקא הם יכולים לשנות את קצב גלגלי השיניים החורקות של הכנסת, דווקא הם יכולים לעשות את מה שהתחלנו להבין בקיץ שעבר ועדיין לא הפנמנו שהוא יכול לקרות בחורף הקרוב.