לא נעים להרוס מסיבות, אבל חגיגות ה-60 לגלי צה"ל הן ההזדמנות הטובה ביותר להגיד את מה שלא נאמר כבר שישים שנה – הגיע הזמן לסגור אותה. למען הסר ספק, ניפטר קודם מהמשקעים האישיים. כן, חלום ילדותי היה לשרת בגלי צה"ל, ובשלב האחרון של הבחינות כשלתי כשלא ידעתי איפה נמצא קיבוץ אילון. כך שכמעט כל בוקר כשהתעוררתי לעוד יום בקריה הרגשתי את ההחמצה. אבל אני רוצה לחשוב שהטיעונים שלי מחזיקים מים, ולא נופלים לסערת רגשות תסכול.
כאחת שמבלה את מרבית שעותיה בנהיגה, אני חובבת רדיו בלתי נלאית, ולא אשקר אם אומר שגלי צה"ל היא התחנה החביבה עליי. התכנית המוצלחת והמצחיקה ביותר על גלי האתר היא "ציפורי לילה עושות עניין" עם נתן דטנר ואודיה קורן. תכנית האקטואליה המשובחת ביותר היא כמובן זו של רזי, ואפילו שרון טייכר וערן זרחוביץ' חזרו לבית החם של גלי צה"ל, בה החלו את דרכם המשותפת. אבל דווקא בגלל שהיא המשובחת שבתחנות, אין לה מקום על הסקאלה.
איזה חייל מקשיב לאוניברסיטה המשודרת?
גלי צה"ל ממומנת מתשדירי שירות (מעטים) ומתקציב הביטחון של המדינה. אני סומכת על שמעון פרנס, אבל אני לא חושבת שבמדינה שנמצאת מאז ומתמיד במצב בטחוני מעורער צריך לבזבז דווקא עליו את הממון. נכון, פעם בשבוע יש את "קולה של אמא", שמוקדשת כולה לחיילים, אבל קשה לי להאמין שבמחסומים מאזינים לאוניברסיטה המשודרת, או לתכנית המוזרה בין 22:00 ל-23:00 שיש בה רק שירים של הגרייטפול דד. גלי צה"ל היא תחנה אזרחית באופן מובהק, שהחיבור שלה לצבא הוא כמעט קלוש.
ומכיוון שהתקציב שלה מורכב בחלקו מכסף שמגיע מהמדינה, היא יכולה להרשות לעצמה לשדר מדי שעה רק שני ברייקים של פרסומות (ובלשון התחנה – תשדירים). האזינו לרשת ב' או ל-103FM, ותגלו שההאזנה רצופה בפרסומות אין ספור. ולמה תעדיפו להקשיב? לתחנה שמלאה בתוכן, או לגיבובי הפרסומות הרדיופוניות הנוראיות ברדיו האזורי? אכן, ללא תחרות.
נכון, גם בערוץ הראשון אין פרסומות. אבל הערוץ הראשון הוא ערוץ ציבורי, ולא ערוץ צבאי. המטרות שלו שונות לחלוטין מהמטרות שאמורות להיות לצבא, או לתחנה צבאית. איך שלא מסתכלים על זה, העובדה שתחנת הרדיו שמאכסנת בתוכה גם תכני אקטואליה וסאטירה היא בת לצבא ההגנה לישראל, מריחה מחוסר דמוקרטיה חריף ומסריח. תחשבו שאתם צריכים להסביר לאדם ממדינה אחרת שהתחנות הפופולריות בישראל הן צבאיות, וראו איך אתם מתמלאים מבוכה.
לך תתחרה ביונית לוי
וכן, יש לי גם אג'נדה אישית. כשהשתחררתי מהצבא מיהרתי להירשם ללימודי עיתונאות ותקשורת באוניברסיטה. שלוש שנים אחר כך פלוס כמה חודשי חיפושים, יכולתי להתחיל את דרכי בעבודה מעשית. האם יש לעיתונאים שלא יצאו מגלי צה"ל בכלל סיכוי להגיע לדרגים הגבוהים של העיתונות? כבר לעולם לא אהיה נסלי ברדה, שבגילי שידרה את תכנית הבוקר, ואף פעם לא אקבל הצעה מ-CNN כמו יונית לוי. לא בגלל איכויותיי, אלא פשוט בגלל מה ש(לא) עשיתי בצבא. אין לי שום דרך להתחרות בנער בן 20 שעבר הכשרה עיתונאית וקיבל הזדמנויות שלעולם לא אזכה להן.
האם זה תפקיד צבא הגנה לישראל? להכשיר נערים לעבודה אזרחית? להבדיל, יפי הבלורית שמשרתים ב-8200 לא רק רוכשים ידע טכנולוגי שיאפשר להם להרוויח משכורות של חמש ספרות, אלא גם תורמים דבר או שניים למודיעין ולביטחון המדינה. ובמה עוזרת הדר מרקס לביטחון המדינה?
כשיש לך תקציב מהמדינה, כשאתה מעסיק חיילים על משכורת רעב, כשאין צורך לשדר פרסומות שעולות על העצבים של המאזינים – גלי צה"ל וגלגלצ מוציאות עצמן משוק התקשורת החופשית, ומונעות תחרות הוגנת ושוויון הזדמנויות. גלי צה"ל, פני את מקומך, את מזיקה לחופש העיתונות, לחופש התעסוקה, ולכיס שלנו. אנחנו לא צריכים אותך יותר.