כולנו אוהבים לצפות בילדים מתוקים ומצחיקים ברשת. כן, גם לי קשה להתאפק מללחוץ Play כשעובר לידי ברשת סרטון "חמודי", והרי אין יותר חמוד מאשר ילדון מוכשר, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתינוק שמנמן, שלא לומר שמן, הנראה בוגר מכפי גילו, רצוי ממוצא אקזוטי, בעל הבעות מצחיקות, כשלגופו תחתונים בלבד. אבל במבט בוגר יותר, מזעזעת אותי המחשבה שאני הייתי מוצגת ככה קבל עם ועולם.
אין ספק שיש ילדים מוכשרים מאוד, וחשיפתם ברשת יכולה לתת להם ולמשפחתם את הפריצה המטאורית לה ייחלו. כמה ילדים כוכבים אכן צמחו באינטרנט, ולמי שלא מאמין יש לי רק שתי מילים לומר – ג'סטין ביבר. אבל למה לא להפוך את הילד לכוכב בצורה מכובדת? למה הצחוק חייב להיות על חשבון הילד ו"פגמו" המשעשע? ולמה ילד הודי שמנמן צריך לרקוד כשרק תחתונים לגופו? תקראו לי ארכאית, שמרנית או סתם פדופילית, לי זה מציק בעין, וגם ככה הראייה שלי כבר לא מה שהייתה.
"הוא עוד יודה לנו"
אני מאמינה שהאב שצילם את ילדו ההודי המוכשר (תוך זריקת הערות בימוי וקאטים גסים בעריכה) לא חשב לעומק על הנזק שיכול להיגרם מהחשיפה. אבל הדאחקה שהוא מעביר על כך שהילד מוכשר ומצחיק גם בשל שומניו החשופים היא למעשה ניצול לרעה של כוחו על מה שנקרא בחוק "חסר-ישע". אולי הוא חושב שהשפלה קטנה לילד לעיני מיליוני צופים היא מחיר קטן לשלם. אבל מה הוא מקבל בתמורה? תהילת עולם רגעית? כמה לייקים בינלאומיים? הופעת אורח ב"הצינור"?
התופעה הזו לא חדשה. תכניות טלוויזיה כמו "פספוסים" שגשגו על טהרת סרטונים ביתיים מצחיקים של ילדים וחיות בית. אז לפחות הם עברו צנזורה כלשהי או טשטוש קל כדי להגן על הילדים, בדרך לפרס הנכסף - מכונית. אבל היום אנחנו ניצבים מול הדור הבא של סרטונים ביתיים. הפרס המדומיין גדול יותר (קריירה בבוליווד?), ומכאן גם התחרות על לב הצופה. ואם כבר עכשיו הורים לא מפחדים לבייש את הילד שלהם מול כל הרשת, מה יקרה בדור הבא של הסרטונים?
נראה שתרבות הרייטינג והחלום הגלובלי כי "מעז ייצא חוזה טאלנט", גורמת להורים לאבד את שיקול הדעת. מה שבטוח, בפעם הבאה שאראה את האחיין המצחיק שלי רוקד באופן פסיכדלי ומקשקש ללא הפסקה, אחשוב פעמיים לפני שאציע להעלות אותו כעולה ליוטיוב. מה לעשות, יש פדיחות שצריך לשמור לערב משפחתי או לכל היותר לבר-המצווה שלו. אם הוא מאוד רוצה, שיחכה לגיל 16 וירוץ להשפיל את עצמו.
הייתם נותנים לילד שלכם להצטלם ככה? תענו לנו בטוקבקים