כותרות העיתונים הבוקר לא הותירו מקום לספק: ד' בן ה-15 תלה עצמו בעקבות ההתעללות שספג בפייסבוק מצד שאר התלמידים בבית ספרו (מגוחך לקרוא להם חבריו לספסל הלימודים, כלשון הקלישאה החבוטה, אבל זה כבר לפוסט אחר). האם יכול להיות שהרשת החברתית שמשרתת מאות מיליוני בני אדם בכל העולם הרגה את הנער? כמובן שלא, אבל היא גם לא עזרה לו במיוחד להתמודד עם הקשיים. למעשה, רוב הסיכוי שבלי פייסבוק הוא עוד היה בחיים. לפחות לעוד כמה שנים.
כמובן, לא פייסבוק הופך ילדים לחראות. יש אנשים חראות, ויותר מזה יש ילדים חראות - סדיסטים אכזריים ומלאי שנאה. לכן כולם אומרים לא להאשים את פייסבוק. אבל נמאס לי - אני כן מאשים את פייסבוק. לא בזה שהוא נותן לגיטימציה להתעללות, ולא בזה שהוא הורג אנשים, אלא בקלות הבלתי נסבלת שניתן לנצל אותו לרעה. אני לא יודע מה יהיה עתיד הרשת הזו, והניסיון מוכיח שאי אפשר לעצור את הקדמה, אבל צריך להבין שיש פה בעיה. פייסבוק לא הורג, אבל הוא מאוד עוזר לבריונים הוירטואליים של השכבה להטיל את שלטון הטרור שלהם בכל מקום ולהגיע לכל אחד בכל פינה נידחת של חייו.
אין לאן לברוח
בעבר הלא רחוק, בתור ילד, היית חוטף את הכאפה, את ההקנטה, את ההשפלה בבית הספר, והולך הביתה להירגע. היית יכול לנוח קצת ממתקפת ההשפלות ולהוריד את ההגנות. אף אחד לא היה מציק לך בבית, בשכונה, עם החברים מהתנועה. היו לך מעגלי חברים שונים, ובכל מעגל היית יכול להיות מישהו אחר. אם רצית לברוח, היית במרחק הליכה מהקבוצה הנוספת שתקבל אותך כמו שאתה.
היום זה לא אפשרי. אין לך לאן לברוח מההצקות בפייסבוק, כי הן מגיעות עד חדר השינה שלך. כל מעשי הקונדס, החרמות וההטרדות התמימות לכאורה של ילדים, מועצמות והופכות לסיר לחץ של שנאה וזעם שרודף את הילד כל היום.
הרי בפייסבוק כולם רואים את כולם - הדודה, הבריון של השכבה, החברים מהשכונה ומהחוג, ההורים והחברים מבית הספר הקודם. לכן גם כולם חלק ממעגל החברים שיכול להפוך במהרה למעגל האלימות. חוץ מההורים, כמובן, שלא רואים כלום ולא שומעים כלום. יש להם הזדמנות להתחבר לפייסבוק ולראות מה קורה בחיים של הילד, אבל או שהוא צירף אותם לחשבון פיקטיבי, או שהם פשוט לא מבינים מה האתר הכחול הזה עושה.
הכל קורה בפייסבוק
נכון, להאשים את פייסבוק זה כמו להאשים את הקדמה בחוליי החברה. הטכנולוגיה קיימת וניתן להשתמש בה לטובה או לרעה. פייסבוק יכול לשמש ככלי עסקי, חברתי, רומנטי, מה שתרצו. הרמב"ם הציג את הדואליות הזו כבר בתקופתו בדוגמת הסכין - תן אותה למנתח והצלת חיים, תן אותה לרוצח ולקחת חיים. הכלי לא יוצר את תוכנו אלא האדם המשתמש בו.
אבל פייסבוק יצר מציאות לוחצת יותר. הוא מסמן מטרות אנושיות בצורה אופטימלית ומאפשר לטווח אותם בכל תחום בחייהם. ובעיקר, אם אתם לא מוצאים את מקומכם שם, הוא ממדר אתכם מכל הפעילות החברתית, שהיום מתקיימת ומתואמת רק ברשת. פייסבוק הפך לצינור החמצן של רוב הילדים, ולהזרים רעל בצינור הזה גורם למוות.
פעם היו אומרים לילדים שסבלו מהתעללות או מהצקות שיזכרו שבית הספר זה לא כל העולם ושהעתיד הוורוד מחכה מעבר לטקס הסיום. היום, בעידן המקוון, בית הספר בכל מקום וכל מילה פוגענית נצרבת לנצח בלב אבל גם במרחב הווירטואלי. כבר לא ניתן לברוח, לשכוח ולהשיל את העור המת והמצולק בדרך לחיים חדשים.