_b.jpg)
זה כבר נראה לי כמו לפני ארבעת אלפים שנה, אבל ביום הראשון לכיתה י"ב הגעתי עם שיער ורוד לבית הספר. לא ורוד לכל אורכו, אבל ורוד מספיק בשביל שיכנו אותי "זו עם השיער הוורוד". כיוון שתמיד הייתי ידועה בקול הפעמונים שלי, עליתי על הבמה שלוש פעמים באותו יום, לשיר איזה שיר של לאה שבת מול שלוש שכבות שהחלו את לימודיהן באותו יום.
אחרי שהתשואות חלפו קראה לי רכזת השכבה, שאני מעוניינת לציין את שמה בגלל שהיא אשת חינוך מופלאה. אותה אמירה רוזין סיפרה לי איך מורים פנו אליה בזעזוע: "איך יכול להיות שנערה בשיער ורוד מופיעה מול כל בית הספר?". כיוון שכבר הייתי תלמידה מוכרת בשכבה שלי, היא פטרה אותם במין "הסברתי להם מי את", ונתנה לי ללכת לדרכי. זו אולי נשמעת כמו אנקדוטה בלתי משמעותית, אבל בשבילי זו הייתה תמיכה מצד מחנכת שנתנה לי את האישור: זה בסדר, תהיי מי שאת.
ואיך אתן המורות מתלבשות?
לכן נסערתי מסיפורה של אחת מחברותיי לתחביב השירה, נערה שמתחילה ממש היום את לימודיה בכיתת מחוננים באותו תיכון בדיוק, תשע שנים אחרי שאני התהלכתי בו בשיער פרוע. כשהגיעה ליום הכנה לקראת הלימודים, נלקחה היישר לשיחה בחדר המנהל, שנזף בה על הפסים הסגולים שבשיערה ונתן לה הוראה לצבוע לאלתר את השיער לצבע שהמערכת רואה כערכי וחינוכי.
בשנים האחרונות חזרו בתי הספר לתלבושת אחידה, כאילו האחדת החולצה היא שתמנע מבנות נוער מפונקות לקנות ג'ינסים במאות שקלים, או תטשטש את הרקע החברתי השונה ממנו באים התלמידים לבית הספר. אל תהיו תמימים. תלמידה שמאז הלידה יונקת מחזה אמה את ההערצה לכל מה שנוצץ, ולומדת שסלבריטאי זה המקצוע שצריך לעסוק בו בבגרות, לא תסתנוור על ידי חולצת בית ספר.
בשביל רבים מאיתנו, אופנה היא הדרך שלנו להביע את עצמנו ביום-יום. תמיד חינכו אותי שלשפוט מישהו על פי הבגד שהוא לובש זה הרגל מגונה, אבל כשאני קמה בבוקר ולובשת שמלה שקניתי באינטרנט בפחות ממאה שקל, אני רוצה להעביר מסר לעולם. בדיוק כמו שחבר שלי, מארץ מוזנח-לנד, מעביר מסר כשהוא לובש דגמ"ח וקרוקס (שלא נדע). בדיוק כמו שנערה עם שיער סגול רוצה להעביר מסר כשהיא הולכת לבית הספר. ולא, המסר הוא לא "אני מעל לחוק, אני אנרכיסטית". היא פשוט, אם תרשו לי להיכנס לראש הסגול שלה, רוצה להראות שיש לה אומץ להיות שונה מכולם. אחלה ערך חינוכי, אם תשאלו אותי.
באותו בית הספר שבו למדתי, בינות תלמידות עטויות חולצת בית ספר, מסתובבות גם כמה מורות שנחושות להראות שכוחן עוד במותניהן – והן מהדסות בנעלי עקב, בחולצות צמודות ובמכנסיים צמודים להחריד. הבנים בכיתה שלי היו מדברים עליהן במילים שדף האינטרנט לא יוכל לסבול. לי הן גרמו בעיקר לתחושת אי נוחות. אז מורים, אתם רוצים להיטפל למראה של התלמידות? אולי לפני כן תנסו לרענן את הקולקציה שלכם, יש לכם הרבה מה ללמוד.